את הגאון רבי משה צבי בוחבוט, רבה הראשי של טבריה, אני פוגש בחדר המדרגות בכניסה לביתו.
דמותו מרשימה, ולא ממש מתחברת להליכון הידני, בו הוא נעזר בשעה שהוא מעיין בגמרא שהוא אוחז בידו. בהמשך יספר לי על השנה הקשה בחייו, במהלכה התמודד עם מחלה קשה שתקפה אותו בעמוד השדרה.
אני נכנס פנימה אל ביתו. בני ביתו מקבלים אותי בחמימות – ואחת מהן אומרת: “אני מקווה שלא תוציא דברים מהקשרם”. נדמה שהיא מנוסה בלהסביר את הרב. “בניגוד לאחרים, הרב הוא יותר רב והרבה פחות פוליטיקאי”, היא אומרת.
אני שואל את הרב על התקרית המבישה בישיבת המועצה הראשונה של טבריה, במהלכה זעקו לעברו תושבים חילונים, מאוהדי ראש העיר רון קובי, קריאות בוז, שעה שעלה לשאת דברי ברכה.
“ישנם גורמים בעיר שראו בי רב מחמיר מידי, לא כזה שנותן להחליק דברים, ומה לעשות – אני עושה את הדבר הנכון. אני לא מתפשר בנושאי כשרות”, אומר הרב בוחבוט.
“מיד עם כניסתי לתפקיד, התחלתי לטפל בפרצות שהיו בנושאי הכשרות”, הוא אומר. “הייתה כאן שחיטה שחורה, ללא פיקוח ראוי של הרבנות, דבר בלתי נתפס וברור שאינו חוקי. כמו כן התמודדתי עם שוק הפירות והירקות. רוב הדוכנים בשוק היו ללא תעודת כשרות ומכרו, לדוגמא, אבוקדו בשני שקלים לק”ג, כאשר הדוכן היחיד עם כשרות היה מוכר בתשעה שקלים ק”ג.
“גם שומרי תורה ומצוות נכשלו בגלל זה ורכשו בזול, חשבו שאם ייעשרו בבית יצאו ידי חובה. אבל היו שם ירקות ערלה ממש ואנשים כשלו. אספתי את הסוחרים והסברתי להם את חשיבות העניין, והיום כמעט כולם עם תעודת כשרות. אך עדיין יש גורמים שדרכי לא נוחה להם, ונציגיהם הם אלו שצעקו לי ‘בוז’ באותו סרטון שפורסם”.
“יש לי עוד סיפור מאותו ערב עגום”, אומר הרב. “הייתה גברת אחת שצעקה לי קריאות גנאי – וזיהיתי אותה בקהל, אך לא היה לי ברור מהיכן. לאחר מכן ניגש אלי מקורב, והזכיר לי שלאותה אשה היה בן זוג שהיה חולה סופני – והיא רצתה להינשא לו.
עם חייל, היום. צילום: באדיבות המצלם
“זה לא היה פשוט, כי הרופא שלו, כששאלתי, השיב לי שהוא לא יכול להגיד לי אם הוא שפוי, בגלל התרופות הרבות שהיה תחת השפעתן, כדי לקיים את הנישואים הללו כדת וכדין. בגלל רצונה העז של אותה אשה, ישבתי אותו לילה עד לפנות בוקר כדי למצוא לאותה אשה היתר, כיוון שהייתה במצוקה”.
“אני לא מחפש להחמיר סתם”, מדגיש הרב. “אני רוצה לעשות את הדבר הנכון ביושר, וזאת נורמה שלא היה לי קל להכניס לטבריה”.
•
הקיר בסלון ביתו של הרב מכוסה עד התקרה בספרי קודש. על השולחן מונחים עוד ספרים רבים, בחוסר סדר מופגן. על הקיר מתנוססת תמונת הגראמ”מ שך זצ”ל, כשברקע ארון הקודש של ישיבת פוניבז’. דומה שהרב אינו נכנס להגדרות עדתיות. הוא מצטט את הגר”ע יוסף זצ”ל ובהמשך מביא מדבריו של הגאון רבי יצחק הוטנר זצ”ל.
הרב בוחבוט נולד בקזבלקנה שבמרוקו. בצעירותו עלה עם הוריו לארץ הקודש. אביו, לימים הגאון רבי יחיאל בוחבוט, שימש כרבה הראשי של קריית שמונה – וכמו אביו, גם הוא המשיך ונטל על עמו כהונת רב עיר בשל הרצון העז בשליחות. “היה לי הרבה יותר נח לכהן כראש כולל או ראש ישיבה, בעצמי פתחתי בעיר אלעד כולל לאברכים מצוינים”.
בצעירותו למד בישיבת ‘תורה אור’ והיה מבכירי תלמידיו של הגרח”פ שיינברג זצ”ל. לאחר שנישא, למד בכולל ‘בית שמעיה’ ובכולל חזו”א בבני ברק. לאחר מכן הוסמך להוראה ודיינות על ידי גדולי הדור ושימש כראש בית מדרש גבוה להוראה ודיינות ‘חלקת מחוקק’ וכדומ”צ של מערב בני ברק.
בנוסף חיבר שבעה ספרים העוסקים בהלכה: פניני ים על סוגיות הש”ס; בצל החכמה על שו”ת רבינו בצלאל אשכנזי; תורת המנחה על מנחת כהן ב’ חלקים; שער המים על מי השלוח – הלכות מקוואות; ימין משה על פסחים; שיעורי דעת על איסור והיתר; בקרוב עומד לצאת לאות שו”ת ארץ הצבי בד’ חלקי שו”ע.
ספריו מעוטרים בהסכמות גדולי הדור: הגרח”פ שיינברג, הגר”ע יוסף, הגר”ש וואזנר, הגר”ש משאש, והגר”נ גשטטנר זצ”ל.
•
“לפני שנתיים, בחודש כסליו תשע”ז, התגלתה אצלי המחלה הארורה בעמוד השדרה. בדרך כלל מחלה זו שייכת לאוכלוסיית גיל נמוכה יותר, אבל רצה הקב”ה וזה התגלגל אלי”, מספר הרב.
טקס ההכתרה. צילום: יעקב כהן
“בר”ח ניסן של אותה השנה נותחתי ולאחר מכן עברתי שיקום ארוך ומפרך, הכולל טיפולים כימותרפיים והקרנות. זו הייתה תקופה קשה ומתישה עבורי, ובשהותי כארבעה חודשים בתל השומר שאבתי כוחות נפש מיהודים שפגשתי שם והתמודדו עם מחלות שונות וקשות. עודדנו אחד את השני ולאט לאט התחזקתי”.
בב’ כסליו תשע”ח נבחר לכהן כרבה הראשי של טבריה.
בני משפחתו של הרב מספרים לי, כי הם חששו שבגלל מראהו נטול הזקן והשיער – הגוף הבוחר לא יראה לנכון לבחור בו כרב. אך רצה הקב”ה והוא זה שנבחר.
•
לקראת חג פורים האחרון, מתחו כלי תקשורת מקומיים בטבריה ביקורת על רב העיר, כיוון שלטענתם אסר על קיום אירוע ‘עדלאידע’ בחג הפורים.
הרב תקף אז את אותם עיתונאים, ובמהלך שיעור ‘הרב המקדים’ בבית הכנסת ‘היזדים’, אמר הגר”מ בוחבוט: “לפני שבועיים פרסמתי פסק הלכה בטבריה. עניתי תשובה לשאלה ששאלו אותי הורים – האם מותר להשתתף ב’עדלאידע’ שהעירייה מארגנת, וכמעט מאלצת הורים דתיים להשתתף במקום שיש בו פריצות. השבתי תשובה, זה לא חידוש, הבאתי את דבריו של הרב ב’יביע אומר’ על לימוד בבית ספר מעורב, הבאתי את דברי הפוסקים”.
בהמשך דבריו אמר הרב: “להיות במקום שיש בו פריצות? שירי עגבים? זמרת נשים וגברים? זה לא חידוש שאסור להיות שם ולהשתתף שם, ובוודאי שמי שמשתתף שם ומחזק את הרשות יש בזה בוודאי ‘מחזק בדבר עוברי עבירה'”.
רבה של טבריה מספר: “התקשרו אלי מכל מיני מקומות, מכל התקשורת. ‘אתה מבטל את שמחת פורים. מה עם האחדות של כלל ישראל’, הם אמרו. טבריה זו עיר של הרמב”ם שאמר שהאמצע הוא שביל הזהב, הוסיפו. בורים ונבערים אותם עיתונאים פרימיטיביים, חשוכים, לא מבינים כלום. אם הרמב”ם היה רואה את זה – היה בוכה”.
•
לאחר התקרית המבישה במועצת העיר, עלה ראש העיר רון קובי אל ביתו של הרב בוחבוט כדי להתנצל על התקרית.
הרב בוחבוט אמר לו: אני עושה את הדבר הנכון, גם אם זה דורש ממני להיכנס בקיר.
ראש העיר החדש של העיר השיב לו: אם כך, אנחנו נסתדר טוב…
