עשרה בטבת מלמד אותנו: תהליך הרסני צריך לסכל כבר בהתחלה

אלפי שנים אנו צמים בעשרה בטבת, יום המציין את תחילת המצור שהטילו הבבלים על ירושלים, בשלהי ימי הבית הראשון. ביום הזה עדיין לא קרה דבר בירושלים ובבית המקדש. העיר הוסיפה לעמוד עוד זמן רב, עד הבקעת החומה בשבעה-עשר בתמוז וחורבן הבית בתשעה באב.

ובכל-זאת עשרה בטבת הוא צום חמור, מפני שביום הזה החל התהליך שהוביל בסופו של דבר לחורבן.

יש חומרה יתרה בנקודת ההתחלה.

עשרה בטבת מלמד אותנו את החשיבות שיש לייחס לראשיתם של תהליכים. כשנוצר סדק קטן בסכר חייבים לטפל בו במלוא החומרה, אף שעדיין הסכר עומד על תילו והכול נראֶה פסטורלי ושליו. כי הסדק הקטן הזה, אם לא ייסתם במהרה, עלול להתרחב ולגרום לפריצת הסכר כולו.

לזהות ניצנים

גם בחיים הרוחניים יש להיות עֵרניים לנקודת ההתחלה של תהליך הידרדרות. בדרך כלל אין ההידרדרות נוצרת בבת אחת, אלא בתהליך הדרגתי. ההתחלה יכולה להיות זעירה, עד שהאדם אינו רואה בה חשיבות.

“לא קרה שום דבר”, הוא מרגיע את עצמו, “זה עניין שולי ולא חשוב”. ואולם ברבות הימים יתברר שאותו דבר ‘פעוט’ היה ראשיתו של תהליך גדול הרבה יותר.

חז”ל אומרים שזו הטקטיקה של יצר הרע לדרדר את האדם לשאול תחתית. אין הוא בא אל יהודי ירא שמים בהצעה ישירה להתכחש לאלוקי ישראל, כי ברור לו שיידחה על הסף. הוא מתחיל לפתותו לדברים קטנים ולכאורה לא-חשובים: “כך אומנותו של יצר הרע –  היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה”.

נמצא שאותם דברים קטנים הם המקור לתהליך שעלול להידרדר עד כדי עבודה זרה!

כל מי שעוסק בתחום החינוך יודע עד כמה חשוב לזהות תהליכים מייד בראשיתם, כי אחר-כך עלול להיות מאוחר מדיי.

הורים ומורים צריכים לזהות את הסימנים הראשונים לטלטלה העוברת על הילד או הילדה. אלה יכולים להיות דברים קלים: דחייה חברתית, העלבה על-ידי מורה, תחושת כישלון. אבל אם הפצע שנפער לא יטופל, הוא עלול להתרחב למשבר כללי.

השמדת האיום עכשיו

בתודעה הציבורית אין הכרה מספקת בנחיצות לטפל בתהליכים הרסניים מייד בראשיתם. מזלזלים בהסתה המתחוללת בתוך מערכת החינוך של ערביי יהודה ושומרון. מעלימים עין מההתחמשות של ארגוני הטרור. שותקים לנוכח בריתות עם ציר הרשע.

כל עוד המצב על פני השטח נראה שקט – מעדיפים להימנע מפעולה.

אבל ברור לכול כי ההתפרצות בוא תבוא, ואז היא תגבה מחיר כבד פי כמה וכמה. השמדת מנהרות החמאס והחזבאללה הם הצעד המתבקש גם אם הדבר כרוך בעימות. מוטב לסכל את האיום עכשיו, כשהיוזמה בידינו, מלהותיר אותה בידי האוייב, במועד ובתנאים הנוחים לו.

עלינו לעשות את המוטל עלינו, והקב”ה יהיה בעזרנו.