במסמך נדיר שנחשף היום (רביעי) ומתוארך לתחילת חודש טבת שנת תרע”ט – לפני 100 שנה בדיוק – קובעת ועדת רבנים ומומחים מטעם הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל, כי קדושת הכותל חלה על כל שטחו – כולל הרחבה הדרומית הנחשבת כחלק אינטגרלי מהכותל, ונמצאת כיום במרכז המחלוקת סביב מתווה הכותל.
את המסמך, שנמצא בארכיון המדינה, חיברו חברי הוועדה לשמירת המקומות הקדושים, אותה מינו חברי ‘הוועד הזמני ליהודי ארץ ישראל’, ששימש כהנהגת היישוב היהודי באותה עת.
בראש הועדה עמד דוד ילין ועל חבריה נמנו הרב זרח אפשטיין, הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ששימש כרבה הראשי של תל-אביב באותם הימים, המורה ח.א. זוטר והסופר אז”ר.
בתוך חמישה ימים ממינוי הועדה היא הגישה את סיכומי דיוניה ברשימה הקובעת את תחומי “המקומות ההיסטוריים שלנו בארץ” בסביבות ירושלים, כאשר המקום הראשון מביניהם היה הכותל המערבי.
“הכותל המערבי, עד שער האשפות באורך, ועד ‘כפות רובינזון’ למערב ולמזרח (כל רחוב עמק החרוץ – הככר)”, נכתב במסמך.
בביטוי “כפות רובינזון” כיוונו כנראה לשרידי קשתות מבסיסו המערבי של גשר רובינזון, שממוקמות כיום באזור הרובע היהודי. “הכיכר” היא כנראה השטח שלמרגלות שער האשפות לפנים החומה, שהיה מלא אז בשפך אפר.
ביחס לאורכו של אתר ‘הכותל המערבי’ ביקשה הועדה לכלול את כל אורך הכותל מאזור המחכמה (כיום בסיס מג”ב בכניסה להר הבית) ועד לשער האשפות לאורך, כאשר הרחבה הדרומית שכיום נמצאת במוקד המחלוקת, נכללת ללא הבדל כחלק מהכותל.