1.
נתחיל מתחתית השורה: ‘קו פרשת המים’ בפוליטיקה הפנים-חרדית יהיו בחירות ‘חשוון תשע”ט’. שום דבר מיום ה-30 לנובמבר 2018 לא יחזור להיות כשהיה קודם לכן.
יש שיאמרו כי ‘קו פרשת המים’ החל לפני 10 שנים, בבחירות המקומיות של שנת תשס”ט, עת חסידי גור נמנעו מלהצביע למועמד החרדי דאז בירושלים, מאיר פרוש. יש שיגדילו לומר: הצביעו למועמד החילוני ניר ברקת. אך הבה לא נחשוד בכשרים. לניר ברקת, כדי להבטיח ניצחון סוחף, די היה בכך שלא יצביעו בפועל למתחרה החרדי.
באותם ימים צעדה יהדות התורה עם הסלוגן ה’מאוחדת’, שכיכב בכל תשדירי הבחירות של המפלגה, ואך מבוכה היה לה, לחסידות גור, עם המאורע יוצא הדופן הזה. במהלך השנים שחלפו מאז, הטיחו שוב ושוב בחצר החסידית את האשמה הכבדה.
לקראת בחירות 2013, ברור היה שחצר גור לבדה לא ‘תבריז’ שוב לציבור החרדי, וכדי לבגוד באמונו של משה ליאון, אז המועמד של יהדות התורה ה’מאוחדת’ (לכאורה, בהדגשה על לכאורה. מצג חיצוני בלבד) – היא חיפשה פרטנרים. עד מהרה נמצאה חסידות בעלזא, שהצטרפה למהלך. לא שהם הצביעו עבור המועמד החילוני ניר ברקת, אבל די היה בכך שהצביעו ברגליים ולא תמכו במשה ליאון.
בימים ההם, הייתה הרשימה המקומית מאוחדת, והורכבה מאגו”י ו’דגל’. שלא כמו בבחירות האחרונות, בהן כל קול היה קובע, שכן הסיעות התמודדו בשני ראשים. וטוב שכך…
עוד 5 שנים חלפו, כלומר 10 מתשס”ט, והגענו לבחירות האחרונות: הפעם החליטו באגו”י להריץ מועמד שמלכתחילה ברור היה שאין לו סיכוי (ש”ס מעולם לא הייתה מחוייבת ל’מאוחדת’, והיה ברור מראש שהיא עם ליאון) – יוסי דייטש.
כשהבריזו ב’דגל’ למועמד החסידי (שכן, למה לבחור במועמד חסר סיכוי), הגיעה הנקמה בסיבוב השני: משה ליאון המליח לנצח על הקשקש, ורק כפסע היה בין הניצחון לכישלון מהדהד.
תאמרו, מירושלים יצאה הבשורה המרה לפיה אין יותר אחדות חרדית? תגידו, הריצה בשני ראשים היא שהפרידה לנצח את האחדות (המבורכת? לא בטוח. תלוי את מי שואלים)?
תופתעו: פירוק האחדות החל דווקא מעיר השמש העולה – בית שמש.
בעיר אליה היו נשואות עיני זוגות צעירים חרדים, כמקום שיפתור את מצוקת הדיור – שם פורקה האחדות בקול רעש גדול. אפילו אלעד לא נושאת את אשמת הפירוד. למרות שבעיר החרדית לא כובדו הסכמים, למרות ששם נכנסה לראשונה לציבוריות החרדית-פוליטית ההליכה לערכאות.
2.
מה באמת קרה שם, בבית שמש?
נצעד צעד אחר צעד. ושוב – נתחיל דווקא מהסוף.
הנה תמונה: שבוע לפני הבחירות, מטהו של משה אבוטבול, פסטורליה של אחדות. מאיר פרוש, סגן שר החינוך, מגיע למטה, נושא דברים גבוהה-גבוהה; אבוטבול, המתמודד לקדנציה שלישית, מחייך באושר, בטוח שהניצחון מונח בכיסו.
הנה עוד תמונה: במקביל, ממש באותם רגעים, אי-שם ישבו מי שישבו וחישבו חישובים. זה מכבר הם סגרו עם המתמודדת ‘החדשה’ עליזה בלוך הסכמים, בבחינת שמרי לי ואשמור לך. לא, אנחנו לא נצביע עבורך, יזהו את זאת מפילוח הקלפיות. די שנעשה ‘מעשה ברקת’, ולא נצביע עבור אבוטבול. את תנצחי בהפרש קטן, אבל תנצחי.
ועוד תמונה: האגדה מספרת שזמן-מה לפני הבחירות יצר נציג ‘שלומי אמונים’ המקומי קשר עם בלוך, והבטיח: נעשה הכול כדי שתיבחרי. קהל מצביעיו טרם ידע על כך. רק בימים האחרונים, הועבר המסר בלחישה. קצת מזכיר את סרטוני ‘חסיד אמיתי לא מצביע למשה ליאון’, שפוזרו בבירה. בבית שמש המסלול היה חשאי יותר.
האגדה אף מוסיפה ומספרת על סיוע כלכלי שהועבר לטובת הקמפיין של המתמודד. הבה נשאיר לפחות את האגדה הזו בגדר שמועה מרושעת, שאין לה כל בסיס.
ומה בתמורה, שהרי אין מתנות חינם? תתני לנו את שנבקש. מה נבקש? הכל בכל מכל כל: סגן, מ”מ, תכנון ובניה, יועץ, לצד עוד ועוד ‘תופינים’. יש שטוענים, שוב אמירה מרושעת שאין לה הוכחות, אז נעדיף שלא להאמין לה, כי אחת הדרישות הייתה: ‘רק לא דגל’. תני להם פירורים, לא מעבר לכך.
הפירורים, אגב, הונחו על השולחן בדמות הצעה מעליבה של ‘חצי קדנציה סגן בשכר’. היו רגעים ששמוליק גרינברג, נציג דגל’ בעיר, הסכים להצעה וכמעט קפץ על עגלתה, אולם יו”ר התנועה משה גפני קצת התלבט. בכל זאת הצעה מבישה.
אבל אז הגיעו רבני ‘דגל’ בעיר והציבו דרישות של אידישקייט, שהיו ‘יותר מדי’ עבור הצד שממול (עליזה וחסידים עליזים). וכך, הכול התפרק.
3.
אומרים, שמנצח חכם הוא מי שלא משאיר פצועים בצד של המפסיד. זה לא מה שקורה בבית שמש בימים האחרונים. אם תסתובבו בעיר, תמצאו לא מעט ליטאים שהצביעו עבור יהדות התורה המאוחדת, אך ביד השניה עם הפתק הצהוב של עליזה בלוך. הרבה אמריקנים, חרדים-עובדים ומודרנים. בצד החסידי, כאמור, הצביעו יותר ברגליים.
מה חושבים כיום אותם ליטאים? קשה להכליל. אבל, משיחות שערכתי עם כמה מהם, הם מסתובבים עם בטן מלאה.
“היא אמרה בחוגי בית, שתנקה את העיר. אבל היא גם אמרה שתנקה את האורוות מכל השחיתויות שלדעתה היו פה עד היום. גם לדעתנו, אגב. ומה בסוף קיבלנו? אם בתקופת אבוטבול פינק איש ‘דגל’, הממונה על התכנון והבניה, משה מונטג דווקא את מי שאינם ‘דגל התורה’ (ופעמים גם על חשבון הקהל שלו) מתוך רצון לקנות שקט, הרי שאותם אלה שפונקו אז, הם שיפונקו גם כעת”.
“האבסורד הוא”, הם אומרים, “שליצמן הוא זה שגרם לכך שאבוטבול יהיה המועמד, ולא נציג ליטאי – גרינברג את מונטג (מי שהיה זוכה בהגרלה, או מי שהרבנים היו מחליטים להעדיף). גור הייתה הראשונה שהכריזה על תמיכה בו, ולא בכדי – הם קיבלו מידיו את כל מחסורם. גם את חסידות בעלזא דאג מונטג לפנק. המופלים היו הציבור הליטאי, וגם ‘שלומי אמונים’ – קרי חסידויות קטנות.
“מה יקרה מעכשיו? תהיה אפליה מתקנת לטובת החסידויות הקטנות, גור תמשיך לקבל פינוקים, ומי שיופלו יהיו הליטאים והספרדים, בדיוק אותן אוכלוסיות שהופלו גם עד היום, לתחושתנו”.
קשה להסתיר את הזעם. “ובשביל זה הצבעתי לה? בשביל זה תמכתי בה?” – הם תוהים.
אני שואלת אותם על ההוראה של הגר”ח קניבסקי למשה אבוטבול שלא לפרוש מהרשימה – ולא לוותר על המנדט שלו לטובת ‘שלומי אמונים’.
“זה בדיוק לפי הצדק!” אומרים גורמים בכירים בעיר. “הרי ברור מפילוח הקלפיות שחסידים רבים לא הגיעו להצביע, אז למה צריך לפנק אותם במנדט נוסף, שהרשימה המאוחדת קיבלה בעיקר מקולות של ‘דגל’? גם ככה לדעת מחשבי חשבונות ‘דגל’ ואגו”י הן ביחס של 5 לעומת 3 – לטובת ‘דגל’. אז למה מגיע להם עוד מנדט?”
4.
הנה התרגיל המבריק של שמוליק גרינברג, תרגיל שלא ברור כיצד עליזה בלוך יוצאת ממנו.
גרינברג שיגר מכתב לחברי אגו”י ברשימת יהדות התורה, בו דרש שלא יכנסו לקואליציית בלוך, ללא הסכמת המפלגה כולה.
בהמשך, סיעת יהדות התורה התכנסה והצביעה נגד כניסת הסיעה לקואליציה. מעתה, מהלך בניגוד להחלטת הסיעה ייחשב ‘פרישה’, על כל המשתמע מכך.
בעקבות כך, באגו”י ביקש מבלוך, שלא לעלות בישיבה המתוכננת את ההצעה למינוי סגן ראש עיר בשכר מטעם אגו”י, כדי לבדוק משפטית את המצב החדש שנוצר.
לטענתו, זכותה של ‘דגל’ לדרוש זאת, זכותו של היו”ר להדיח מהרשימה מי שיצטרף לקואליציה במהלך חד צדדי. כשאתה מחוץ לקואליציה, אתה לא יכול לקבל תפקיד של סגן בשכר; אפילו תקציב הבחירות שקיבלת – בבעיה.
כל זה כאשר כל הפלגים ב’דגל’ – רשב”ם וראב”ד – כולל כל הרבנים הליטאיים בבית שמש, מאוחדים סביב דרכי הפעולה. “במצב שנוצר, אין מחנה מונטג או מחנה גרינברג, כולם מאוחדים”, מסביר גורם בכיר בסיעה.
“ואל תשכחי שיש היום ברשימה את שלמה ברילנט, בחור שיודע להיות אופוזיציה לוחמת. לא יהיה קל לגברת בלוך! הוא, יחד עם גרינברג ומונטג, לא יאפשרו לה יום אחד של שקט. הצרה היא שכעת עושה רושם שהיא לא ממש מבינה מה קורה סביבה. ייקח זמן והאסימונים יפלו, נקווה שזה לא יקרה מאוחר מדי”.
הוא ממשיך: “טוב, אתם שולטים, אחינו החסידים. עד כאן, לגיטימי. פגעתם באבוטבול, הדחתם ראש עיר חרדי, אתם דומיננטיים, עליזה מחויבת לכם. קיבלתם תכנון ובניה, וגם תאגיד המים, וגם חינוך, וגם וועדת משנה להקצאות, גם סגן, וגם יועץ. אבל ל’דגל’, שיש לה לפחות 4 מנדטים, לא תתנו קדנציה של סגנות אפילו? לא תיעתרו לבקשות האידישקייט שלה? יש גבול!”
5.
איך נכנסים רבני ‘דגל’ לתמונה?
אז זהו, שכבר בקדנציה הקודמת התעוררו בעיות הקשורות במקוואות, ועתה עיקר היעד הייתה המועצה הדתית (שהובטחה ל’דגל’ על ידי אבוטבול ביום הגשת הרשימות).
“יש בעיות רבות בתחום המקוואות, בעיות שקשורות להלכה, ועוד נושאים שלא כאן המקום לפרטם”, אומר הבכיר. “דגל כבר תכננה לוותר על מחצית קדנציה של סגנות, ובלבד שיתנו לה דריסת רגל בהחלטות המועצה הדתית. זכות חתימה, או כל אופציית שליטה דומה.
“בחרו ביהודי, שקשור איכשהו ל’שלומי אמונים’, ושיגרו אותו לשטוח את הדרישות והדברים הנחוצים תיקון. מבחינת רבני העיר, אם נציג ‘שלומי אמונים’ היה דואג בהסכם הקואליציוני לכל הפרטים הנדרשים, זה היה משביע את רצונם. הרבנים לא התעקשו שדווקא ‘דגל’ היא שתדאג לסעיפים הללו. אבל הסכם קואליציוני נסגר, ואז התברר שהפרטים הללו כלל לא הוכנסו בהסכם: המועצה הדתית תישאר מיותמת, מבחינת הרבנים. יכול לבוא יום בו יכניסו חידושים הלכתיים בתחום המקוואות, שזה קו אדום מבחינת הסטטוס-קוו בעיר, קו אדום מבחינת רבני ‘דגל’.
“התיישבו הרבנים לפגישה לילית והוציאו הודעה לפיה במצב שנוצר, ‘יהיה חילול ה’ גדול להיכנס לקואליציה’. בלי קשר לתפקיד הסגנות. הפעם, כל חמשת רבני ‘דגל’ – פרלשטיין, קורנפלד, מאירוביץ, דינקל וגולדשטיין – היו מאוחדים בדעתם. גם נציגי ‘דגל’, מונטג גרינברג וברילנט – מציגים חזית אחת. זה הישג עצום.
“והנה דווקא עליזה בלוך, זו שלפני הבחירות התחייבה בקולה שלא יתכן מצב לפיו רק מי ששייך לגור ולבעלזא יקבל הכול ופתאום ייווצר מצב, שאל שתי החצרות הללו יתווספו כמה חסידויות קטנות – אבל כל השאר ימשיכו להיות מופלים? איך כל זה הגיוני?” – תוהה הבכיר.
“הייתי חלק מהמו”מ מולה”, מספר בכיר ב’דגל’. “היא חזרה והבטיחה, שאף אחד לא הולך להשתלט, שהיא תשגיח שהכול יחולק בצורה שוויונית. מה לעשות שאנחנו לא חושבים שהיא מסוגלת להצליח בכך? ועוד משהו אמרו לנו מנהלי המו”מ מטעמה. סיפרו לנו, שאגו”י חייבת להיכנס תחילה, שיש לאגו”י זכות בכורה. מישהו גם לחש לנו שחלק מההסכם עם אגו”י כולל לתת לדגל ‘מה שפחות’. להגיד שהוא המציא את זה? – לא נשמע לי הגיוני”.
6.
והנה עוד חלק בקונספירציה. ההחלטה האם היא מהימנה או לא על אחריות הקוראים.
“באותו לילה, כאשר לפני מועד הגשת הרשימות נפסלה רשימתו העצמאית של משה אבוטבול והוא כמעט נותר מחוץ למירוץ לראשות העיר – הוא הסתובב כולו מבולבל, ואז מגיע נציג אגו”י שמעון גולדברג, והוא הראשון שמציע בג’נטלמניות להכניס את משה אל תוך הרשימה של יהדות התורה.
“לכאורה, איזה טוב לב. ממש כל הכבוד! אבל זמן חלף, והנה כעת אני חושב מחשבות קצת אחרות. יכול להיות שהוא היה נדיב רק משום שהוא הבין שהאלטרנטיבה היא ‘לא לעליזה’? הרי תיזכרי מה היה באותו ערב, את עצמך פרסמת את זה – מונטג וגרינברג כבר החלו לערוך הגרלה. גרינברג ניצח. תחשבי מה היה קורה לו גרינברג היה רץ לראשות העיר. את מבינה שכל האמריקנים והמודרנים היו מצביעים לו, והוא היה כובש את העיר?
“אם היה הסכם כלשהו, כתוב או שלא כתוב, בין ‘שלומי אמונים’ לעליזה בלוך, הוא היה מושלך מיד לסלסילת האשפה? עליזה ניצחה משום שהיו קהלים שכעסו על אבוטבול, או על הענקת הסמכויות הנרחבת מדי שלו למונטג את ארנרייך? את מבינה שלגרינברג היה סיכוי טוב לנצח?
“עכשיו תעשי אחד ועוד אחד, ותביני מה קרה פה בבחירות האחרונות. מה שקרה שזהו, תם עידן. אין יותר אחדות חרדית. מילה הנאמרת מהיום היא חסרת ערך. אתה יכול להבטיח למועמד לתמוך בו, ומאחורי הגב לנעוץ בו סכין, אתה יכול לעבוד לכאורה למועמד א’ אבל לשפוך כספים בסתר למועמד ב’. תם עידן!”
תם עידן? לטעמי, הוא תם כבר בתשס”ט, עשר שנים לאחור. כל מי שמאשים את הפילוג בבחירות תשמ”ט, ראוי לו לזכור שהייתה זו רק דוגמית להתנהלות הנכלולית שהגיעה שנים מאוחר יותר.
או אם תרצו, מתשמ”ט ועד תשס”ח, לא קם כתשע”ט.