כל אדם היה רוצה שחייו יהיו שונים מכפי שהם עכשיו, הן בהיבט הגשמי הן בהיבט הרוחני.
כולנו חיים בתוך פער בין הרצוי והאידאלי ובין מה שאנחנו מצליחים להשיג. האחד רוצה לרזות. השני מנסה להפסיק לעשן. השלישי שואף לבוא בכל יום לשיעור תורה. הרביעי מתוסכל מחוסר הצלחתו להתרכז בתפילה. וכך הלאה.
אחת הסיבות לאי-ההצלחה לחולל את השינוי נובעת מהנטייה להעדיף את הדרך ה’קצרה וארוכה’ מהדרך ה’ארוכה וקצרה’.
התלמוד מספר על רבי יהושע בן-חנניה ששאל ילד שישב בצומת דרכים על הדרך המובילה אל העיר. השיב לו הילד שיש דרך ארוכה וקצרה ויש דרך קצרה וארוכה.
החליט רבי יהושע ללכת בדרך הקצרה והארוכה, ואכן ראה את העיר מולו, אך נתקל בגדרות ובמכשולים וחזר לאחור.
כשבא בטענות אל הילד: “הלוא אמרת לי קצרה!”, השיב הילד: “ולא אמרתי לך ארוכה?!”
יש דרך שהיא לכאורה ‘קצרה’, כי נראה שהיא משיגה תוצאות מהירות, אבל בסופו של דבר מתברר שהיא ‘ארוכה’, כי במהרה יצוצו הקשיים והמכשולים. ויש דרך שהיא ‘ארוכה’, אך בסיכומו של דבר היא מתגלה כ’קצרה’, מכיוון שהיא מבטיחה את השגת היעדים.
איך משיגים הפנמה
בי”ט בכסלו אנו חוגגים את גאולתו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב”ד, ממאסרו ברוסיה לפני מאתיים ועשרים שנה. ספר התניא שכתב מבוסס על העיקרון של ההליכה בדרך הארוכה והקצרה. אין פה סגולות קסם ופתרונות מהירים. האדם נדרש לעבודה, ללימוד, להתבוננות.
אבל בסופו של דבר זו דרך שתביא אותו ליעדו.
כדי לחולל שינויים אמיתיים ויציבים נדרשת הפנמה. לא דיי בהתלהבות רגעית. זו לא תעמוד מול לחצי השגרה וההרגלים. גם אם האדם יידלק לרגע, הלהבה תדעך במהרה. כדי שהאדם ישנה את אורחותיו הוא נדרש להפנים את הדברים וליצור שינוי פנימי בתוכו.
אתגר זה נעשה בימינו קשה עוד יותר מבעבר. אנחנו חיים בדור של כאן ועכשיו. אין סבלנות לתהליכים. אין אפילו קשב לקריאת טקסט מורכב. כיום מדברים בביטים. בציוצים קצרים. תכל’ס, מה השורה התחתונה.
אבל החסידות אינה מקבלת את קוצר הרוח הזה. אין מבשלים חמין על-ידי זיקוקין. דברים אמיתיים דורשים זמן, לימוד, מחשבה, התבוננות. רק בתהליך סדור משיגים הפנמה, וממנה יכול לצמוח שינוי בריא ובר-קיימא.
טעמים חדשים
ואולי זה ההסבר לנהייה הגוברת והולכת בשנים האחרונות אל ספר התניא ואל תורת החסידות. בני-אדם הבינו כי אין ממש בריגושים המהירים שהעולם הנוכחי מספק, וכי האמת נמצאת דווקא בתהליך הרציני והמעמיק שהחסידות מציעה.
מי שלומד ביסודיות את תורת החסידות חש את השינוי הפנימי המתחולל בקרבו. חיי היהדות זוכים לרעננות מחודשת. הוא מתמלא חיות. התפילה מקבלת משמעות חדשה. לימוד התורה מתעשר בטעמים חדשים. השמחה מחליפה את הדכדוך, והלב שופע אהבה – אהבת ה’ ואהבת ישראל.
חג שמח! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תיכתבו ותיחתמו!