למה שס ודגל חוששים לאשר את הגיוס בלי אצבעות אגו”י

1.

כבר כשנפתח מושב החורף של הכנסת, קיננה בלב השותפים לקואליציה תחושה כי ראש הממשלה חותר לבחירות מוקדמות.

זו הייתה התחושה של שר הביטחון המתפטר, אביגדור ליברמן, כך חשבו נציגי אגו”י, ובראשם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן – שלא ממש הראו כוונה להתגמש סביב חוק הגיוס.

כי אם כבר הולכים לבחירות, אז מה בוער להעביר את חוק הגיוס? לא בוער לאגו”י (עדיף להעביר כבר בממשלה הבאה), לא בוער גם לליברמן (למה להצטייר כמי שהביא חוק טוב לחרדים).

אבל המושב נפתח, ונתניהו שידר תחושה של ‘עסקים כרגיל’ ושל מי שלא אצה לו הדרך. השותפים נשמו לרווחה, ונראה היה שכולם חותרים להעביר בשקט ובשלווה את מושב החורף, כולל אישור חוק הגיוס.

אבל אז הגיע סבב הלחימה בדרום, ובמקביל – מידע חדש כי נתניהו חותר, בשיחות סגורות, לבחירות מוקדמות.

זה היה נכון, אבל חלקית. מוקדמות, אבל לא בחודש מרץ, לא לפני חג הפסח. הוא חתר לבחירות מוקדמות רק בחודש מאי. במבט לאחור, אילו ידע זאת ליברמן, ייתכן שהיה מדלג על ההתפטרות ממשרד הביטחון כבר עתה. גם ככה יצא לו שם של מתפטר סדרתי. אז למה לו להגיע לבחירות נטול תפקיד ממשלתי זמן רב?

רק אחרי הודעת ליברמן על פרישתו, החלה ההבנה לחלחל אל מרכיבי הקואליציה כי ראש הממשלה לא באמת רוצה בחירות עכשיו. יש שפת גוף, והיא ניכרה היטב על מבע פניו וגופו של נתניהו, כמו גם ממילותיו.

אז נכון שהוא חותר לבחירות במאי, איפשהו אחרי אירועי האירווזיון ויום העצמאות, בעיתוי חגיגי למדינת ישראל.

אבל את מושב החורף אפשר להמשיך יפה.

2. 

אם נפתלי בנט חשב שהאולטימטום לקבל את תיק הביטחון תתקבל בתשואות בקרב מצביעי, קהל מצביעיו הפוטנציאלי, הרי שעד מהרה הוא נחשף לגל עכור שזרם לעברו.

מתברר, שהימין היה מתחבר טוב יותר אל הבית היהודי, אילו עמדה שרת המשפטים הפופולארית בראש המפלגה, ולא נפתלי בנט, מי שסר חינו בעיני רבים ממצביעיו.

המצביעים הללו זעמו על הניסיון לפרק ממשלת ימין. אז נכון שהיא אינה ממשלת ימין קיצוני, אבל יחסית לכל אלטרנטיבה באופק, היא הממשלה הטובה ביותר עבור הציבור הימני במדינת ישראל, ולא – הם ממש לא חשבו שטוב יהיה אם נפתלי בנט יפרק להם את כל הטוב הזה.

רבנים נכנסו לתמונה, כמו גם אישי ימין בולטים, אפילו איילת שקד הפנימה ושכנעה – ונפתלי בנט נאלץ לרדת כשהוא מובס מהעץ הגבוה עליו טיפס.

לכל השואלים – בנט עדיין מכהן בתפקידו כשר חינוך.

3.

כך או כך, הרפש שהטיח ליברמן בעצם פרישתו –  בנתניהו, לא יימחה במהרה.

בעצם הפרישה יש הכרזה קבל עם: ראש הממשלה לא נלחם מספיק בטרור; אני, אביגדור ליברמן, לא סומך על שיקוליו הביטחוניים.

כדי לצאת מהפלונטר הזה יצטרך נתניהו לעשות משהו בדרום. לעשות משהו, פירושו גם סיכון לצאת משם עם ארונות מתים (נתניהו יודע מהו ארסנל הנשק שיש בידי אויבי ישראל, בדרום ובצפון),  סיכון שעשוי לגרור ירידה בתמיכה הציבורית.

האם נתניהו יטול את הסיכון? רק ימים יגידו.

4.

ומה באשר לנציגים החרדים, הממתינים חוק הגיוס?

עד אמש טענו בסביבת ראש הממשלה שהחרדים לא מדברים על החוק, אז למה להם להתאמץ? אבל המסרים כפי הנראה עברו, נתניהו מינה את זאב אלקין (שהובס בירושלים, וחזר לזירה הארצית בכוחות מחודשים) לארגן מטעמו את כל הקשור בחוק.

יום שני הבא נקבע כיום היעד.

שאלת מיליון הדולר היא: האם יצליחו בש”ס ו’דגל’ לתאם עמדות מול אגו”י? ספק רב. בעיקר על רקע הרפש שמטילים הצדדים, זה בזה (גפני ודרעי במאיר פרוש, ופרוש בהם). מכיוון שבדברים שנאמרו היה גם הטחת בוץ בציבור הספרדי כולו, מה שמלבה עוד יותר את רגשות הנקם בקרב המצביעים, הצדדים מוצאים עצמם מחושקים יותר.

בשיחות מסדרון שלא לציטוט, משמיעים גורמים באגו”י, המסתובבים עם בטן מלאה על סגן השר מאיר פרוש, טענות קשות. “הוא לקח אותנו להרפתקאה של עופר ברקוביץ’ בירושלים, התחננו אליו שאנחנו לא רוצים”, אמר לי אחד מהם אמש בכנסת. “שלא לדבר על פרשת נחמן גלבך בצפת”, סינן.

לכאורה, אבל רק לכאורה, יכולות ש”ס ו’דגל’ להעביר את חוק הגיוס שהוגש בידי מערכת הביטחון, עם שינויים קטנים ולא מהותיים, כאלו שגם יאיר לפיד ואביגדור ליברמן יוכלו לחיות איתם. זה יעבור לקראת יום שני הבא בוועדה, ובשני – בקריאה שניה ושלישית במליאה.

“כל חוק כזה יהיה טוב יותר מהאופציה של החלת חוק שירות על כל בני הישיבות”, כפי שמסביר גורם בסיעות החרדיות התומכות בחוק.

אלא מה? שבאגודת ישראל עדיין קיימת התנגדות לחוק. מי שמוביל אותה הוא מאיר פרוש, שדורש סעיף לפיו “לעולם לא יגויס בחור ישיבה שרוצה ללמוד”. סעיף כזה, של ‘לעולם’ – לא יעבור לעולם את אישור בג”ץ, צריך לומר ביושר.

בש”ס וב’דגל’ מבינים שחוק גיוס שיאושר בלי אצבעות נציגי אגודת ישראל, פירושו נתק בלתי ניתן לאיחוי. מה שישפיע על ריצה נפרדת לקראת הבחירות הבאות.

למה זה בעיה? כי אגו”י, שתחשוש שלא תעבור את אחוז החסימה, תמהר לחבק את ‘יחד’ של אלי ישי ואת ‘הפלג הירושלמי’. אז נכון שבמקרה בו יזכו ב-4 מנדטים (לא סביר להניח שיקבלו 5, בפרט אם חסידי חב”ד יצביעו למפלגה שמריץ ברוך מרזל) יזכו לראות את הכסא בכנסת רק ליצמן  ועוד ח”כ מאגו”י. אבל, אלי ישי עשוי/עלול להיכנס, וכך גם נציג הפלג הירושלמי – אסון הן לש”ס והן לדגל.

אז מה עושים? שאלה טובה.

אין עדיין פתרון לאיש מהצדדים.