ברכות לך אדוני ראש העיר החדש, מר משה ליאון.
ברכות על כך שהוכחת לנו מבלי משים, כי אנו, אנשי היהדות החרדית, נאמנים לעד ולעולמי עולמים להוראות רבותינו הקדושים.
תודה על שהראית לכל העולם, כי ראש העיר ירושלים, או כל עירייה אחרת, אינו נבחר לפי כישוריו, או לפי מקום המגורים שלו בעשור האחרון, הוא לא נבחר גם על פי הבטחותיו, או בגלל פניו היפות.
הוכחת לנו באותות ובמופתים שראש העיר ירושלים יכול להיות, רק מי שגדולי הדור מורים להצביע עבורו. הוכחת לנו את ההוכחה הגדולה ביותר, שאמנם אנו בעלי זכות בחירה, אבל אנחנו מעדיפים לבחור בחיים, לבחור בצו האלוקי של ועשית ככל אשר יורוך, ולא בבחירה האישית מאחורי פרגוד העשוי קרטון ממוחזר.
תודה לך אדוני ראש העיר, מר משה ליאון.
•
אבל, אדוני ראש העיר. תנוח רגע התלהבותך. הוכחת לנו דבר נוסף. נעים הרבה פחות מהרשימה הארוכה מלמעלה.
הוכחת לנו, שוב בלי רצון או כוונה, דברים נוספים. כתבתי ‘בלי רצון וכוונה’, זאת לא טעות, הרי ברחוב אומרים שזה מה שאתה אדוני ראש העיר, הלא כן? אין לך מצע, אין לך דעות. אומרים עליך ברחוב שאתה בובה, בובה בידיו של שר הפנים או בידיו של שר הביטחון לשעבר. זה לא נעים לשמוע את זה, אתה יודע.
לא נעים לאזרח הקטן לחשוב שראש העיר שלו הוא איש קטן בגוף גדול, שממנה את דוברו לפי הוראות מלמעלה או לפי גחמות של איש אחד או שניים. עדיף לנו, האזרחים הפשוטים לחשוב שאתה בסך הכל שלוחם של גדולי ישראל. שליח מצווה של מרנן חכם שלום כהן, ורבי חיים קניבסקי, שבחרו בך להיות האיש שלוחץ על הכפתורים בכיכר ספרא.
אבל עזוב רגע את מה שמדברים בחוץ. אנחנו הרי בפנים, עמוק בפנים. אתה כבר שבוע ראש העיר של ירושלים, ויותר ממה שהראית לנו לפני שנבחרת, הצלחת להראות לנו אחרי שנבחרת.
אתה כבר לא נמצא ברשתות החברתיות, שלחת הודעות לכל הקבוצות שאתה מתנתק, שאתה כבר לא יכול לקחת חלק בחברות בקבוצות וואטצאפ, הרי יש לך עיר לנהל. ואתה צודק, נבחרת לראשות העיר ירושלים, העיר הקשה ביותר לניהול. יש בה נוצרים, יש בה מוסלמים, ויש בה יהודים.
וכאן תרשה לי קצת להרחיב.
•
יש בה הרבה יהודים.
יש ספרדים, כאלו שמצביעים ש”ס, וכאלו שהצביעו דגל או כל מפלגה אחרת. יש ליטאים, כאלו שהצביעו דת וכאלו שהצביעו עץ או כל מפלגה אחרת. יש חסידים, כאלו שהצביעו ג’ וכאלו שהצביעו בשב ואל תעשה, או בקום ואל תעשה.
אני חושב שאתה כבר מתחיל להבין מה אני רוצה ממך, אדוני ראש העיר.
לפני שאתה מתחיל לנהל את העיר הגדולה הזאת על כל דתותיה, נסה לעשות משהו עם כל פלגיה.
לפני שאתה מתחיל להתלבט איך מעבירים תקציבים לכנסייה הארמנית למשל, נסה לבדוק איך, למען ה’, איך מתמודדים עם הפילוג הנורא והאיום הזה שנוצר לאחר שנבחרת.
נסה לראות איך אוכלים בציבור החרדי את כל ה’קידושים’ והסעודות שעורכים כל מיני עיתונאים בשבתות האחרונות, להודות לה’ כמובן על זה שנבחרת.
נסה לבדוק, אדוני ראש העיר, איך מורידים מהלקסיקון החרדי את השיר המכוער הזה שמגיע בכלל מהאולימפיאדות בעולם ומהיציעים בטדי של “שש-שלוש”, שאותו שרים פרחי כהונה צעירים, הלומדים בישיבות הכי נחשבות בציבור החרדי.
נסה בבקשה, אדוני ראש העיר, נסה לראות עד היכן התדרדר הציבור החרדי בירושלים, הציבור שהיה ועודנו הקדוש ביותר, הפרוש ביותר והצנוע ביותר, כשהוא יוצא במחולות שמחה מעורבות באותו האולם – נטול המחיצות.
נסה להבין, אדוני ראש העיר, נסה להבין את הכאב הצורב ביותר בתולדות הציבור החרדי, שנוצר מחמת הסרטון האיום שמסתובב ברשת. הסרטון הוא לא הבעיה, המציאות שאותה לכד הצלם, היא הבעיה הגדולה ביותר שלנו.
המציאות ההזויה הזאת שבה יוצאות מאות נערות חרדיות, בנות החמד שלנו, גאוות היחידה שלנו, תפארת הצניעות העולמית, בנות הסמינר החרדי הנחשב ביותר בעולם, בריקוד סוער ומטורף ברחבת הסמינר, באותו היום שבו הוכרז ניצחונך בראש חוצות, היא החרפה הגדולה ביותר של הציבור החרדי לדורותיו.
אתה מצליח להבין אותי אדוני ראש העיר? אתה מצליח להבין את הכאב?
•
אנחנו בעצם מודים לה’ שניצחת, כי הניצחון שלך הוא הניצחון של גדולי ישראל, אין ספק. אבל אנחנו קצת מתבלבלים, אנחנו לא כל כך יודעים איך לנצח, כי אף פעם לא ניצחנו, תמיד עשינו את מה שאמרו לנו גדולי הדור והם אלו שניצחו.
אבל הפעם, הפעם משהו מוזר קורה לנו. אנחנו מרגישים פתאום שאנחנו ניצחנו, לא הם.
נכון, אנחנו אומרים, ואפילו כותבים בשפה עשירה ויפה עד כמה הבחירה שלך היא ההוכחה הגדולה ביותר שנצח ישראל לא ישקר, אבל אנחנו לא חוגגים את מה שאנחנו אומרים. אף פעם לא חגגנו את ניצחונם של גדולי הדור, אין חגיגה כזאת. יש רק חגיגה של ניצחון אישי, אבל גם אותו לא חגגנו אף פעם.
אז על מה אנחנו חוגגים, אתה שואל אדוני ראש העיר? אה, זה פשוט.
אנחנו חוגגים את ההפסד של המחנה השני, זה שלא בחר בך. אלו שרבותיהם הורו להם ההיפך. אנחנו חוגגים את ההפסד שלהם, וחגיגה כזאת חייבת להיות במתכונת המקורית שלה, זאת שהומצאה על ידי הגרועים שבאויבנו, זאת שנוצרה על ידי מי שאינם יהודים. אין דרך אחרת.
בבקשה אדוני ראש העיר, קח את המושכות לידיים. למען ה’, תאחד אותנו מחדש.
• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected]