1.
בעיצומו של יום שלישי, יום הבחירות, קיבלתי שיחת טלפון מתושב אלעד, איש שאני מכירה מזה כמה שנים, הנמנה על הציבור הליטאי.
הוא סיפר שכאשר עמד מול הקלפי התלבט למי להצביע. “הקמפיין בימים האחרונים היה מבולבל. שבועות פמפמו בלי הרף ‘יצחק פינדרוס’. אחרי שהוא נפל, גפני אמר ‘אין לנו מועמד’ – והכניס את כולנו לבלבול. למי בדיוק אתה מצביע כשאין מועמד? לפתק צהוב ריק? ברק צברי לא היה אופציה עבורי, כמצביע ‘דגל’. אז התלבטתי. בסוף שמתי ריק”.
וכך, בעוד קבוצה של אנשי ‘דגל’ הטילו בקלפי פתק ריק, לא מוצאים לעצמם מועמד מתאים, ליטאים רבים אחרים הצביעו ‘ישראל פרוש’.
איך זה קרה? ומה עם ה’ככל אשר יורוך’?
אלעד הייתה אמורה להיות העיר שתהווה מדגם מייצג לשאלה: האם החרדי הממוצע בשנת 2018, עדיין מצביע ‘ככל אשר יורוך’ – או שתם עידן.
בסופו של יום, ולמרות ההצבעה הליטאית המפוצלת, התשובה לשאלה הזו היא חד משמעית, לפחות בכל הנוגע לאלעד: כן. ולא תם עידן.
מדוע, בעצם? ולמי בעצם הורו גדולי ישראל הליטאיים להצביע, בעוד מועצת החכמים של ש”ס מורה להצביע לברק צברי וזוכה לתמיכה מלאה של קולות הש”סניקים?
2.
נתחיל מהתחלה.
הגרי”ג אדלשטיין העדיף שבבית שמש יתמודד מועמד ליטאי. אם זה מה שהיה קורה, לכאורה – (בדגש על לכאורה, שכן כבר בחג פורים האחרון תועד שרוליק פרוש כשהוא מדבר על עוד קדנציה באלעד, אם גדולי ישראל יורו לו, כמובן. האם כבר אז תכננו ב’שלומי אמונים’ לטעון ‘הוא ראש עיר טוב, תנו לו להמשיך?’ לא בטוח. בטח שלא תופסים אדם על אמירה בפורים) – שרוליק פרוש היה מפנה את כיסאו לטובת המועמד שתציג ‘דגל’ באלעד.
ההדגשה על ‘לכאורה’ היא, כי לדעת משה גפני, כפי שעלה ממכתביו, בית שמש הייתה רק התירוץ לאי כיבוד ההסכם באלעד.
כשהבין הגרי”ג אדלשטיין שבבית שברחוב רשב”ם טווים ‘דיל’ עם ש”ס וחפצים בהמשך כהונתו של משה אבוטבול בבית שמש, ביטל את דעתו. באלעד הוא רצה בהמשך כהונת פרוש, שהיטיב עם ‘תורה בתפארתה’, סעיף של ישיבת ‘ארחות תורה’, רשת הישיבות שהוקמו על ידי מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל.
כפי שגוללנו בהרחבה בטורים שפורסמו כאן באתר חרדים 10 בחודשים שקדמו לבחירות, כשהבין הגרי”ג אדלשטיין שהגר”ח קניבסקי החליט להציב באלעד מועמד של ‘דגל’, שב וביטל את דעתו ואף הגיע לאסיפה המכרעת שנערכה בבית הגר”ח.
קרה מה שקרה עם המועמד יצחק פינדרוס, הוא נפסל מלהתמודד, ו’דגל התורה’ מצאה עצמה ללא מועמד.
3.
ביום שני, יממה לפני יום הבוחר, הגיע ראש ישיבות ‘ארחות תורה’ ו’תורה בתפארתה’, הגאון רבי שרגא שטינמן אל בית הגרי”ג אדלשטיין – בשאלה: למי מצביעים?
לדבריו, מאחר ואין מועמד של ‘דגל’, כדאי יהיה להצביע לפרוש. הגר”ש שטינמן שוחח בתחילה עם נכדו של הגרי”ג, מוטי פאלי, שהבהיר לו כי הסבא לא יחלוק, בשום פנים ואופן, על רצונו של הגר”ח, וביקשו לבדוק בבית הגר”ח עד כמה הוא נחרץ על הצבעה עם פתק ריק.
ראש ישיבות ‘ארחות תורה’ המשיך לרחוב רשב”ם, אל בית חותנו הגר”ח, שם שוחח עם הרב שעיה אפשטיין. אפשטיין אמר כי הנושא כבר עלה וצף פעמים רבות, וכי “לר’ חיים כבר אין כוח לדון בו”.
במקביל, הגיעו לידי עדויות של תלמידי ישיבת סלבודקא המתגוררים באלעד, שפנו לשאול את דעת ראש הישיבה הגאון רבי דוב לנדו, ונענו כי יש לבחור בפרוש. עדויות נוספות הבהירו: כך הורה גם ראש ישיבת סלבודקא הגרמ”ה הירש.
במבט לאחור, ניתן לסכם כי חלק גדול מהציבור הליטאי באלעד הצביע לבסוף לפרוש. “זה לא היה קורה אילו פינדרוס היה מתמודד”, כפי שהסביר אברך חשוב מאלעד. “למרות האהדה שלנו לפרוש, היינו מצייתים ל’ככל אשר יורוך’, עם כל הביקורת שיש לנו על הדרך שבה התקבלו ההחלטות”.
אם להשוות לבית שמש, אנשי דגל-ראב”ד היו ‘רוקדים ובוכים’ גם באלעד על ניצחונו של פינדרוס. ההשוואה אינה מדויקת, כמובן, שכן מדובר בנציג חרדי, מנוסה, יעיל, מקצוען וטוב. ובכל זאת, רצונו של הגרי”ג ‘מלכתחילה’ הוא מה שהיה, מטבע הדברים, מועדף עליהם.
כך או כך, ה’ככל אשר יורוך’ שלהם נשמר בקפידה. הוא השתנה, לא משום שלא צייתו, אלא רק משום הנסיבות שהשתנו.
4.
ראש העיר שרוליק פרוש מספיק מנוסה כדי לבחון את המספרים שהתקבלו בליל התוצאות, ולהבין שאילו יצחק פינדרוס היה זה שמתמודד מולו, לא היה לו כל סיכוי.
בניגוד לכל מה ששידרו ממטהו, על בטחון מלא בניצחונם – כשמועמדותו של פינדרוס עדיין הייתה על השולחן – הם טעו ובגדול. בדיוק כפי שטעו בירושלים, עם המועמד יוסי דייטש.
כל 7106 המצביעים שהצביעו ‘ברק צברי’, היו מצביעים ליצחק פינדרוס, אבל ממש לא כל ה-9054 מצביעי פרוש היו מצביעים עבורו. חלקם היו מצטרפים לפינדרוס, כמו גם חלק ניכר ממצביעי הפתקים הריקים שהיו גם הם מצביעים לפינדרוס – שהיה מנצח במספר מרשים.
בג”ץ הוא ששינה, למעשה, בלי להתכוון לכך, את תוצאות ההצבעה באלעד. גם פרוש מבין זאת. ואולי בשל כך מזער את חגיגות הניצחון.
5.
ומה הלאה?
בבית שמש מנסה נציג ‘דגל התורה’ משה מונטג להקשות על חייה של עליזה בלוך, בהרכבת קואליציה, ומתכוון למרר את חייה הקואליציוניים עם ‘גוש חוסם’. כשרק הייתה לו התחושה ש’שלומי אמונים’ פוזלת לכיוון העגלה המנצחת, הטיח קיטונות של רותחין. לטענתו, מבלי שהציג כל הוכחה, אנשים המשתייכים ל’שלומי אמונים’ הצביעו לבלוך. הם, מצידם, השיבו לו מלחמה, בטענה שמה שמניע אותו הוא אובדן מקור פרנסתו – תיק התכנון והבניה.
אז שמייח בבית שמש.
ומה באלעד?
ובכן, שם עשויים הנציגים של ‘דגל’ מחומרים שונים לגמרי. ראשית, לא אתפלא אם גם הם, שני הראשונים ברשימה, אבי שטרן ומשה ברדוגו, העניקו את קולם לפרוש. בקדנציה הקודמת הם נחשבו ‘מאנשיו’, עבדו עמו בשיתוף פעולה, ואין סיבה לחשוב שלא ימשיכו כך הלאה.
יש גבול כמה יכול יו”ר דגל התורה, מוישה גפני, לדרוש מהם להילחם, כשהם רק מבקשים קצת שקט אחרי החודשים הסוערים שעברו על אלעד.
“כשיש לך חייל כמו משה מונטג, אתה יכול לצאת איתו לקרב. כשיש לך חיילים שרק רוצים לנוח, אתה לא יוצא לקרב”, כפי שהסביר גורם ב’דגל’.
ש”ס, מצידה, תשמח לשחק את משחקי ה’גוש חוסם’, למרות שבצפת היא כבר מתחבקת עם נציג ‘שלומי אמונים’ נחמן גלבך. כי בפוליטיקה, ממש כמו בפוליטיקה, אויבי האתמול יכולים להיות ידידי המחר.
אז נכון שיש בין ש”ס ל’דגל’ הסכם, לפיו אחת מהן לא יכולה לקפוץ לעגלתו המנצחת של שרוליק פרוש מבלי שהשנייה תסכים או תעשה זאת גם היא, אבל נאלץ להמתין ולראות אם כך אכן יקרה. תמיד יכול הנציג המקומי להבריז, לומר שלא הוא חתם על הסכם כזה. עיין-ערך אבי דיין בקדנציה הקודמת.
כך או כך, ההערכה שלי היא שמה שהיה באלעד ב-5 שנים האחרונות, לא עומד לחזור בשנים הבאות.
שרוליק פרוש של קדנציה א’ היה מקובל כמעט על כל תושבי העיר; שרוליק של קדנציה ב’ מגיע חבוט ומרוט נוצות, אחרי קרב משפטי לא פשוט, ועם אמוציות מצד מי שאמורות להיות השותפות שלו. זה יהיה ממש לא קל.
ההערכה שלי היא ש’השותפים’ יחשפו אותו על כל צעד וצעד, שחוקר פרטי יהיה צעצוע לעומת המרור שיאכילו אותו.
יש טוענים, שה’נס’ שנעשה לשרוליק, שכבש שוב את העיר כנגד כל הסיכויים, הושג בזכות תפילותיו על קברי צדיקים, עם הרבה אמונה. מולם יש הטוענים, כי אילו באמת היה נעשה לו נס, הוא היה אמור שלא לזכות בתפקיד, שרק ימרר את חייו.
יכול להיות שרגע אחרי שתיסגר קואליציה, ישכחו כל הצדדים את העבר, וחמשת השנים הבאות תהיינה נחמדות ויפות? רק אלוקים יודע.
בעין ההיגיון, ההיתכנות לכך שואפת לאפס. אבל כבר ידוע, שלעיתים, יש ניסים.
בפרט כשמדובר בשרוליק פרוש.