אוחנה או גלבך? צעד אחד צעד, מחורף תשע”ח ועד יום הבחירות • טור מיוחד

1.

בתחילת חודש כסלו תשע”ח, כשנה לפני יום הבחירות לרשויות המקומיות, התחלתי להתמקד ב’בריכת הדילים’ הארצית. באחת הפעמים הגעתי אל העיר צפת.

עד מהרה התברר לי שכל הצדדים עדיין מנומנמים, איש אינו יודע מי ירוץ, למה ומתי. היה אז רק מועמד אחד שנערך, הרבה לפני כל המועמדים בארץ – אליעזר לזר. הופתעתי. מדוע חושב אברך חסידי צעיר, חסיד סערט ויז’ניץ,לא מספיק מנוסה, שיש לו סיכוי לכבוש עיר שחצי מתושביה חילונים?

אבל יח”צניו היו נלהבים. “הוא יהיה ראש העיר הבא”, מלמלו באוזניי. לא משנה כמה פעמים הסברתי שהם הוזים.

לכל היה ברור שראש העיר המכהן דאז, אילן שוחט, מתכוון להתמודד בפעם השלישית ברציפות, למרות עננת חקירות המשטרה שריחפה מעל לראשו.

אל מול לזר ניצב מתחרה נוסף, חרדי חביב, בשם שלמה חדד, מי שאף זכה בקדנציה הקודמת לתמיכת הגר”ע יוסף זצ”ל ויבדל לחיים הגר”ח קנייבסקי. באותה עת, עדיין תיכהן חדד לרוץ בעצמו, אולם בהמשך חבר לשוקי אוחנה מהליכוד, ויחד הצליחו להזניק עצמם אל הסיבוב השני. ‘שיחוק’, גם מבחינת חדד.

על מה בנה בעצם אליעזר לזר? שחילונים רבים שלא ממש היו מרוצים מתפקודו של אילן שוחט, ומהתפתחותה (יש שיאמרו, אי התפתחותה) של צפת. הטענות נסבו בעיקר סביב בעיות תברואה והיעדר תרבות פנאי מספקת.

הניסיון הירושלמי מראה כי בעת פקודה, חילוני מתקשה להעניק פתק צהוב למועמד חרדי, טענתי אז. בקלפי התברר כמה צדקתי. נחמן גלבך – המועמד של ‘שלומי אמונים’ שצץ בהמשך – לא הצליח לייבא את המצביע החילוני, שחלקו העניק את קולו לשוחט, וחלקו לשוקי אוחנה.

האם יח”צניו של לזר הם שהשלו אותו, שהנה ‘יחד’ תרוץ יחד איתו, ושגם ‘דגל’ תתמוך בו? הם אפילו דיברו על תמיכה של יעקב ליצמן. האמירות הללו נראו אז כחוסר הבנה בפוליטיקה הארצית.

ליצמן ומאיר פרוש הלכו יד ביד בבחירות המקומיות, כך שלא סביר היה להניח שליצמן יתמוך במי שמתמודד נגד מועמד ‘שלומי אמונים’, למרות שבאותה עת טרם בישרו קרבניטי ‘שלומי אמונים’ שנחמן גלבך עומד לרוץ. הם הסתפקו אז בתדרוכים לפיהם אין היתכנות שמועמד חרדי יזכה בצפת.

האשליה שיצרו אצל לזר הייתה גדולה. אמרו לו, שליצמן ודרעי ידידים, ולכן לא רק ליצמן יתמוך אלא גם יביא איתו את דרעי כנדוניה. כל דרדק המתמצא קצת בפוליטיקה הצפתית יודע שש”ס המקומית שם נעולה עם שוחט וגלבך.

לזר. צילום: David Cohen/Flash90

לזר גם ‘בנה’ על המתן בסתר שביצע תחת המטריה של קופת ‘ר’ לייב’ שבניהולו, שחילקה פעמיים בשנה תמיכות לכ-3000 משפחות, לאו דווקא חרדיות. הוא קיווה, שבבוא עת הגורל הקלפי, הם יגמלו לו חזרה. מה שבפועל, כפי הנראה, לא קרה. לפחות לא בכל המקרים.

בסביבת לזר המשיכו לפמפם כי הם בטוחים ש-11 חודשים לפני הבחירות, הם המון זמן כדי לרכז תמיכה מקיר לקיר.

ב’שלומי אמונים’ הניחו לו להתלהב מהכותרות חודשים ארוכים. אבל אז, כאשר יום הבחירות כבר נראה באופק, שלפו את השפן נחמן גלבך מהכובע, והודיעו על ריצתו לראשות.

זה הלם בלזר, ששפך כסף רב מכספו הפרטי על המרוץ הזה, ומצא  עצמו, למעשה, אפילו ללא תמיכה פומבית של האדמו”ר שלו, הרבי מסערט ויז’ניץ.

בשלב מסוים נטשו אותו יועציו, משאירים אותו בודד במערכה.

2.

את הסיבוב לפני חמש שנים סיים שלמה חדד עם כ-4700 קולות, מול כ-7000 של שוחט.

“סמכתי על הבטחות, לא חלמתי שישקרו לי, היום אני הרבה יותר מפוכח”, אמר בראיון שערכתי עמו לפני כשנה.

דווקא משום שהוא יהודי טוב, בערב הבחירות הקודמות נטה להאמין לכל מי שהבטיח תמיכה. הוא עדיין לא הבין מהי פוליטיקה, איך אנשים משחקים בו, תומכים פומבית, רק כדי להיקרא אל ראש העיר המכהן ולקבל תופין או שניים – ואז לבגוד בו ובאמונו.

כחמש שנים חלפו מאז נחל אכזבה. אל מערכת הבחירות הנוכחית הגיע הרבה יותר מפוכח. וכך, בעוד במחנה לזר מקווים שימהר לעלות על עגלתם (המנצחת, לדעתם), הוא ביצע תרגיל מבריק וחבר לשוקי אוחנה, איש הליכוד.

שאלתי אותו כבר אז, האם לדעתו יש ללזר סיכוי. הוא השיב: “ללזר יש הערכה רבה, אבל זה לא מספיק בשביל לזכות בראשות העיר”. ברור שצדק. ואז הוסיף עוד משפט. “טרם הבשלנו לראש עיר חרדי ממש”.

תזכרו את המשפט הזה. כי היום בלילה, נדע האם צדק.

3.

לקראת החגים החליטו ב’שלומי אמונים’ להריץ את נחמן גלבך לראשות העיר צפת.

גלבך. צילום: David Cohen/Flash90

במטה לזר, הוכו בתדהמה. ברור היה להם כי ינגוס בקולותיהם, וסיכויי המועמד שלהם הולכים ופוחתים. ובכל זאת, לזר סירב בעקשנות להסיר מועמדות. יתכן שצדק, שכן אולי רק בזכות כך זכה במנדט שלם למועצה.

מלבד זאת, הוא חבר לקראת הסיבוב השני אל שוקי אוחנה, המועמד המוביל, ויקבל תפקיד ביצועי – שדרוג מהקדנציה הקודמת, בה היה מספר 2 ברשימת ת’ שנותרה באופוזיציה. כיום מפלגת ת’, הכוללת את דגל התורה, היא חלק מקואליציית אוחנה.

התעלומה הגדולה שריחפה סביב ריצתו של גלבך, כללה אפשרות כי זו תואמה עם שוחט ונועדה לחזק אותו. כלומר, מאחר ויש חרדים שלא יצביעו לשוחט בכל מקרה, עדיף שקולם יינתן לגלבך ולא לאוחנה או לזר. באופן כזה היה, לכאורה, לשוחט סיכוי להגיע לסיבוב השני.

האם חלם שוחט, שבסופו של יום הגולם יקום על יוצרו, וגלבך הוא שיעפיל לסיבוב השני? סביר להניח שלא.

שוחט בנה על הודעת התמיכה של ש”ס הארצית, אבל שכח – או שהיה מי שדאג להשכיח ממנו – שהנציגות של ש”ס המקומית לא תמיד ממושמעת לזו הארצית, וחלק גדול ממצביעי ש”ס העדיפו בבוא היום את גלבך על פני שוחט.

האם יח”צנים משותפים לשוחט ולגלבך הם שפיתו אותו כי ריצת גלבך היא ‘לטובתו’? קשה לדעת.

כך או כך, אחד הסלוגנים שנפוצו בצפת, ערב הבחירות, היה: ‘בחרת גלבך – קיבלת אילן’. היום, כשאילן שוחט וחבורתו שקועים עמוק בהסכם עם גלבך, אולי הסלוגן הזה מקבל משמעות מחודשת.

מצד שני, עצם הריצה של גלבך, הפקיעה משוחט את יכולתו לנצח. מצד שלישי, אולי שוחט עצמו הבין, כי לו אין כל סיכוי, והעדיף לקפוץ על עגלה שהחזית שלה צבועה בצבע של גלבך.

4.

מי באמת הולך לקטוף את הניצחון בסיבוב השני הערב?

לכאורה, שוקי אוחנה.

למה? סיבות רבות.

• בעיר כמו צפת, כשמועמד חילוני מתמודד מול מועמד חרדי, אין ספק שזה יקפיץ את החילונים אל הקלפיות, והמערכה תוכרע בנצחון לטובת הראשון.

שוקי אוחנה וחדד. צילום: David Cohen/Flash90

 כי שוקי אוחנה רץ, יד ביד, עם שלמה חדד, איש מאוד אהוב בצפת. הוא מחתן חילונים, עורך להם בריתות, בר מצווה, ועוד . בבחירות הקודמות הוא זכה בכ-30% מהקולות, רק בתמיכת ‘דגל’ וחלק קטן מש”ס. מחד, ש”ס הארצית תמכה באילן שוחט, מאידך, הימים אז היו ימי טרום הפילוג הבוער בין דרעי לאלי ישי, כך שבמקביל תמכו בחדד גם הגר”מ מאזוז והגר”ר אלבז, רק לדוגמה. השר דוד אזולאי ז”ל טרח אף להגיע אל ביתו של חדד בשבת הסמוכה לבחירות. חדד נחשב כאיש אהוד על כל הפלגים והזרמים, למרות היותו חרדי (בניו לומדים ב’חברון’).

•  ספירה פשוטה של הקולות התומכים בו עד כה – מעלה כי הרוב בידו. הליטאים איתו, ‘יחד’ איתו, הרוסים איתו, הליכודניקים איתו.

5.

אבל היו גם דרמות, בימים האחרונים.

הראשון שבהם התעורר בזירה של ש”ס. לכאורה, שני נציגי ש”ס בצפת, אלו המנהלים את ‘העניינים’ מטעם התנועה – יו”ר הסניף רונן גנון ומספר 1 ברשימה נהוראי לחיאני, נחשבים כ’אנשיו’ של אילן שוחט. הם צעדו עמו בקואליציות הקודמות ופעלו בשיתוף פעולה מלא. גם נחמן גלבך נחשב לאיש של אילן שוחט.

היה ברור מראש שקודקודי ש”ס בצפת ירצו לרוץ ‘יד ביד’ עם גלבך.

אבל יו”ר ש”ס, השר אריה דרעי, הוא איש חכם, איש של מספרים. כשמחשבון בידו חישב במהירות את סיכוייו של גלבך לנצח, והתוצאה לא ממש השביעה את רצונו. כששלח את הש”סניקים של צפת למו”מ מול שוקי אוחנה, הם דווקא יצאו ביד עם שלל יפה – סגנות ראש העיר.

אבל אז הגיע ארקדי, נציג הרוסים, ואוחנה העדיף את ארסנל הקולות שהוא מביא באמתחתו על אלו שיכולים נציגי ש”ס להביא (קחו בחשבון, שחלק מובנה ממצביעי ש”ס בצפת תומך אוטומטית בגלבך, מדובר בש”סניקים הקשורים לחסידות ברסלב ובחרו ש”ס בגלל המקום השני ברשימה, שם הוצב יוסי גלנט, איש חסידות ברסלב). אז כמה מתוך כ-2000 הקולות של ש”ס בעיר המקובלים תוכל המפלגה להביא כנדוניה לשוקי אוחנה? לא משהו אטרקטיבי במיוחד.

שוקי מיהר לבטל את טיוטת ההסכם, דרעי התרגז (ובצדק. מצד שני, יטענו מקורבי אוחנה: הבנו שש”ס לא תוכל להביא ‘על אמת’ את אנשיה) – וש”ס מיהרה להכריז על תמיכה בגלבך, כולל תמיכה של נשיא ‘המועצת’, חכם שלום. לא שלא המשיכו גישושים בין הצדדים גם לאחר התמיכה הפומבית, כולל זו שהעניק השבוע העיתון המפלגתי ‘הדרך’, אבל ללא תוצאות.

שכן, אוחנה לא יכול להעניק לש”ס את מבוקשה, תפקיד סגן לקדנציה שלמה. וחלק ממנה בלבד, לא יספק את ש”ס.

‘דגל’ מכריזה על תמיכה באוחנה. צילום: דוברות

במקביל נמשכו הלחצים שהופעלו על ‘דגל התורה’, כדי שזו תעביר את תמיכתה לנחמן גלבך, תמורת תמיכה חסידית בליאון בירושלים. צריך היה להיות טיפש כדי לבצע ‘עסקה’ כזו, באשר גם אם המועצת החסידית כולה הייתה יוצאת בתמיכה פומבית במשה ליאון, החסידים בשטח, לפחות בחלקם הגדול, יצביעו ‘מהבטן’, תוך ההיתר של ‘מלך שמחל על כבודו, אין כבודו מחול’.

בסופו של יום הכריעו הגרי”ג אדלשטיין והגר”ח קנייבסקי כי ‘דגל’ לא תסיר את תמיכתה משוקי אוחנה.

כיצד יסתיים היום הקרב? תעקבו אחרי עיר המקובלים, צפת. יהיה מרתק.