כך איבדו החרדים את בית שמש בגלל מלחמות ‘דגל רשב”ם-ראב”ד’ • שרי רוט I טור מיוחד

1.

היה זה בחודש אלול. אברך ליטאי נחשב, תושב בית שמש, פנה אלי. הוא היה נשמע זועם.

“אם אריה דרעי מנהל את דגל התורה, שיתמנה אחר כבוד ליו”ר המפלגה”, אמר. “אנחנו, קבוצה ענקית של אברכים בבית שמש, לא נהיה יותר מחויבים למפלגה”.

למה הם כעסו כל-כך?

ובכן, בראשית מערכת הבחירות נכנסה בית שמש ל’בריכת הדילים’ הארצית, התערבלה, ואפילו הוקמה ועדה של ‘קבלת החלטות’ ב’דגל’ (שמעתם על הוועדה בקול רעש גדול, עד שנמוגה אל ההיסטוריה). ראשי ‘דגל’, יחד עם נציגות מבית הגר”ח קניבסקי, התיישבה לדון. בסופו של דבר התקבלה החלטה: הולכים על נציג ליטאי בבית שמש. זה גם היה רצונו המקורי של ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין.

בשלב זה נכנסה המפלגה לתוך יורה רותחת.

מצד אחד, זה היה פותר לה בעיה מול סיעת ‘שלומי אמונים’, שראשיה טענו כי יפנו את כיסאו של שרוליק פרוש באלעד, רק אם תקיים ‘דגל’ את ההסכם שנחתם לפני חמש שנים בבית שמש, לפיו תציב הסיעה הליטאית מועמד משלה.

מאידך, את מי מבין שני נציגי ‘דגל’ בבית שמש מציבים בראש? משה מונטג טען לכתר, כשמאחוריו מעודד ראש העיר מוישה אבוטבול, שהבטיח כי אם מונטג הוא המועמד – הרי שהוא פורש לטובתו (יש אומרים, שמונטג ממילא ניהל את בית שמש בפועל. יש גם האומרים, שהדחת אבוטבול הייתה למעשה הדחת מונטג).

אבל גם שמוליק גרינברג, צעיר נמרץ ומוכשר, שסקרים שבוצעו בקרב הציבור החילוני ניבאו לו הצלחה, טען לכתר (‘חטאו’ היחיד הייתה עובדת השתייכותו לפלג-ראב”ד).

בשלב מסוים דובר על ביצוע גורל בין השניים. אלא שאז הגיע הטויסט בעלילה, זה שכל-כך הרתיח את אברכי בית שמש.

פתאום הפכה הוועדה שהוקמה לצורך קבלת החלטות ללא רלוונטית, לפתע הציבו בראש ‘המנסים לפתור את פלונטר בית שמש’ את שני רבני ‘דגל’: הרב יוסף אפרתי והרב נתן זוכובסקי.

מי שתפס שליטה על ההחלטה בבית שמש היה נכדו של הגר”ח, יענקי קניבסקי, שמינה את השניים (בגיבוי אביו, הרב שוקי קניבסקי) לשוחח עם רבני העיר ולנסות להגיע לפתרון מול משה אבוטבול, שכבר הציג מהלכים מנצחים משל עצמו (שלא כמו ‘דגל’, שנוהגת לבצע פעולות פוליטיות תמיד רגע אחרי הרגע האחרון, הוא התחיל לפעול מוקדם מאוד).

מכאן, מתפצלות הדעות.

יש הטוענים: שמעו את רבני העיר בקשב רב, אבל הייתה חזית של ‘דגל’ עם ש”ס – גוש משולב שהוביל לניצחונות ותועלתו רבה על נזקיו.

לעומת זאת יש הטוענים: לקראת סיום המגעים עם רבני בית שמש ביקשו שני הרבנים – הגר”י אפרתי והגר”נ זוכובסקי – להיכנס ולהציג את ממצאיהם בפני הגר”ח קנבסקי, אך לא הורשו להיכנס באותה עת פנימה. בבית הגר”ח, נדגיש, מכחישים זאת.

האם יכלו גרינברג או מונטג לכבוש את בית שמש, ולהצילה מידי המנצחת של הבחירות עליזה בלוך? או שכן או שלא.

יש הטוענים, כי בבדיקות שנערכו עלה כי לא היה לאיש מהם סיכוי, אפילו לא לגרינברג. אחרים טוענים, סקרים הוכיחו שכן.

מי יודע.

2.

“תזכרי שהזהרנו, עליזה בלוך הולכת לקחת את ראשות העיר בית שמש”, אמר לי בחודש אלול האברך. בהמשך התקשרו אברכים נוספים, בפי כולם הייתה אותה אזהרה: אנחנו עומדים לאבד את בית שמש, העיר שהציבור החרדי תלוי בבנייתה כדי לפתור את מצוקת הדיור.

כבר אז כתבתי בטור שפרסמתי: “אני לא ממש יודעת אם עליזה בלוך היא חלום בלהות, ועד כמה היא מאיימת על החרדים, אבל מה שכן בטוח: איש מקודקודי המפלגות החרדיות, שני מנהלי אגו”י בפועל – יעקב ליצמן ומאיר פרוש, יו”ר ש”ס אריה דרעי, ויו”ר ‘דגל’ משה גפני (שנאלץ בעל כורחו לנהל מפלגה בת שני ראשים ושני פלגים – רשב”ם וראב”ד), לא מתכוון לאבד את העיר לטובת ידיים אחרות, על אף שעליזה בלוך, היא אשה דתיה.

“אז איך בכל זאת איבדה כל הרביעייה הזו, אנשים מתוחכמים לכל הדעות, שליטה?” – כך שאלתי אז, והעליתי כמה רעיונות.

לכל ברור כי כבר בשנת 2013 התערבלה בית שמש, ללא ידיעת חלק מהקודקודים – ולא בטוח שמרצונו החופשי של גפני – לתוך ‘דיל’ מוזר, לפיו יש קשר בין העיר שבמחוז ירושלים לבין אלעד, הרחוקה ממנה מרחק לא קטן.

ה’דיל’ שנחתם קבע: הפעם (2013) יתמודד שרוליק פרוש על ראשות אלעד בתמיכת ‘דגל’, ובפעם הבאה (2018) תריץ ‘דגל’ מועמדים גם בבית שמש וגם באלעד.

לא כולם אהבו את ההסכם – שנחשף ב’חרדים 10′ לראשונה – אבל הוא התפקשש בסופו של דבר.

למה?

ראשית, באירוע מצער מאוד: בערב חג החנוכה הסתלק מנהיג ‘דגל התורה’ מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטינמן זצ”ל, וההנהגה בפועל עברה לידיהם של הגר”ח קניבסקי וראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין.

אם היה מי שציפה לחיכוך בין שני גדולי ישראל, הרי שעד מהרה ציפתה לו הפתעה: בכל מקום בו הייתה אמורה להתקבל הכרעה, קיבל הגרי”ג אדלשטיין את דעת הגר”ח קניבסקי.

כך התרחש בשאלה מי יהיה מועמד ‘דגל’ לראשות העיר בבני ברק (לטובת אבי רובינשטיין, איש דגל-רשב”ם); כך קרה בבית שמש עת הכריע הגר”ח לטובת משה אבוטבול, למרות שתחילה נטתה הכף מצד הגרי”ג לריצה עצמאית. .

כאן צריך להודות כי יו”ר ‘שלומי אמונים’ וראש שבט פרוש, שיגר שוב ושוב מכתבים, בהם הזהיר את הנהגת ‘דגל’ מאיבוד שליטה בבית שמש. הוא עשה הכול כדי להתריע. בנוסף, הוא נמנע מלבצע צעדים פוליטיים שיבטיחו את התברגות אנשיו בצמרת העירייה בקדנציה הבאה, רק משום שהיה סמוך ובטוח ש’דגל’, וראש העיר שייבחר מטעמה – כפי שסוכם בהסכם לפני 5 שנים  – ידאגו לו.

“תתעשתו”, הוא זעק. אבל הזעקה נותרה ללא מענה.

‘דגל’ וש”ס רצו ריצת אמוק עם מוישה אבוטבול, איש יקר וחביב, תוך שהם לא מביטים לאחור. לא רואים את הברקים ולא שומעים את הרעמים – אלו שעלו בקול רעש גדול מכיוון העיר.

בלילה של יום שלישי, הם מצאו עצמם נבוכים מול תוצאות האמת.

3. 

“את באמת בטוחה שאצל אבוטבול הניצחון מונח בכיס? יש לך מושג כמה אנשים ממורמרים יש בעיר, כאלו שיעניקו לעליזה בלוך את הקול, רק כדי להילחם בממסד? הרבה אמריקנים, ש’קול קורא’ של גדולי ישראל לא מאד מדבר לליבם (בלי להכליל את כולם, כמובן), יש חרדים חדשים, יש אופוזיציה לש”ס, יש מצביעי ‘שלומי אמונים’ כעוסים על כל הסאגה בית שמש/אלעד – בקיצור, לא מן הנמנע שכל אלה יחברו יחד ויפילו את אבוטבול”  – כך בדיוק אמרו לי אותם אברכים, שעוד ועוד טלפונים שלהם, מטלפונים מזוהים, כשרים, מבלי שיסתתרו, הבהירו לי שמשהו קורה בבית שמש.

האברכים לא נכנסו לפינה של “רשב”ם החליטו ודחקו את ראב”ד”. הם פשוט הציגו את הדרישה ש’רבני העיר יחליטו’. לא היה להם ספק במי יצדדו רבני העיר. הם ידעו הרי מהי דעתם.

לרבנים המקומיים הייתה בטן מלאה על התנהלות העיר בית שמש בשנים האחרונות. אז נכון שבשלבים האחרונים של מערכת הבחירות כופפו אותם, הבטיחו להם יו”ר מועצה דתית מ’דגל’ ועוד סדרת הבטחות (“מישהו חתם על זה? יש ערב שזה יקוים?” – תהו האברכים באוזניי); נכון עוד יותר שאחרי הגעת הגר”ח אל בית שמש לפני יום הבחירות, לאיש מהם כבר לא היה פקפוק בדבר הצבעתם.

אבל שוחחתי עמם בליל ניצחונה של עליזה בלוך. ואיך הם הגדירו בפני את תחושתם? רוקדים ובוכים.

4. 

כשהעברתי בשעתו את הטענות של האברכים אל ראשי ‘דגל’, מצפה לתגובה, אבל יותר מכך –  להתייחסות, לכך שמישהו יעשה משהו, הם טענו: “ר’ חיים יגיע לבית שמש, וכל ה’דגלניקים’ יצביעו למועמד אבוטבול”.

זה היה הטיעון הראשון ו’המנצח’ של קודקודי ‘דגל’, כי בסופו של יום זה אכן מה שקרה. כל אותם אברכים זועמים דיווחו ביום הבחירות: “סתמנו את האף, והלכנו להצביע ‘ככל אשר יורוך'”.

אבל היה עוד טיעון: “האברכים שמדברים ומחתימים גבאים, שייכים לפלג-ראב”ד”. את הטיעון הזה אמרו לי ב’דגל’, אחרי שבכל טור שבו הזכרתי את החלוקה לשני פלגים – רשב”ם וראב”ד – טענו: להד”ם, אין שני פלגים.

האברכים צחקו למשמע התשובה. “מי שהיה אמור לפקח על המו”מ, היו הרבנים נתן זוכובסקי ויוסף אפרתי. הם נושאים עמם תשובה שלדעתנו היא לא ממש מרנינה מבחינת אבוטבול, אבל לא שומעים אותם בבתי גדולי ישראל”. כך טענו בעקשנות.

על אבוטבול עצמו היו להם טענות ככמות הגרגירים שיש ברימון. “הוא בחור טוב”, הבהירו, “הוא גם נתן לנציגי ‘דגל’ יד חופשית. אבל בפועל, שום דבר לא מתקדם לשביעות רצוננו, הציבור הליטאי. חסרות מקוואות, יש בעיות רבות בהקצאות, אנחנו מרגישים שרק נציג אמיתי שלנו יוכל לשנות משהו”.

לשבחו ייאמר, שכאשר העברתי לו את הטענות (מבלי להסגיר את שמות הפונים) הסכים אבוטבול להיפגש איתם, בנוכחותי. “אביא גם את מונטג, כי יש להם טענות גם כלפיו, אז שיהיה שם כדי להשיב ולשמוע”, אמר.

אבל אז אמרו האברכים: “זה מאוחר מדי, אנחנו כבר לא רוצים”.

5.

“דגל התורה מונה בבית שמש קרוב לעשרת אלפים קולות, כמעט כמו דגל התורה ושלומי אמונים גם יחד בעיר אלעד. לא יתכן שיעשו מהלכים על גבינו ויהפכו את אבוטבול לנציגם של בני התורה. כשהסקרים מראים שוויון בין אבוטבול לבין עליזה בלוך, אי אפשר לעשות מהלכים במחיר של הפסד”, המשיכו לטעון האברכים.

“אנחנו לא מעורבבים בפוליטיקה הפנימית בדגל, היא לא מעניינינו, אנחנו אברכים פשוטים שרכשו דירה במיטב כספם ורוצים גנים ומוסדות לילדים, מקוואות וכך הלאה. זה מנהמת ליבנו הזעקה”, אמרו.

רגע אחרי שחתם הגרי”ג אדלשטיין אף הוא על מכתב תמיכה במשה אבוטבול, הם התקשרו שוב. “האברכים יצביעו כמובן לפי הוראת גדולי ישראל, לא חשוב מה חושבים בלב. אבל חשוב שתדעי כעיתונאית שיש פה מאות איש בעלי בתים או אמריקנים עם זקנים ארוכים שנראים חרדים לכל דבר ועניין, אבל מצהירים מעל לכל רמה שיצביעו לעליזה בלוך.

“במו עיני ראיתי איך מחלקים שלטים של אבוטבול לעשרות אברכים, והם מסרבים לקחת!”, סיפר לי אחד מהאברכים. “והשלטים של עליזה? בכל חור”.

“אם יש כבר שלט של אבוטבול, תוך כמה שעות הוא נתלש על ידי תושבים זועמים”, סיפר אברך אחר. “תראי, עליזה מסתובבת ברחובות כל יום, חרדים רבים סביבה, בימי שישי היא במרכז המסחרי, היא גם עוברת דלת-דלת בבניינים של אברכים, מכניסים אותה, מקשיבים לה. לפחות אם גם מוישה היה מסתובב. אם מישהו היה רואה אותו. אבל לחוג בית אף אחד לא מוכן לקבל אותו, אפילו מפגש שלך ושלו ושלנו סירבו. ניסינו לשכנע, לא הצלחנו”.

האברך המשיך וסיפר כי באירוע פתיחת מטה ‘דגל’ הוטחו טענות רבות במשה מונטג. “איזה שעה פלוס. אבל היו לו תירוצים להכל. קשה להתמודד איתם. עיר חדשה, עדיפות קציבית, בלה-בלה”.

“הנה עוד דוגמה”, סיפר אחד האברכים. “ברמה ג’, בה יש כ-2500 משפחות ליטאיות, ישנו חיידר אשכנזי אחד מרכזי – ‘דרכי יושר’. ועוד חיידר ספרדי, שסודר וקיבל מתחם גדול. את האשכנזים דחפו לתוך ה’בית יעקב’, ככה שנתיים. בתחילת שנה החליטו ב’בית יעקב’ להעיף אותם, מאות ילדים פוזרו בבתי כנסת שונים ובקראוונים, ללא תנאים בסיסיים, בלי גינת משחקים.

“בשבוע שעבר איימו בהפגנת ענק, אבל זה ערב בחירות, אז פתאום הופיעו עוד קראוונים בחצר ‘בית יעקב’. בתחילה רצו למקם אותם במתחם יותר נורמלי, אבל יש שם קראוון של חסידות קטנה שלא הסכימה לזוז, אז כל החיידר הליטאי רקד לפי החליל שלהם”.

העברתי את כל טענותיו הלאה, לבכירים בש”ס. יתכן שטיפלו, יתכן שלא. את התוצאה בקלפי זה כבר לא שינה.

ר’ גרשון אמר ‘אבוטבול’, אמרתי להם.

“שתדעי, מרן ר’ גרשון היה מונח לגמרי בכל מה שקורה בבית שמש. הוא היה נחרץ ש’דגל’ צריכה לרוץ לראשות. אבל דעת התורה שלו הייתה שזה לא מצדיק לפלג את הציבור הליטאי, ולכן יישר קו עם רצון רשב”ם. חלילה לו מלגרום ל’פלג 2′. דעת התורה שלו הייתה שתושבי בית שמש צריכים להקריב את הצרכים הפרטיים שלהם, המקוואות, למען השלום. כדי למנוע פילוג בציבור הליטאי פנימה. זו דעת תורה, אנחנו כמובן נשמעים לה, אבל עצוב לנו”.

ביום הבחירות הם היו נשמעים טעונים לגמרי.

“כעיתונאית, את צריכה לדעת, שגם אם אבוטבול מנצח, זה דבר שאין לו אח ורע בכל הארץ. איך הגענו לכך שאלפי איש חרדים מתנגדים בכל דרך לראש עיר חרדי משלנו, וחלקם יצביע לאשה לא חרדית! נכון, חלקם הגדול יעשה ‘ככל אשר יורוך’, אבל שלט לא יתלו, ולא יפסיקו לסנן נגד מי שהם עומדים להצביע עבורו”.

הסוף, ידוע.