אם את הסיבוב הראשון במירוץ לראשות העיר ירושלים הצליח הציבור החרדי לעבור, בלי שיסוי והסתה, הרי שלא בטוח שזה מה שיקרה גם בסיבוב השני.
לא יהיה זה המועמד עצמו, עופר ברקוביץ’, שיפתח בקמפיין אנטי-חרדי. במטה שלו ישנם חובשי כיפה, והוא גם מקווה, עד לרגע האחרון, להקפיץ אל עגלתו פלג כזה או אחר מהציבור החרדי.
אבל ישנה אפשרות שהציבור הירושלמי, בעיקר הצעיר, יחוש חרדה נוכח העובדה שמול ברקוביץ מתמודד מועמד הנתמך בעיקר על ידי חרדים וחרדים-לאומיים (וגם קצת דתיים לאומיים, ליכודניקים, וחילונים) – ויהיה מודאג.
הדאגה הזו תתורגם, מן הסתם, לכתבות אנטי-חרדיות, בבמות כאלו או אחרות, אבל בעיקר – עשוי או עלול (תלוי את מי שואלים) להביא את הציבור החילוני בהמוניו אל הקלפי, מה שלא קרה בסיבוב הראשון.
אילו היה הציבור החילוני כולו מתייצב להצביע בסיבוב ראשון, אין ספק שעופר ברקוביץ’ היה מוכרז כבר אמש כראש עיריית ירושלים הבא. אלא שרק אחוזים נמוכים הגיעו – והתוצאה בהתאם.
למרבה האירוניה, דווקא תקוותו הגדולה של משה ליאון עלולה להתברר כזו שהזיקה לו יותר מכל.
מהי תקוותו? שכל תומכיו של יוסי דייטש יערקו אליו עם קולותיהם.
האמת צריכה להיאמר: אין לדייטש, או לפטרונו סגן השר מאיר פרוש, כל דרך לשכנע את האדמו”רים לתמוך או שלא לתמוך בו. ההחלטה גם לא חייבת להיות גורפת. כלומר, כינוס של מועצת גדולי התורה והחלטה משותפת.
יתירה מזאת: בבחירות הקודמות בירושלים הייתה החלטה משותפת של המועצת של אגו”י על תמיכה במשה ליאון – מועמד הציבור החרדי לראשות העיר (לאחר שלכל מועמד חרדי אחר לא היה כל סיכוי לנצח את ניר ברקת), ועדיין שמועות עקשניות אומרות שחסידויות גדולות תמכו בברקת ו’הבריזו’.
לכן, להחלטת המועצת יש משמעות סימנטית בלבד. השאלה הגדולה היא מה יחליטו החסידויות הגדולות.
האדמו”רים מבעלזא ומויז’ניץ, כך אומרות השמועות שנפוצו היום, כבר החליטו שלא לתמוך בעופר ברקוביץ’. כפי הנראה, משום שהוא נחשב מועמד ‘חילוני’ יותר מברקת, אולי גם משום שיאיר לפיד הראה לו חיבה כזו או אחרת.
הרבי מבעלזא. צילום: Yonatan Sindel/Flash90
כעת ממתינים במטה ליאון להחלטה שתתקבל בחסידות גור. קשה להניח שחסידות גור תצעד לבדה לכיוונו של ברקוביץ.
אחרי הרעש התקשורתי שנוצר בתשס”ט, כשהבריזו למאיר פרוש, לא סביר להניח שיתמכו במועמד חילוני מבלי שחסידות נוספת, לפחות אחת, תצטרף אליהם. לאור ההכרזות העולות מכיוון בעלזא וויז’ניץ, זה לא עומד לקרות.
המשמעות: כל החרדים יתמכו בליאון. מה שעלול לגרום לרתיעה מצד החילונים והתייצבות בקלפיות לנסות ‘להציל את העיר’.
במצב הזה, כך נראה, אילו השכילו במטה ליאון, כמו גם בחצרות החסידים, לשמור תחת מעטה חשאיות את החלטתם – היה טוב יותר לליאון, רע יותר לברקוביץ’.