1.
היה זה בי”ב חשוון. פרסמתי באותו יום טור שכותרתו “אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול: מתי לפרוש?”. בטור הוצגו הערכות שכללו נתונים, מספרים והערכות לגבי סיכויי הזכייה של כל אחד מהמועמדים לראשות העיר ירושלים.
אחרי פרסום התוצאות אמש, שבתי והצצתי בטור – שהתבסס על נתונים ממטות המועמדים – ונדהמתי עד כמה הוא היה קרוב לתוצאות האמת.
ראשית, קבעתי כבר אז מה שהיה די צפוי: “נכון להיום, ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי, איש מבין 5 המועמדים אינו עובר את משוכת 40 האחוזים”. כך קרה. ליאון עם כ-33%, ברקוביץ עם כ-28%. לא מספיק בשביל ניצחון.
עוד הערכתי אז: “אם יוסי דייטש לא מסיר את מועמדותו, לסיבוב שני עולים עופר ברקוביץ ומשה ליאון”. כך קרה.
הוספתי וטענתי: “אם יוסי דייטש מסיר את מועמדותו, זאב אלקין הוא ראש העיר הבא”. אלקין זכה בכ-19%, דייטש בכ-17%, אילו חברו יחד היו גוברים על ליאון.
זה לא שכל מצביעיו של יוסי דייטש היו עוברים אוטומטית אל חיקו של אלקין. זה לא עובד ככה. לכל חסידות וחצר יש שיקולים משל עצמה, וגם למצביעי הימין יש שיקולים הקשורים למידת ימניות רשימתו של אלקין (והיא לא ממש), אבל נתח משמעותי היה סוגר עם אלקין ומעלה אותו לסיבוב שני.
בניגוד לחסידויות שהמליכו את ניר ברקת, ובהחלט עשויות/עלולות לסגור עם עופר ברקוביץ לקראת סיבוב שני, ‘דגל’ וש”ס, סביר להניח, לא היו עושות זאת במקרה שליאון היה מפסיד לאלקין. מה שאומר, שאלקין יכול היה להיות ראש העיר ירושלים הבא, אחרי ניצחון בסיבוב שני.
עוד כתבתי אז: “המנצחת הגדולה של הבחירות, מבחינת הישגים לאנשיה, היא – כבר בפעם השלישית! – חסידות גור, ובראשה הראש האסטרטגי של יענק’ל ליצמן. הוא יכול להכחיש עד מחר, אבל הוא ייצר את העסקה הכי משתלמת בשוק. תחשבו על תקופה בה מחיר הדולר נמצא בשפל, ואתם מחזיקים ביד כמה אלפים של שטרות ירוקים. תמהרו למכור ולהפסיד כסף? ממש לא. אם אתם חכמים, תחזיקו ביד את ה’אוצר’, ותמתינו לגאות”.
כעת זה הפך למציאות. מניותיה של חסידות גור בשמים, כאשר כל אחד משני המתמודדים שעלו לסיבוב השני – ברקוביץ וליאון – מחזרים אחריה. הכרעה של גור על תמיכה באחד מהשניים עשויה/עלולה להכריע את הבחירות בסיבוב שני. התמורה, כמובן, בהתאם.
“באופן רשמי, בחסידות גור מצטלמים עם יוסי דייטש, אפילו מחבקים אותו חזק-חזק. תמונותיו תלויות על כל מרפסת, וגם בניין בית המדרש הגדול כוסה בשלטי בחירות ענקיים של המועמד החרדי. אבל, תהיו בטוחים שמי שצריך לדעת יודע, בדיוק כפי שיודע כל מי שיש בידו מחשבון: דייטש לא הולך לזכות (בדרך הטבע, אלא אם כן יתרחש נס) בראשות העיר”, כתבתי בטור ההוא, עשרה ימים לפני הבחירות.
2.
נעבור למספרים.
“עופר ברקוביץ: לא מנצח בסיבוב ראשון, עולה לסיבוב שני, סיכוי טוב מאד לניצחון”. כך קרה.
כפי שהערכתי, ברקוביץ’ לא קיבל בסיבוב הראשון קולות מקרב מצביעי ש”ס, אגודת ישראל, דגל התורה, ‘הפלג’, ‘יחד’, החרד”לים, ואפילו לא קולות משמעותיים מקרב ‘החולצות הכחולות’.
עופר ברקוביץ’ השיג כ-69,000 קולות. בטור עם התחזית הענקתי לו כ-71,000 קולות, כשאני מדגישה שהקולות הוענקו לכל מועמד ‘בנדיבות’.
הפילוח של קולותיו לפי ההערכה כבר אז: כ-16,000 קולות שהם 30.8% מכלל המצביעים הד”ליים, בציבור המסורתי כ-20,000 קולות שהם 47.6% מכלל המסורתיים, מהרוסים כ-3,000 קולות שהם 30% מכלל המצביעים הרוסים; ובפלח העיקרי שלו, הפלח הארד-קור החילוני, כ-32,000 קולות – שהם 76.2% מכלל המצביעים החילוניים.
בסביבת משה ליאון טענו לי כבר אז שקיים אצלם בונקר של כ-40,000 קולות של חרד”ליים, ד”ליים, מסורתיים וחילונים, כלומר, הם ציפו שאסיר מעופר ברקוביץ את המספרים הנדיבים. נמנעתי מלעשות זאת. במבט לאחור, הם טעו. ליאון השיג קולות מכל אלה, אבל לא בכמות לה ציפה.
כבר אז כתבתי על ברקוביץ: “בסיבוב שני, השמים הם הגבול, והקופה נפתחת מחדש. בשלב זה יש לו סיכוי אדיר להפוך לראש עיריית ירושלים, בתמיכה חרדית לא מבוטלת. ‘בזכות’ תופנים שיחלק לתומכים החרדיים שימהרו לעלות על עגלתו”.
זהו המצב גם כעת.
לא בטוח שמישהו מהחסידויות הגדולות, גור ובעלזא, יספקו לכם מידע על ‘דילים’ שסגרו, אבל לאחר ספירת הקולות בסיבוב שני, בטוח נדע מי המליך את ברקוביץ’, או מי דאג שלא להמליך אותו, לראש העיר הבא.
“האם החרדים הם שימליכו את עופר ברקוביץ’ לראש עיריית ירושלים? בהחלט לא מן הנמנע”, טענתי אז – וממשיכה לטעון גם היום.
תזכורת: חסידות גור המליכה בשנת 2008 את ניר ברקת, חזרה על טקס ההכתרה גם ב-2013, כשאז הצטרפו בעלזא ו’הפלג’. הפעם בעלזא, כפי שנראה, לא תצטרף למהלך.
3.
“משה ליאון: לא מנצח בסיבוב ראשון, עולה לסיבוב שני. סיכוי בינוני בסיבוב שני”.
אז כתבתי: “למשה ליאון יש בונקר מוכח וטבעי של 32,000 קולות מ’דגל’, שהם 100% ממצביעי דגל ועוד 30,000 מצביעי ש”ס, שהם 100% מכלל הש”סניקים”.
בגדול, הוא סיפק את הבונקר הזה, גם אם פה ושם תמיד יש מי שמבריזים מהגושים.
אלא שלמרבה הפלא הפכה התחרות הפנים-חרדית בין ‘דגל’ לאגו”י לכזו שהצמיחה פלאים את הכוח הליטאי, שזינק לכ-40,000 קולות ל’דגל’. מאיפה הגיעו 8,000 הקולות הנוספים ל’בונקר’? סביר להניח שחלק מהם הגיעו מאותם המכונים ‘חולצות כחולות’, אלו שרבים מבין העיתונאים הספידו את הצבעתם, וטענו ש’הוראת רבנים’ לא ממש מדברת אל ליבם.
אז מתברר, שכן.
גם ש”ס הגדילה את מאגר המצביעים שלה – ל-35,000 קולות שהוענקו לסיעה.
הוספתי וטענתי: “לליאון יש 0 ממצביעי אגודה, 0 ממצביעי ‘הפלג’, 0 ממצביעי יחד (כלל אצבע: אם ש”ס תומכת בו, יחד לא תומכת בו), 0 מקרב ‘החולצות הכחולות’, ואפילו 0 ממצביעי החרד”לים. ושוב, תמיד יכולים להיות יוצאים מן הכלל, אך לא מדובר בנתון משמעותי מבחינה מספרית”.
ליאון זכה בכ-80,000 קולות. מאיפה הקולות הללו?
ראשית, לא בטוח שכל 40 אלף מצביעי ‘דגל’ (המורכבים מפלחים שרצו ‘לחנך’ את החסידים, אבל לא בהכרח העניקו לליאון את הפתק צהוב) – שייכים למצביעי ליאון. כך גם לא בטוח שכל מצביעי ש”ס הצביעו לליאון.
במטה ליאון טוענים כי הייתה זליגה ב’דגל’ וש”ס לטובת יוסי דייטש, למרות שבפתק הצביעו למפלגתם. “אנחנו ‘כיסנו’ על זה בהצבעות של חילונים מהקלפיות בשכונות”, הם אומרים.
ועדיין יש כ-10 עד 20 אלף קול שהגיעו משאר הפלחים.
מאיפה? ממצביעי ‘החולצות הכחולות’ שצייתו להוראת הגר”ח קניבסקי גם בפתק הצהוב, פלוס מצביעים חרד”ליים שהתקשו לתמוך באלקין, בגלל רשימתו, וגם לא רצו לתמוך בדייטש בשל פרשת עמנואל, פלוס מסורתיים וחילוניים שאת כמותם נדע לאחר שתסתיים עבודת המטות לפילוח הקולות.
“לפי התחשיבים שלי”, טענתי כבר אז, “לליאון יש סך הכל כ-75,000 אלף קול, שהם 28.8%”. הוא הפתיע עם 80,000. לא מרחק גדול, אבל שאפו על ההישג.
סיכמתי אז: “שורה תחתונה: ליאון לא מנצח בסיבוב ראשון, אבל בהחלט בעל סיכוי לעלות לסיבוב שני”.
כך קרה.
4.
“יוסי דייטש: לא עובר סיבוב ראשון, לא עולה לסיבוב שני”.
צביטת הלב הגדולה ביותר היא דווקא בזירת המועמד החרדי, שקיווה עד לרגע האחרון שרבים מבין החילונים שהסתחבקו איתו ברחובות ירושלים וחייכו אליו בשווקיה, גם יטילו את הפתק הנכון, מבחינתו, בקלפי.
זה לא מה שקרה. אילו שאל פרשנים – לא פרשנים שכירים – הם היו מראש מסבירים לו איך עובדת הצבעה חילונית. בטח בעיר כמו ירושלים.
הנה ההסבר שהיה לי: “תסכימו איתי שנכון לשלב הזה, ואם לא יהיו תזוזות במחנה דגל רשב”ם-ש”ס (ציר שפועל בכל הארץ) הרי שלדייטש יש מעט מאוד קולות ממצביעי ש”ס ומעט קולות ממצביעי ‘דגל’. יש לו בונקר של 28,000 מצביעי אגודת ישראל (לא לקחנו בחשבון את השמועות על ‘סגירה’ של חסידות בעלזא עם אלקין), שהם 100% מאגו”י. ואנחנו, כמובן, נדיבים”.
הענקתי לו אז 9000 מקולות ‘הפלג’, רק משום שבמטה שלו טענו כי הם ‘שלו’. עם זאת, הענקתי את אותם קולות של ‘הפלג’ גם למועמד זאב אלקין, משום שמקורותיי טענו כבר אז – ימים אחדים לפני שפורסם רשמית – ש’הפלג’ סגורים עם אלקין ולא עם דייטש.
“נעניק לו בנדיבות 9,000 מקולות ‘הפלג’, כלומר 100%, כמחצית מהקולות של ‘יחד’ והחרד”ליים (שחלקם צפוי לתמוך באלקין) שהם 7,500 קולות, כלומר 50% ממצביעי שני הציבורים הללו (שכן, נכון שהגר”מ מאזוז והרב צבי טאו תומכים בו, מצד שני – מוביל דעת קהל כיואב ללום זוקף לרעתו את ‘ימי עמנואל’ המדממים ואת עמידתו בראש המפלים, כחסיד סלונים וכאיש שלומי אמונים”.
הוספתי בנדיבות למאגר שלו 2,000 ממצביעי ‘החולצות הכחולות’, שהם 40% מקולותיהם; עוד 2,000 קולות דתיים לאומיים, שהם 3.8% מכלל הציבור הד”לי; 0 מהמסורתיים (שלא נוהגים לתמוך ב’שחור מזוקן’), 0 מהרוסים, והבה נהיה נדיבים”, עוד הענקתי לו “1,000 קולות של חילונים, שהתרשמו מדמותו ומביצועיו. כלומר, 2.4% מכלל הקול החילוני”.
בסך הכול הגעתי, בחישוב נדיב במיוחד, ל-47,500 קולות, שהם פחות מ-20%. לאחר שירד ממנו ‘הפלג’, נראה שהוא הצליח לשכנע את רוב מצביעי ‘יחד’ והחר”דליים לצד זליגה מ’דגל’ וש”ס .
“שורה תחתונה: דייטש לא עובר סיבוב ראשון, לא עולה לסיבוב שני”, קבעתי כבר אז.
בסופו של יום בחירות הוא זכה ב-41,000 קולות בלבד, מה שאומר שבקיזוז מצביעי ‘הפלג’, הרבה פחות דתיים לאומיים וחילונים הצביעו לו מההערכה הנדיבה יחסית שהענקתי לו.
5.
ומה באשר לזאב אלקין?
שרטטתי אז שני תרחישים: האחד בו יוסי דייטש מסיר מועמדות (זה כמעט קרה בסוף השבוע האחרון, אבל האדמו”ר מגור הטיל וטו על האופציה); והשני – יוסי דייטש רץ ‘עד הסוף’.
הנה השרטוט שהצגתי אז: “העובדות עליהן מסכימים כולנו, לפחות בשלב הזה: לאלקין יש 0 קולות מש”ס, והבה נניח בנדיבות – 5,000 קולות מאגודת ישראל. הבה נהיה נדיבים ונעניק גם לו 9,000 קולות ממצביעי ‘הפלג’, קרי 100% מקולותיהם. עוד נעניק לו 50% מקולות ‘יחד’ (שלא מוכנים לתמוך ביוסי דייטש, בשל פרשת עמנואל), והחרד”ליים – מתנה די נדיבה בהתחשב בכך שיצא מכתב ברור של רבנים חרד”ליים וכן של הגר”מ מאזוז לתמוך בדייטש. כלומר 7,500 קולות (מדובר בהערכה מאוד נדיבה, שכן אל תשכחו שרשימתו של אלקין מצטיירת כשמאלנית משהו. מצד שני, אתה תמיד יכול להצביע למועמד, מבלי להצביע לרשימתו).
“עוד נעניק לו 3,000 מקולות מ’החולצות הכחולות’, שהם 60% מקולותיהם; 28,000 ממצביעי הציבור הדתי-לאומי, שהם 53.8% מקולותיהם; 12,000 מהמצביעים המסורתיים, שהם 28.6% מקולותיהם. 7,000 קולות חילונים ורוסים (ליכודניקים הממושמעים לראש הממשלה בנימין נתניהו יותר מאשר לסניף הליכודי בירושלים, ועוד).
“מדובר בהערכה נדיבה, שכן סביר להניח שעופר ברקוביץ’ ישאב לכולם בפומפה (העשויה מחומרים של ‘חרדה מהחרדים’) את הקול החילוני”.
סך הכל הענקתי לו בהגזמה ובנדיבות 71,500. במבט לאחור, זה היה נדיב מדי.
אז נכון שה’פלג’ עלו על עגלתו, אבל נראה שהקול החילוני בגד בו כשברקוביץ’ שתה אותו עם קשית, הקולות שהענקתי לו מאגו”י (קרי, בעלזא) לא הגיעו לבסוף, ומצביעי ה’חולצות הכחולות’ נשאבו אחר ההוראה החד-משמעית של הגר”ח קניבסקי. גם מצביעי ‘יחד’ והחר”דליים חששו מרשימתו שהצטיירה כשמאלית משהו.
בפועל הוא זכה בכ-48,000 קולות בלבד.
כפי שצפיתי, החיבור עם רחל עזריה לא הועיל לו. וכך טענתי אז: “זה ממש לא אומר שמצביעיה מצייתים לה ויצביעו עבורו. יש אומרים, שמבחינת אלקין הייתה זו טעות לאפשר לה להסיר מועמדות. ריצה שלה עד הסוף הייתה שואבת קולות מברקוביץ’ ומונעת ממנו לעלות לסיבוב שני”.
ההיגיון אומר, שהטיעון הזה נכון, לאור תוצאות האמת.
עוד הערכתי – וצדקתי: “העובדה שניר ברקת תומך באלקין, לא מבטיח שכל מי שאהד אותו יעביר אוטומטית את התמיכה לאלקין. לברקת הייתה תמיכה כראש עיר מכהן, והייתה לו תמיכה מצד הציבור הד”לי בשל חברותו האמיצה עם הרב שמואל אליהו, רק לדוגמה. לכן, אין כאן שכפול אוטומטי של תמיכה”.
אפילו תמיכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לא הושיעה את אלקין ביום הבוחר.
” שורה תחתונה: במקרה בו יוסי דייטש אינו מסיר מועמדות, אלקין לא עובר סיבוב ראשון, לא עולה לסיבוב שני”, הערכתי אז.
התוצאה כבר ידועה.
6.
ומה הלאה?
במחנה משה ליאון בטוחים בניצחונו בסיבוב השני. שאננותם די מזכירה לי את המטה שלהם, חמש שנים לאחור, עת האזינו באדישות להדלפות על תמיכת חצרות חסידים שונות בניר ברקת. הם היו בטוחים אז בניצחונם.
יש חסידויות שישמרו על מנהגן רב-השנים ‘ללכת עם מי שנותן יותר’. אם עופר ברקוביץ יבטיח להן הרים וגבעות, וליאון יבטיח הרים בלבד, ברקוביץ’ הוא ראש העירייה הבא. אלא אם כן יתחולל נס, והציבור החילוני יישאר בבתים (לא יום שבתון, חוזרים עייפים מהעבודה) ולא יגיע להצביע.
אז הסיבוב השני תלוי בשנים:
1. מי יבטיח יותר 2. האם יצליח ברקוביץ’ לשנע מצביעים לקלפיות, מה שלא הצליח לעשות מי יודע מה בסיבוב הראשון.
הפלונטר שלו: אם יעלה על גל אנטי-חרדי (ממנו נמנע בסיבוב ראשון) יקשה על החסידויות לתמוך בו.
מה כבר כן ברור? צפויים שבועיים מרתקים.