כמה צריך לשלם לרופא הנוכל?

אין לנו מושג. הימים האחרונים, טעוני שעות הערפל הרבות, המצוקה, החרדה, הכעס, החמלה, והרגש אותם חווינו, העלו אצלינו, אצל כולנו, אין ספור ייחוסים לקדוש ברוך הוא, לחלקו, לרצונותיו, ולתכניותיו בפרשת החטיפה המצמררת. הנה כמה מהם: הקב”ה ריחם והחזיר את הגופות לקבר ישראל, ה’ בחר בשלשת הנערים הללו כקרבן, החטיפה והרצח הם תוצאה ישירה של גזירת הגיוס, אלוקים דאג לכך שהם ירצחו מיד ולא יסבלו, הקב”ה יודע מה טוב עבורינו, ועוד ועוד.

אלא שבין כלל האמירות הללו, איש לא שאל, מדוע ה’, שכל כך אוהב אותנו, גרר אותנו מלכתחילה לסיטואציה האיומה הזו? מדוע היה צורך באותם שבועיים קטסטרופליים, באין ספור שעות החרדה, השמועות, האימה, ואי הידיעה המשתקת, שמילאה את ליבות הורים, את ליבות המשפחה, את ליבותינו?

ובכלל מה עשו שלשת הנערים התמימים הללו, שמעולם לא פגעו באיש, שבגילם הזעיר עדיין לא פגשו בעולם האכזר, עד שנאלצו להישיר מבט אל קני אקדחיהם וצהלותיהם הפראיות של חיות אדם שירו בהם אל תוך ראשם, כשאת הזוועה הם מלווים בקולות שיר ושמחה?

והתשובה, כפי שהיא נהגית מסתבר, אצל לא מעט קוראים, היא שפשוט אין לנו מושג. אפילו לא רמז. כלום. מהותו של האלוקים היא כל כך מופשטת וטרנסצנדנטית שבן אנוש לא מסוגל לתפוס מה רצונותיו, מחשבותיו, ותכניותיו, אם בכלל ניתן לייחס לו ערכים אנושיים כאלו.

ההכרה בו על סמך ארועים היסטוריים או בעקבות אקט של שכר או של עונש היא הכרה עלובה מאד. אנחנו לא יודעים למה הוא איפשר למיליון וחצי ילדים בשואה להירצח בדם קר, או מה התרחש בשמים באסון הבונים, ואנחנו גם לא תופסים מה היא תכניתו – שהיא בסך הכל מונח אנושי נח לשימוש – רחבת הטווח בהקשר לשלשת הנערים הטהורים.

הייחוסים האנושיים שלנו לקב”ה, וההסברים בדיעבד לארוע אותו אנחנו מתקשים לתפוס במסגרת של ‘עולם צודק’, הם רק סוג של הקלה ורוגע עבורינו, ובאמצעותם אנחנו מנסים ‘לסדר’ בחזרה את העולם הנורמטיבי, המסודר, וההגון אותו הכרנו. הם לא מגיעים באמת ממקום של ידיעה או פרשנות שנשענת על בסיס תיאולוגי או אמוני כל שהוא.

רוצחים משלנו. ילד בן 14, עם פנים טובות, נחטף מביתו, הוכה באלימות, נרצח ונשרף, כפי הנראה  לפחות, על ידי יהודים, כנקמה על רצח שלשת הנערים. גינויים למעשה הקשה נשמעו כמעט סימולטנית עם היוודע מציאת הגופה, ומכל עבר. אך דומה כי ארסנל המילים הקשות ששמור לטרור הערבי לא מופעל כאשר מדובר בערבי מהכפר. ייתכן כי הכלל החזל”י ‘כל ישראל ערבים זה לזה’ ההופך את העם היהודי לגוף אורגני אחד – שבקרב האומה הערבית פשוט לא קיים , מקהה את הכאב, ואת הסלידה ממותו של נער, שאבדנו כואב בעיקר למשפחתו הגרעינית.

אך עם זאת, במידה והנחת המשטרה נכונה, צריך לומר בקול הגלוי, החד, והחריף, ביותר: רוצחי הנער הם יהודים שפלים, שוחטי ילדים מתועבים, שאיפשרו לרגש הנקמה החייתי שבקרבם להשתולל ולהתעלל בנער חסר ישע, שכל חטאו הוא העובדה שנולד לאם מוסלמית. במידה ויתפסו, הם אינם זכאים לרחמים, וראויים למאסר עולם, ללא כל אפשרות חנינה עד יום מותם.

הסב הדת והנכד. “האם רק אני הבחנתי שבאופן אירוני עד כאב, ליו”ר ארגון ‘יוצאים לשינוי’ שהתראיין בתכנית ‘סימני שאלה’ קוראים משה שנפלד?” כך תהיתי רטורית בשבוע שעבר.

אלא שהשבוע הגיעה התשובה מנשוא התהיה עצמו: “אליעזר – זאת ועוד, הוא סבא שלי. זאת ועוד, אני נחשבתי הנכד של סבא במשפחה. לטעמי אני ממשיך את המסורת שלו בגאון, פעילות מסורה בהתאם לעקרונות שלי, בלי להיתקע בתפיסת העולם בה חונכתי. אם היה גן עדן, הוא היה יושב שם, מביט אלי מלמעלה ומחייך בשביעות רצון. משה שנפלד”.

כמי שקרא והכיר, גם אם באופן שטחי, את רבי משה שנפלד זצ”ל, אולי גדול האידיאולוגיים החרדיים של ראשית ימיה של המדינה, והאיש הקרוב ביותר לחזון איש ולרב מבריסק, אני מרשה לעצמי לפקפק בהנחתו של משה שנפלד הנכד, שנטש את הדת, והיה לאחד מראשי הארגון שמעודד את כל מה שהסב נלחם כנגדו.

הרופא המתחזה. גברת ש. הנכבדה. את מספרת על מקרה מצער שארע עם בתך שנותחה בהצלחה על ידי רופא עיניים בעל שם עולמי, וכעת את קוראת בעיתון כי התברר שהאיש אינו אלא נוכל מוכשר, שכלל לא מוסמך לרפואה, בטח לא לרפואת עיניים. וכבר את דורשת את כספך בחזרה, ושואלת מה דעת ההלכה.

ואגלה לך כי שאלה מעין זו נשאל הפוסק הגדול הרב אלישיב שציטט את דברי הגמרא במסכת עבודה זרה “ייסורים בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן שיצאו [מגופו] ביום פלוני, ועל ידי פלוני, ועל ידי סם פלוני” ובמילים אחרות, המחלה, לא היתה נכחדת ללא אותו רופא בדאי, ולולא אותה תרופה איתה עשה שימוש. על בסיס האקסיומה החזלי”ת הזו, את פנית אליו, ובדעתך היה לשלם לו, שהרי ככלות הכל את אינך חפצה אלא ברפואתה של בתך, והוא, מתברר, היה האיש הנכון.

אז לשלם לו, את צריכה, שכן הוא היה השליח האולטימטיבי, אך לא כרופא מומחה, שכן את כספי ‘השר”פ’ שילמת על סמך המוניטין שלו שהתבררו כחסרי כל בסיס. חשבי את הפער בין שני הסכומים, והצטרפי לתביעה הייצוגית שבוודאי מתארגנת כנגד אותו מאחז עיניים.