האם השופטת דורית ביניש תסייע בבוקר לעתירת ‘דגל’ ושס ב’עליון’?

1.

סקר שהעליתי בליל שישי בחשבון הטוויטר שלי הוביל להצבעה של 140 קולות, תוך שעות אחדות, ביום שישי.

על השאלה האם בג”צ ידחה את הבחירות באלעד השיבו 19% תשובה חיובית. 19% סברו שבג”צ לא ידחה את הבחירות, אך ברק צברי יהיה מועמד דגל-ש”ס.

46% מהמצביעים סברו שהבחירות ייערכו בזמן, כשהתכנית של ‘דגל’ וש”ס תהיה, הצבעה בפתק צהוב ריק. המשמעות: ‘דגל’ וש”ס לא תצטרפנה לקואליציה של שרוליק פרוש, שמן הסתם יזכה בבחירות, ואלעד תיכנס לתקופת מערבולת, שבסופה מי יודע מה יקרה. לא טוב להן, לא טוב גם לפרוש.

רק 17% סברו שיש באמתחת ‘דגל’ וש”ס תוכנית מגירה נסתרת.

2.

ביום ראשון בבוקר אמור בג”ץ לדון בשאלה, האם לדחות את הבחירות באלעד.

ברקע עומדת הכרעתו של השר צחי הנגבי, שקיבל את סמכויות שר הפנים – שלא לדחות את הבחירות. הנגבי, צריך להזכיר, הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

הבקשה שהונחה לפניו התבססה על כך ש”ציבור גדול של בוחרים בעיר אלעד נותר, לאחר פסילת המועמד הרצוי להם, ללא מועמד לראשות העירייה. בכך”, לדעת עו”ד צבי אגמון, המייצג את תנועות ‘דגל’ וש”ס”, נפגעת באופן אנוש זכותם הבסיסית לבחור במועמד מתאים מטעמם, שכן במועד בו נפלה החלטת בית המשפט העליון כבר אין אפשרות להעמיד מועמד חלופי במקום המועמד שנפסל”.

הנגבי דחה את הבקשה בהתבססו על המונח “נסיבות  מיוחדות”, המצדיקות דחיית בחירות. בתקדימים שיש עד היום, נסיבות מיוחדות היו בעיקר תקופות מלחמה. מאחר והוצגה בפניו פגיעה בזכות יסוד של חלק מתושבי אלעד, הוא משיב באותו מונח עצמו וטוען: “קיום בחירות במועדן הינו חלק מזכות היסוד לבחור ולהיבחר”.

ולכן, “עם כל ההבנה המתחייבת לכאבם של תושבים רבים בעיר אלעד והצער על כי רשלנות בתום לב מצד המועמד המועדף גרמה לפסילתו, אינני יכול לקבוע כי ניתן להחיל על הנסיבות בעיר אלעד את ההלכה החד משמעית שנקבעה כמפורט לעיל בבית המשפט העליון”.

צחי הנגבי. צילום: חיים צח לעמ

מה גם, כפי שמוסיף הנגבי בחוות דעתו, “בבחירות המקומיות הנוכחיות נפסלו 657 מועמדים, מתוכם 14 מועמדים לראשות ראשות מקומית”.

זו, אגב, לא טענה, שכן אילו יעתור כל אחד מהם (ויצרף חתימות של תושבים מאוכזבים) יתכן שיזכה. העובדה היא שיצחק פינדרוס, כלומר המפלגות העומדות מאחוריו, עתרו – ומכאן הדיון.

3.

האם העתירה מחר מתייתרת כי תוצאותיה ידועות מראש?

רבים הסיכויים שאכן בג”צ לא ידחה את הבחירות, אבל זה ממש לא ברור בוודאות של 100%. יש סיכוי, טוענים גורמים הבקיאים בצד המשפטי של העתירה, ותהיו בטוחים כי אילו לא היו לה סיכויים כלל, עו”ד אגמון היה אומר זאת ללקוח ביושר – ומסיר את ידו מהסיפור.

אין עורך דין, ובפרט לא בכיר ברמה של עו”ד צבי אגמון, שיכנס לקרב שתוצאותיו מצביעות מראש על כישלון.

אז על מה, בעצם, הוא מסתמך כשהוא מקווה לניצחון? אחרי הכול, פסקי דין בבית משפט עליון (ולא רק, אבל שם במיוחד) נסמכים על שיקול דעת של השופט. כלומר, של דעת הרוב.

אז מה יעמוד מחר מול עיני השופטים?

בכף המאזניים האחת, זכות הציבור לבחור ולהיבחר, במועד –  בהדגשה על המועד, הפעם 30/10/2018 – לעומת, זכות הציבור לבחור (הזכות להיבחר, זכותו של יצחק פינדרוס, אבדה לו לאחר שהודה בתצהירו שפעל שלא כפי שדורש החוק) במועמד ספציפי, זכות שאבדה לו עם היפסל מועמדם, שלא באשמתם.

בית המשפט ישקול, מן הסתם, גם את סוגיית הגולגולת הדקה, קרי – מי ישלם מחיר כבד יותר על אובדן זכות היסוד (זכות יסוד מול זכות יסוד, והן שקולות): הציבור שיאבד את מועמדו, או הציבור והמועמדים שייאלצו להמתין עוד ימים אחדים לפני שילכו לקלפי מחדש. אולי הפסד כספי מסוים, אבל לא נזק קריטי.

לכאורה, העובדה שציבור ענק (לפי ההערכות 60%, אבל גם אם פחות) נותר ללא מועמד, היא נזק קריטי, כזה שלא ניתן לתקנו.

יתכן שבית המשפט העליון יגן על זכות היסוד של הציבור (השאלה שנותרת פתוחה היא, אם אכן בית משפט עליון יגן על זכויות מצביעי ‘דגל’ וש”ס באלעד – האם יבין הציבור החרדי סוף-סוף ששופטי בג”צ יכולים פעמים רבית להגן על זכויות נפגעים/מיעוטים גם כשמדובר בחרדים?).

יצחק פינדרוס. נפסל. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

4.

הנה פסק דין עליו עומד עורך הדין להתבסס מחר, ואל תזלזלו בסיכוייו לנצח, גם אם אינם גבוהים.

ראשיתו של הסיפור בשנת 2000.

צוריאל קריספל, שעמד בראש המנהלת להקמת אלעד, עם הקמתה הרשמית של העיר בתקופת כהונתו של אריאל שרון כשר שיכון, מונה על ידי שר הפנים עוזי ברעם לעמוד בראש המועצה הממונה.

לקראת הבחירות הראשונות, שנערכו בשנת 2000, התמודד מולו יעקב אשר (כיום ח”כ) – שהפסיד לקריספל.

אבל קודם להתמודדותו עתר קריספל בעתירה המפורסמת כבג”ץ 6446/00 נגד בית המשפט המחוזי בת”א שפסל את מועמדותו (השופטת הילה גרסטל) – ובאותה נשימה גם בבקשה לדחיית הבחירות.

נשמע לכם מוכר?

במקרה דנן – בסיפור העכשווי של אלעד – דן בית משפט ביום שני לפני כשבוע, בכיסאו כבית משפט עליון הדן נגד רשויות המדינה (פסק המחוזי), והבוקר,  יום ראשון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, שם הוא דן במתן סעד למען הצדק בנושאים שאינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.

בשיח הזה נכנסים לדיון חוקי היסוד (שנחקקו ב-92′) כחוקים עליונים על פני חוקים אחרים, ולעיתים בכוחם אף לגבור על חוקים שחוקקה הכנסת, ובטח על תקנות בחירות.

בעתירה ההיא של צוריאל קריספל דן הרכב שופטים של השופט אליהו מצא, השופטת דורית בייניש והשופטת אילה פרוקצ’יה. פסק הדין ניתן על פי דעת הרוב של השופטים – מצא ופרוקצ’יה. דעת המיעוט היא המשמעותית יותר לדיון מחר, והיא נכתבה על ידי השופטת דורית בייניש, לימים נשיאת בית המשפט העליון.

אמנם דעתה לא התקבלה כדעת מיעוט, אבל לא פעם מאמץ בית משפט בדיון מאוחר יותר דעת מיעוט שנכתבה בפסקים קודמים. אמנם דעת מיעוט לא מהווה ‘תקדים משפטי מחייב’, אך לאחר שמאמצים אותה בפסק עתידי, היא הופכת להיות תקדים מחייב, הנחשב שווה ערך לחוק בספר החוקים (שיטת המשפט בישראל כוללת ספר חוקים שלצידו תקדימים משפטיים שהם חלק מהחוק המחייב. זוהי שיטה שונה מהשיטה האירופאית הכוללת ספר חוקים בלבד, שיטת ה’קוד’ או ה’קודקס’, כשהשופטים עושים מעשה פקידותי ופשוט מחפשים חוק וסעיף לכל מקרה).

צוריאל קריספל. צילום: באדיבות המצלם

5.

הנה הרקע לעתירה:

מאז 4.7.1995 כיהן צוריאל קריספל כראש המועצה המקומית הממונה באלעד. ב-27.7.2000 החליטה מועצת חכמי התורה לבחור בקריספל כמועמד ש”ס בבחירות שעמדו להתקיים ב-17.8.2000. שימו לב שההחלטה נעשתה פחות מחודש לפני מועד הבחירות. קריספל, המועמד, מיהר לצאת לחופשה ללא תשלום מתפקידו, שכן ראש מועצה ממונה הוא תפקיד פקידותי, לא פוליטי, הוא לא נבחר על ידי הציבור.

פקיד הבחירות אישר את המועמדות.

משה כהן, חבר ועדת הבחירות המקומית, ערער על החלטת פקיד הבחירות לפני בית המשפט המחוזי בת”א יפו וטען כי היה על קריספל להתפטר “לא יאוחר מהיום התשעים שלפני יום הבחירות”. כלומר, עד ל-21.6.2000.

לדעתו, עבר קריספל על חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר). עוד טען, שבהתפטרותו המאוחרת הפר קריספל גם את הוראת המנהל הכללי של משרד הפנים, שבחוזר מטעמו נקבע שראש רשות מקומית המבקש להתמודד בבחירות לרשות המקומית בה הוא מכהן “יצא לחופשה ללא תשלום מתפקידו ברשות המקומית 100 ימים לפני הבחירות”.

ואכן, בפסק דין מיום ה-7.9.2000 קבע בית המשפט המחוזי כי חוק ההגבלה חל על העותר, ומשלא התפטר בזמן – לא היה רשאי להציג מועמדות.

העתירה לבג”ץ הוגשה ב-10.9.2000 ובה ביקשה ש”ס לדחות את החלטת בית המשפט לפסול את המועמדות של קריספל, ואז, למחרת, ב-11.9.2000, הוגשה  גם עתירה לבג”ץ, בשבתו כבית משפט עליון – והפעם, בבקשה להורות על דחיית מועד הבחירות באלעד, עד שימונה נציג אחר מטעם ש”ס.

שלא כמו הפעם, אז נידונו העתירות במשולב, ביום ה-12.9.2000. העתירה הראשונה, נגד בית המשפט המחוזי, נדחתה על פי דעת הרוב.

ומה קרה עם דחיית הבחירות?

השופטים החליטו כי “לנוכח החידוש ההלכתי שבפרשנות זו – שהוא בעל השפעה מהותית על יכולתם של המכהנים בתפקיד ראש מועצה מקומית ממונה להציג את מועמדותם בבחירות לראשות המועצה המקומית שבראשה הם מכהנים – יחול דינה של הלכה זו רק מיום מתן פסק-דיננו ואילך”.

כלומר, השופטים מצאו ‘טריק’ או דרך שלא להזדקק לדחיית הבחירות, שלא לפסול את דעת המחוזי, אך להחילה ‘מכאן ולהבא’, אולם במקרה זה לאשר את קרספל.

בית משפט העליון. צילום ארכיון: Yonatan Sindel/Flash90

בעתירה ההיא, טענה הפרקליטות (שהפעם לא ממש עומדת לצידן של העותרות) כי “פסילת מועמדותו של העותר תפגע לא רק בזכותו להשתתף בבחירות, אלא גם בזכות בוחריו הפוטנציאליים”, והציעה “לשקול דרכי פעולה חלופיות: החלת ההלכה החדשה רק מכאן ואילך, או דחיית הבחירות באלעד למועד אחר, ובכך ליתן שהות מספקת, אם להתפטרותו של העותר מכהונת ראש המועצה המקומית הממונה, ואם למפלגת ש”ס המקומית למנות מועמד אחר מטעמה בבחירות לראשות המועצה המקומית”.

וכך כתב השופט מצא, כשהשופטת פרוקצ’יה חותמת על דבריו באמירה “אני מסכימה”: “החלטתנו, שלא לפסול את מועמדותו של העותר, התחייבה, לדעתי, גם מטעמים נוספים. פסילת מועמדותו הייתה פוגעת בזכות בוחריו הפוטנציאליים, תומכי סיעת ש”ס, לבחור לראשות המועצה המקומית מועמד המקובל עליהם. פגיעה כזאת ניתן היה לתקן רק בדחיית מועד הבחירות באלעד לפרק זמן שיאפשר לסיעת ש”ס להציג מועמד אחר מטעמה.

“דא עקא, שדחיית מועד הבחירות הייתה פוגעת בסיעות אחרות, שנערכו להתמודדות בבחירות באלעד במועד הקבוע, ושהארכת מערכת הבחירות הייתה מטילה עליהן מעמסה כספית וארגונית, שעל-פי דברי נציגיהן לפנינו ספק אם יכלו לעמוד בה”.

האם יחליט מחר שפגיעה בזכויות הסיעות האחרות, שדחייה “תטיל עליהן מעמסה כספית וארגונית” גוברת על פגיעה בזכות הבוחרים לבחור במועמד הרצוי להם? נמתין ונראה.

6.

אבל עיקר הדברים הנוגעים לעתירה הנוכחית, הם דבריה דאז של השופטת דורית ביניש:

“ביום מתן החלטתנו בפרשה זו הודעתי כי אילו היתה דעתי נשמעת, היתה נותרת על כנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע”ש 321/00, ולפיה היה נמנע מן העותר להתמודד בבחירות לראשות המועצה באלעד. בהתאם למסקנתי זו אף הייתי מקבלת את העתירה בבג”ץ 6470/00 ומורה על דחיית הבחירות במקום כדי לאפשר לסיעת ש”ס להעמיד מועמד אחר מטעמה לראשות המועצה, או להכשיר את מועמדותו של העותר בבג”ץ .6446/00”.

“מסכימה אני עם חברי השופט מצא, שפסילת מועמדותו של העותר היתה פוגעת בו ואף עלולה היתה לפגוע בזכותם של בוחריו הפוטנציאליים. אולם הפגיעה בציבור הבוחרים יכולה היתה לבוא על תיקונה אילו נדחה מועד הבחירות לפרק זמן שהיה בו כדי לאפשר לסיעה להציג מועמד אחר מטעמה. אשר על כן, אין לקבוע כי פגיעה זו שקולה כנגד הפגיעה בשוויון ההזדמנות להתמודדות בבחירות דמוקרטיות”.

דורית ביניש. צילום: Yossi Zamir/Flash 90

“נטען לפנינו על ידי נציגי סיעות אחרות כי הן היו עלולות להיפגע מדחיית הבחירות, אך טענה זו הועלתה לתמיכה בבקשה להסרת מועמדותו של העותר. כאשר על כף המאזניים האחת מונחת אפשרות הדחייה ועל הכף האחרת נשקלת הפגיעה בשוויון הבחירות, יתכן שגם לשיטת הסיעות המתמודדות הייתה הכף נוטה למזעור הנזק בדחיית הבחירות”.

הנה התייחסותה לדברי הנגבי: “אשר לחשש כי ברשויות אחרות עלולים היו לנהוג לפי הפרשנות של משרד הפנים לחוק, ולכן עלול היה העותר להיות מופלה לרעה ביחס למועמדים אחרים אילו נפסל, חשש זה נראה לי רחוק וערטילאי. לא הובאו בפנינו נתונים כי קיים מצב כזה, ומכל מקום חזקה על משרד הפנים, כי אילו היה מתעורר חשש כאמור, היה מנחה את הרשויות לפי פרשנות החוק שיצאה מלפני בית משפט זה”.

ושימו לב כמה ברור משפט הסיום שלה, וכמה הוא רלוונטי לדיון מחר: “אשר על כן ומטעמים אלה, אילו דעתי היתה נשמעת, היתה מועמדותו של העותר לראשות המועצה נפסלת, ומועד הבחירות היה נדחה כדי לאפשר לסיעת ש”ס להציג מועמד מטעמם”.