האב המעגן והכלה הנכה: פסק הדין החריף של בית הדין הרבני בת”א

יונה גרין
|
ט"ו חשון התשע"ט / 24.10.2018 00:21
עו”ד אליעד שרגא מייצג מיליונר חרדי-אמריקני, העומד מאחורי סירוב בנו להעניק גט לאשתו – אותה נטש לפני 13 שנים, אחרי שלקתה באירוע מוחי • התנהלות עוה”ד גררה תגובה חריפה מהדיינים: “מנע בזדון ובכוחניות אפשרות לסיים הפרשה” • על האב הוטל קנס יומי, וגם עו”ד וטוען-רבני נקנסו

פרשת ‘האב המעגן’ – הפרשה שנחשפה בחרדים 10: בית הדין הרבני בתל אביב קובע בפסק דין חריף ביותר, כי יו”ר התנועה לאיכות השלטון, עו”ד אליעד שרגא, מסר עדות שקר בבית הדין ומנע בכוחנות אפשרות של הסדר, שהיה מתיר אישה נכה מעגינותה הנמשכת 13 שנים.

אבל לפני פסק הדין, הכולל ביקורת חסרת תקדים, כמה מילים על ‘השחקנים הראשיים’ בפרשה:

• האישה לקתה באירוע מוחי בעת ביקור בארץ בשנת 2005 אצל הוריה ונותרה נכה. הבעל נטש אותה, חזר לחו”ל, ולדברי בית הדין – מאז הוא “מעגן אותה באכזריות בלתי נתפסת ומסרב ליתן לה גט”.

• בחודש יולי 2014 הורה בית הדין לבעל לתת גט, אך הוא התעלם מפסק הדין.

• המשפחה מתגוררת בארה”ב. האב של הבעל המעגן הוא איש עסקים עשיר, המשתייך לחסידות ערלוי.

• בשנים שלאחר מכן הגיעו בתי הדין למסקנה, כי מאחורי הסירוב עומד אביו של הבעל, ובשלוש השנים האחרונות מתנהלים הליכים נגדו, לאחר שהגיע לביקור בישראל – והוצא לו צו איסור יציאה מהארץ.

• לפי פסיקת בית הדין הרבני בתל אביב ובית הדין הרבני הגדול – האב הוא האיש שעומד מאחורי סירובו של בנו לתת לאישה גט.

• פסק בית הדין כי הגיע למסקנה לפיה האב “ממשיך לעמוד מאחורי עיגון כלתו” וכי אין כל ממש בטענותיו כי פעל לביצוע פסק הדין לנתינת גט לאשה.

• עו”ד אליעד שרגא, ועו”ד יעל נגר ממשרדו, יחד עם הטוען הרבני משה מיטלמן, מייצגים את האב של הבעל המעגן.

וכעת בהרחבה:

בפסק דין שניתן באדר ב’ התשע”ו, לפני כשנתיים וחצי, נקבע כי במקרה הגירושין ‘אלמוני’ (-הכינוי שניתן לאבי הבעל המעגן את אשתו) הוא המעגן האמיתי – הוא ולא הבן.

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו, בהרכב שבראשו עומד אב”ד הרב שלמה שטסמן ועמו הרבנים אייל יוסף ועידו שחר, קבע כי האב הוא שעומד מאחורי מה שהם מכנים במילים הקשות “סרבנותו האכזרית וחסרת הפשר” של הבן לממש את הפסק שניתן על ידי בית הדין ולפיו עליו לשחרר את אשתו ולתת בידה גט.

בהמשך גזר בית הדין מאסר ל-30 יום על ‘אלמוני’ – האבא של הבעל.

‘אלמוני’ הגיש ערעור על גזר הדין, שנדחה על ידי בית הדין הגדול תוך חיובו בהוצאות משפט, לרבות הוצאות משפט גבוהות מאד לאוצר המדינה.

הודעה על המאסר נמסרה לנשיאת בית משפט העליון, הגברת מרים נאור.

בפסק שניתן במרץ 2017 על ידי הנשיאה נאור, המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין והשופט חנן מלצר נקבע כי לאחר שהוכח לפני בית הדין כי האב הוא “הגורם הדומיננטי לעיגונה של האשה”, ולאחר ש”הגיע בית הדין למסקנה שאין דרך פוגענית פחות לגרום לאב לחדול ממעשיו ולאפשר את מתן הגט” – הרי ש”מוסמך היה בית הדין להטיל מאסר למשך 30 יום על אביו של סרבן הגט”.

יחד עם זה, הורה בית משפט עליון להחזיר את התיק לבית הדין, לצורך הבחינה העובדתית (-בית משפט עליון אינו בוחן ראיות), זאת לאחר שהאב טען כי קיימות ראיות חדשות, לכאורה, המלמדות שאינו פועל להמשך העיגון של האישה, אלא מנסה לפעול: תוצאות שליחות האב אל הבן הסרבן; פגישה של בא כוחו עו”ד אליעד שרגא עם בנו הסרבן, ועם באת כוחו האמריקנית החדשה, עו”ד מפירמה ידועה ממנהטן.

במקביל, ונוכח ממצאי פסק הדין של בית הדין, החליט היועץ המשפטי להורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית נגד האב ‘אלמוני’, בחשד לשידול בנו להפרת הוראה חוקית למתן גט לאשתו.

גם על החלטה זו עתר ‘אלמוני’, באמצעות עו”ד שרגא, ל’עליון’. בפסק שניתן ביולי 2017 דחה בית המשפט העליון את העתירה, תוך שהוא משית על ‘אלמוני’ הוצאות משפטיות.

וכך כתב השופט י’ עמית בפסק הדין:

“…התרשמתי כי כל הסאגה שבפנינו לא הייתה באה לעולם אילו מלכתחילה הכריז העותר כי הוא עומד לרשות בית הדין וישתף פעולה בכל הנדרש על מנת לחלץ גט מבנו הסורר.

במקום זאת, וכפי שניתן להתרשם מפסקי הדין המקיפים והיסודיים של בתי הדין, בחר העותר להתעמת שוב ושוב עם הדיינים, באופן שלא ניתן להגדרה אלא כעזות מצח וכניסיון להלך אימים על בית הדין. וכזאת לא ייעשה במקומותינו. אין לי אלא להמליץ לעותר ‘להחליף דיסקט’ ולילך בדרך אחרת”.

בפסק דינם מגוללים הדיינים את שאירע כשהגיע התיק חזר לידיהם, כדי לבחון את הראיות.

“גם בהליך זה נאלץ בית הדין להתמודד עם ניסיון מתמשך ושיטתי של באי כוח הנתבע… להסיט את ההליך השיפוטי ממסלולו הענייני”. באי הכוח היו, מלבד עו”ד יעל נגר ממשרד עו”ד אליעד שרגא, גם הטוען הרבני משה מיטלמן.

“לצערנו, דברינו נפלו על אוזניים אטומות. טו”ר מ’ מיטלמן ועו”ד י’ נגר התנהלו בצורה בלתי ראויה ולעיתים אף פרועה. נתבע מס’ 2 הגדיל לעשות ועשה לו מנהג של קבע לחרף ולגדף את אב בית הדין. זאת ועוד: את ההליך המשפטי בבית הדין ליווה קמפיין תקשורתי אגרסיבי המתאר את אביו של סרבן הגט והעומד לפי פסק הדין מאחורי הסרבנות, כ’בן ערובה’ וכ’קלף מיקוח’.

“זאת תוך סילוף מכוון, מגמתי ושיטתי של עובדות יסוד בפרשיית עיגון חמורה זו. במסגרת קמפיין זה התפרסמו מעת לעת בעיתונות הישראלית הכללית ובאתרי אינטרנט – בדגש על כאלה שקהל היעד שלהם דתי וחרדי – ידיעות מגמתיות כמו גם ‘כתבות שער’ שתכליתן, לכאורה, להכשיל את ההליך השיפוטי ולהשפיע על תוצאותיו”.

בית הדין פנה למחלקה המשפטית בהנהלת בתי הדין הרבניים ובקשם לפנות ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיבחן אם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית לנוכח עבירות, לכאורה, אלו הפוגעות בסדרי השלטון והמשפט, “ובכללן זילות בית הדין, שיבוש הליכי משפט וניסיון להטות משפט”.

לפני מספר חודשים, במאי 2018, הגישו באי הכוח של ‘אלמוני’ בקשה בה נטען, כי האב של הבעל המעגן אושפז במרכז הרפואי ‘שערי צדק’ נוכח הרעה במצב בריאותו, “וכי מזור למצבו הרפואי אפשר למצוא בארצות הברית”.

לנוכח המצב הרפואי “הקשה”, הסבירו באי הכוח של האב, “אין בכוחו או ביכולתו להשפיע על בנו לתת גט או שלא לתת גט”, ולכן אין טעם להמשיך בהליך המתקיים נגדו.

בית הדין, ליתר בטחון – לא הוצגו בפניהם כל הוכחות לטענות – החליט לקיים דיון דחוף, כדי לבחון שנית את ההחלטה על צו עיכוב היציאה מהארץ, ואולי לאפשר לו לצאת לארה”ב לקבלת טיפול רפואי.

אלא שבמהלך הדיון “הבהול” התברר שבאי הכוח נמנעו מלהגיש הוכחות ל”מצבו של מרשם”, והגישו…’חוות דעת רפואית’ של עסקן רפואי!

למרות שהמחלה “אינה מחלה נדירה”, טען ה’עסקן’ כי “אין במדינת ישראל ידע ומכשור רפואי שיש בו כדי להעלות ארוכה לנתבע”.

“משל הייתה ישראל מדינת ‘עולם שלישי'”, לדברי הדיינים, המתקשים להבין את ההיגיון בטענות באי הכוח של ‘אלמוני’.

העסקן סיכם: “הטסתו המיידית… הינה פיקוח נפש מיידי, אי לכך הצורך בהטסתו המיידית (אף תוך קדושת השבת) היא קריטית ומיידית להציל את חייו”.

“לא פחות מכך!”, סיכמו הדיינים…

ובכל זאת, “על אף התמיהות והתהיות”, החליט בית הדין להסיר את צו עיכוב היציאה, כל זאת בכפוף לחתימתו על כתב ערובה “שהציע הוא עצמו כבטוחה לחזרתו ארצה כמו גם לשם ביצוע ומימוש כל החלטה של בית הדין בהליך”.

“וראו זה פלא”, ממשיכים הדיינים לגולל את הסאגה, “עוד לא יבש הדיו מעל ‘חוות הדעת הרפואית’ הקובעת כי הטסתו ‘קריטית ומידית ועולה כדי פיקוח נפש’, ביקשו באי כוחו… לבטל את ההחלטה.

“הדברים מדברים בעד עצמם וכל מילה נוספת מיותרת”, מסכמים הדיינים.

יחד עם זה, המשיכו באי הכוח לטעון כי מרשם אינו מסוגל להמשיך לשאת בהליך “ביזיון בית הדין” המתקיים נגדו.

מה עשו הדיינים? החליטו למנות מומחה רפואי מטעמם, לבחינת המצב הרפואי.

אבל אז מיהרו באי הכוח להגיש שוב עתירה לבית משפט עליון, ובמסגרתה, ביקשו לבטל את החלטת בית הדין למנות מומחה… וכן, ביטול ההחלטה המאפשרת לאב לצאת מהארץ!

הנה מה שקבע השופט עמית:

“העותר מבהיר בזה כי לא העלה את הטענה ולא יעלה את הטענה, כי מצבו הבריאותי מהווה עילה בפני עצמה להסרת הליכי הביזיון, או כי עקב מצבו הבריאותי אין באפשרותו לגרום לביזיון בית הדין וממילא אין מקום להמשך ההליך של כפיית ציות / ביזיון בית משפט.

“לאור האמור לעיל, העותר סבור כי מתייתר הצורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. העותר מבהיר בזה כי הוא מעדיף, לעת הזו, שלא לפעול על פי החלטת בית הדין מיום 8.6.2008 המאפשרת לו לצאת מהארץ לתקופה קצובה של מספר חודשים, בתנאים האמורים בהחלטה. זכות הערעור על החלטה זו שמורה לעותר”.

מבהירים הדיינים: “על אף הביקורת המוצדקת והמחויבת שנאלצנו למתוח על התנהלותם החמורה והבלתי־מקובלת של נתבע מס’ 2 ושל באי כוחו, הקפדנו לבחון את הראיות ואת הטיעונים באופן ענייני בבחינת ‘שמע האמת ממי שאמרה’ ותוך הפרדה מלאה וברורה בין אופן התנהלותם של נתבע מס’ 2 ובאי כוחו לבין משקלם של הראיות והטיעונים כשלעצמם”.

לאורך כל פסק הדין הדיינים מבקרים את התנהלותו של עו”ד שרגא: “התמונה החד-משמעית שהתבהרה בפני בית הדין היא שאין לעו”ד שרגא ‘רצון טוב’ לסיים את הפרשה ולממש מתווה פשרה שהוא עצמו העלה, ושבתחכום נעדר תום לב מינף את השליחות לעדות בדבר עצמאותו, כביכול, של סרבן הגט והעדר יכולתו של נתבע מס’ 2 להשפיע עליו”.

עוד נכתב בפסק הדין: “לכל אורך ההליך, במשך חודשים רבים חזר ופנה בית הדין אל נתבע מס’ 2 ובאי-כוחו לקדם את יישומו של המתווה. לצערנו, פעם אחר פעם נפלו דברינו על אוזניים אטומות, כאשר נתבע מס’ 2 ובאי-כוחו עו”ד א’ שרגא, עו”ד י’ נגר וטו”ר מ’ מיטלמן נמנעים מלעשות מאמץ כלשהו, ולו הקטן ביותר לסיים את הפרשה – למרות היכולת שבידם”.

עוד קבע בית הדין: “הנתבע ובאי כוחו נמנעו במודע ובמתכוון מלממש את יכולתם לסיים את פרשת העגינות”.

אולם כאן לא נגמרת הביקורת החריפה של בית הדין על עו”ד שרגא: “אך לא זו בלבד: ביום י”ח בטבת תשע”ז (16.1.2017) במבואת בית המשפט העליון, סמוך ונראה בזמן ובמקום כאחד לדיבורים על השליחות של ‘רצון טוב’ מנע עו”ד שרגא בפעולה אקטיבית, בזדון ובכוחניות אפשרות לנסות ולסיים את פרשיית העגינות המתמשכת. לא רק אדישות והימנעות מפעולה לפנינו, אלא פעולה אקטיבית שנועדה להנציח את עיגונה של האישה”.

לבסוף קובע בית הדין: “השתכנענו בהליך שקיימנו למעלה מכל ספק כי בהמשך לפעולותיו האקטיביות בעבר של נתבע מס’ 2 לעיגון כלתו, אשר הוכחו לפנינו, לא עשה נתבע מס’ 2 ואין הוא עושה דבר כדי להביא להתרת כלתו מעגינותה; כי טענותיו שפעל לשכנע את בנו לתת גט כוזבות; כי ‘הראיות החדשות’ אינן אלא אחיזת עיניים במלוא מובן המילה; וכי בא-כוחו, עו”ד אליעד שרגא, מנע ונעל באופן אקטיבי בכוחניות ובבוטות ועוד בכניסה להיכל בית המשפט העליון, זמן קצר לאחר הדיון בעניינם של מרשו ושל העגונה, שביב של תקווה ושל סיכוי – שאולי חלילה לא ישוב – לסיום הפרשה העגומה.

“נאמר בבירור: נתבע מס’ 2 הוא מעגנה האמיתי של [האישה] והוא עושה כל שביכולתו להנציח את עגינותה”.

בסופו של דבר, החליט בית הדין לפסוק 50,000 שקלים הוצאות משפט לטובת אוצר המדינה על האב האחראי לעיגון.

לא רק זאת אלא גם עורכת הדין יעל נגר ממשרדו של שרגא והטוען הרבני משה מיטלמן נקנסו ב-10,000 שקלים כל אחד על ביזיון בית המשפט.

בית הדין קבע כי האב ייקנס יומי בסכום של 5,000 שקלים לכל יום, החל מיום כ”ב באלול תשע”ח ועד שבנו יתן את הגט לאשה האומללה.

בנוסף, “ככל שפרשיית העגינות לא תסתיים בתקופה הקרובה”, ישקול בית הדין למנות כונס נכסים לנכס הנדל”ן שבבעלות האב, ואשר עוקל כבר במאי 2018.

“קשה לקבוע מהו המניע הרציונלי המדויק והברור של התנהלותו האכזרית של הנתבע מס’ 2 (האב) שכן כאמור ‘עקֹב הלב מכֹּל ואנֻש הוא מי ידענו’, אך נראה כי פעולותיו נובעות מיצר נקמנות עז ההולך ומתגבר עם התמשכות ההליך ועיכוב יציאתו מן הארץ, מקשיות לב, ומשכרון כוח וגאווה של ‘עשיר יענה עזות'”, כותבים הדיינים.

ממשפחת האב נמסר: “פסק הדין שפורסם היום מהווה שיא חדש בהפרה בוטה וחמורה של זכויות אדם בסיסיות, כאשר הוא קובע כי יש להמשיך ולהחזיק בכפייה אדם מבוגר וחולה, אזרח ארה”ב, כבן ערובה בהליך הגירושין של בנו המתגורר בארה”ב.

האב הביע שאט נפש מסרבנות בנו, ואף הציג בפני בית הדין עדויות חד משמעיות לפיהן אין לו כל שליטה על בנו הסורר שאינו דתי ואינו הולך בדרכיו.

על אף העובדה שלא הוצגה ולו ראיה אחת כנגד האב, החליט בית הדין לחייב את האב בקנס אסטרונומי של 5000 ש”ח ליום עד למתן הגט על ידי בנו, ואף ביקש לפגוע בזכותו החוקתית הבסיסית ביותר לייצוג, כאשר הטיל הוצאות אישיות קיצוניות ביותר על באי כוחו, תוך הכפשת שמם באופן חסר תקדים, והכל במטרה להרתיעם מלעשות מלאכתם נאמנה.

אנו תקווה כי בית הדין הרבני ימצא את הדרך הכשרה והחוקית לשחרר את העגונה, וזאת מבלי להשתמש באב המבוגר והחולה כקלף מיקוח באופן בלתי חוקי.

אין לנו כל ספק כי החלטה פוגענית זו תבוטל במהרה על ידי בית המשפט העליון”.