ציוץ מעניין של המועמד לראשות העיר ירושלים זאב אלקין אישרר למעשה את ממצאי הטור – אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול: מתי לפרוש? • הנתונים I המספרים I הערכות – שפרסמתי השבוע.
“מי שמתבונן על מצב הבחירות בירושלים מבין שירושלים הולכת לסיבוב שני”, צייץ אלקין.
ומה בסיבוב שני?
אלקין: “ברקוביץ כנראה יעלה לסיבוב שני אבל שם הוא יפסיד, לכן המועמד שיעלה מול ברקוביץ יהיה ראש העיר הבא. בסופו של דבר, מי שמצביע ברקוביץ בסיבוב ראשון, עלול לתת את קולו למשה ליאון ולבוסים שלו – דרעי וליברמן. תבחרו חכם!”
כמי שמכירה את זאב אלקין מהכנסת לא מעט שנים – הרמתי גבה: ממתי אריה דרעי ואביגדור ליברמן ‘לא באים לו בטוב’?
אלקין היה אלוף ביישור פינות עם החרדים כשכיהן בתפקיד יו”ר הקואליציה, הוא אפילו זה ששידך את אביגדור ליברמן לנתניהו, כשהכניס אותו לממשלתו כשר הביטחון, לפני כשנתיים וחצי. ופתאום “עלול לתת את קולו”?
קצת מוזר. העיתונאי חיים לוינסון מ’הארץ’ צייץ אף הוא ברוח זו. גם לו צרם הסיפור.
וכך כתב:
“האמת שכואב הלב על זאב אלקין. הספין האחרון הנואש שלו זה ‘מי שמצביע עופר ברקוביץ מצביע ליאון ונותן לדרעי וליברמן להשתלט על ירושלים’. מי שעמד תמיד לצידם של החרדים, שתפר את הכנסת ליברמן לתוך הממשלה, כעת מזדעק שהם ‘ישתלטו על ירושלים’. אפילו MBS מייצר ספינים אמינים יותר”.
•
האם למשה ליאון יש סיכוי לנצח רק בסיבוב שני? במטהו ערכו חישובים ומתעקשים: משה ליאון היחיד שיכול לנצח – וכבר בסיבוב הראשון.
האמת? אין דרך אמיתית לדעת. אני מניחה שכאשר הם מציגים מספרים, הם עושים זאת אחרי שטלפניות המטה התקשרו ווידאו הצבעה.
לפי הרישומים במטה, הם טוענים כי יש בידם למעלה מ-40% תמיכה, כבר בסיבוב הראשון.
כשאני שואלת, מניין לכם שהפעם זה אמיתי? הרי גם בבחירות לפני 5 שנים טענתם שיש בידיכם כמה עשרות אלפי קולות חילונים/רוסים/מסורתיים, שלא הופיעו לבסוף – הם מסבירים את ההבדלים.
ליאון הגיע לירושלים לפני חמש וחצי שנים, אז התמודד כמועמדם של גדולי ישראל ונתמך על ידי מרן הגר”ע יוסף זצ”ל ומרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל.
‘דגל התורה’ וש”ס היו הרוב המכריע של הקולות שהצביעו עבור ליאון, לאחר שחסידות גור (וככל הידוע לי לא רק גור) והפלג הירושלמי ‘החליטו שלא להחליט’, ולמעשה הובילו לבחירת ניר ברקת בפעם השנייה. הם עשו זאת בפתק לבן או בהצבעה ישירה לחיים אפשטיין, שהיה חסר סיכוי לנצח – כל דרך כזו היתה שווה להצבעה עבור ברקת, באופן מעשי.
גם בשנת 2009, עשור לאחור, כאשר מאיר פרוש התמודד על ראשות העיר ירושלים, החליטה חסידות גור שלא להתאחד סביב מי שהיה אז “המועמד של כל גדולי ישראל”, והצביעו למועמד חילוני כמעט חדש ‘מהנילונים’, בשם ניר ברקת.
•
במערכת הבחירות של שנת 2013, זכה ניר ברקת ל-51% תמיכה, שהם למעלה מ-110 אלף קולות.
משה ליאון זכה למעט פחות: 46% תמיכה שהם קצת יותר מ-95,000 קולות. התוצאה הייתה חד-משמעית והושגה בסיבוב הראשון.
האמת צריכה להיאמר: יחסית למועמד חדש שהוצנח מגבעתיים הפער לא היה גדול.
ומה הפעם? אז ככה: את עיקר כוחו, מצביעי ש”ס ודגל – כ-62,000 קולות – משמר ליאון גם בפעם הזו. הוא זוכה לתמיכה מוחלטת מההנהגה הנוכחית בראשות הגר”ח קניבסקי וחכם שלום כהן, כשנציגי שתי התנועות עובדים במרץ רב על מנת להעניק לו גיבוי ותמיכה חזקים ככל האפשר, על מנת להביא את הכמות הגדולה ביותר של מצביעים אל הקלפי.
לכך צריך להוסיף את העובדה שבחמש השנים האחרונות פעל ליאון משמעותית לטובת תושבי ירושלים. אין אחד שיטיח בו הפעם: ‘אתה מגבעתיים’.
ליאון כיהן כאחראי על המנהלים הקהילתיים, דבר שגרם לקשר ולהיכרות מעמיקה עם אלפי תושבים מכל השכונות. קשה לדעת מי מתוכם יתרגם את הכרת הטוב לליאון בהצבעה בקלפי, אבל ניתן להניח שמבין עשרות אלפים יימצאו מי שיעניקו לו את קולם.
•
בסקר סמית שפורסם בסוף השבוע גורף ליאון את המקום הראשון עם למעלה מ-40%. אז נכון שסקרים כבר מזמן אינם מעידים הרבה, מה גם שממול יש סקרים אחרים, אבל הבה ניקח את הסקר רק כדי להשוותו לסקרים שפורסמו במערכת הבחירות הקודמת.
ליאון זכה בסקרים של שנת 2013 לאחוזי תמיכה נמוכים – בסביבות ה-14% עד 27%, אך בקלפי הוא זכה ל-46% מכלל קולות המצביעים בירושלים.
תשאלו: איך יתכן שהסוקרים פספסו? ובכן, את החרדים תמיד קל לפספס בסקרים. ה’ככל אשר יורוך’ לא ממש יכול להיות מתורגם לסוקרים. אתה יכול להיות עם בטן מלאה נגד מועמד מסוים, ‘לצאת עליו’ בטלפון באוזני הסוקרים, אבל כשאתה מגיע לקלפי, דמות דיוקנו של רבך עומדת לנגד עיניך, ואתה מצביע ‘אשר יורוך’.
זאת, מלבד העובדה שחלק מהסוקרים עושים שימוש באינטרנט, בעוד חרדים רבים אינם חשופים לו.
כך או כך, עם עבודה נכונה, כולל הנעת בוחרים אל הקלפיות, יתכן שירושלים תזכה כבר בסיבוב הראשון שלה לראש עיר ‘חובש כיפה’.
במידה ויהיה סיבוב שני, אין כמעט ספק שליאון עולה אליו. ובסיבוב הזה, סביר להניח שרוב הפלגים החרדיים לא יעדיפו מועמד חילוני על פניו.