פרסום ראשון: בימים האחרונים, לקראת המועד האחרון בו ניתן לחתום על הסכם עודפים, הגיעו שאלות רבות אל הגר”ח קנייבסקי: האם לחתום על הסכם עודפים ועם מי.
השאלה היא מורכבת: על פי חוק הבחירות המקומיות, אם סיעה מסויימת קרובה למנדט, היא מקבל מנדט למרות שלא מילאה את מכסת הקולות. לעומת זאת, אם שתי סיעות חתומות על הסכם עודפים, ושתיהן קרובות למנדט, רק אחת מהם מקבלת מנדט – והסיעה השניה מפסידה אותו.
נציגים רבים ביקשו לברר האם לקחת את הסיכון ולחתום על הסכם עודפים או לסמוך על כך שהסיעה תהיה קרובה למנדט, ותרוויח מנדט נוסף בלי לאבד אותו.
“הסכם עודפים בערים רבות מסכן את הגוש החרדי בשל העובדה שפעמים רבות שתי הסיעות שחתמו קרובות למנדט, ובמקום שכל אחת מהם תקבל מנדט, נגרע מנדט מהגוש החרדי”, הבהירו.
הגר”ח שמע את השאלות מירושלים, אלעד ומודיעין עילית והכריע חד משמעית: יש לחתום על הסכם עודפים.
לאחר מכן, נשאל: עם איזו סיעה לחתום על ההסכם – והכריע כי יש לחתום הסכם עודפים עם סיעת ש”ס.
יצוין, כי מי שהמליץ על חתימת ההסכם דווקא עם סיעת ש”ס היה יו”ר סיעת ‘דגל התורה’, ח”כ משה גפני, שהיחסים שלו בתקופה האחרונה עם סיעת ש”ס התהדקו בצורה משמעותית, והיה זה רק טבעי ששיתוף הפעולה יימשך גם בנושא הרגיש של הסכם העודפים.
ההכרעה של הגר”ח מלמדת על מערכת היחסים ההדוקה השוררת היום בין סיעת דגל התורה לסיעת ש”ס, הפועלות במשותף בערים רבות ברחבי הארץ, כשהעיקריות שבהן הן ירושלים ואלעד, שם תומכות המפלגות ביחד במשה ליאון ויצחק פינדרוס.
האם ההכרעה מלמדת אותנו משהו גם לגבי העתיד הפוליטי של המפלגות בריצה לכנסת?