אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול: מתי לפרוש? • הנתונים I המספרים I הערכות

1.

אתם סקרנים לדעת מה באמת הולך לקרות בירושלים? האם יש מנצח בסיבוב הראשון? ומי עומד להיות ראש העיר הבא? תקראו טוב את המידע בטור הזה. הוא נאסף בעבודת נמלים, תוך שיחות עם בכירי המטות השונים, והצלבת נתונים.

תחילה, למי שמתעצל לחפור ולהעמיק – הנה תחתית השורה:

נכון להיום, ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי, איש מבין 5 המועמדים אינו עובר את משוכת 40 האחוזים.

נכון להיום, אם יוסי דייטש לא מסיר את מועמדותו, לסיבוב שני עולים עופר ברקוביץ ומשה ליאון.

נכון להיום, אם יוסי דייטש מסיר את מועמדותו, זאב אלקין הוא ראש העיר הבא.

ועוד נתון: המנצחת הגדולה של הבחירות, מבחינת הישגים לאנשיה, היא – כבר בפעם השלישית! – חסידות גור, ובראשה הראש האסטרטגי של יענק’ל ליצמן. הוא יכול להכחיש עד מחר, אבל הוא ייצר את העסקה הכי משתלמת בשוק.

תחשבו על תקופה בה מחיר הדולר נמצא בשפל, ואתם מחזיקים ביד כמה אלפים של שטרות ירוקים. תמהרו למכור ולהפסיד כסף? ממש לא. אם אתם חכמים, תחזיקו ביד את ה’אוצר’, ותמתינו לגאות.

באופן רשמי, בחסידות גור מצטלמים עם יוסי דייטש, אפילו מחבקים אותו חזק-חזק. תמונותיו תלויות על כל מרפסת, וגם בניין בית המדרש הגדול כוסה בשלטי בחירות ענקיים של המועמד החרדי.

אבל, תהיו בטוחים שמי שצריך לדעת יודע, בדיוק כפי שיודע כל מי שיש בידו מחשבון: דייטש לא הולך לזכות (בדרך הטבע, אלא אם כן יתרחש נס) בראשות העיר.

אז מדוע גור היא קהל בית נלהב של דייטש?

נניח שהיו סוגרים בשו-שו עם זאב אלקין (כפי שסגרו בשו-שו עם ברקת, והכחישו נמרצות, אוהה כמה הכחישו לי  בערב הבחירות הקודמות). מה וכמה היו מקבלים ממנו? היו מקבלים. נניח שהיו סוגרים בשו-שו עם עופר ברקוביץ. מה וכמה היו מקבלים? היו מקבלים. מן הסתם, שני המתמודדים היו מעניקים לחסידות גור מלוא חופניים נחת של הקצאות ותקציבים.

יוסי דייטש  בגור. צילום: דוברות

עכשיו תחשבו על התרחיש שעומד להתרחש במוצאי יום הבחירות: ליאון וברקוביץ עולים לסיבוב שני. מסכימים איתי שכל אחד מהם יהיה מוכן להוריד את הירח רק כדי לרכוש את חסידות גור, שתהיה, כמו בשלושת הפעמים הקודמות שובר-השוויון? תהיו בטוחים שאז, עופר ייתן להם הרבה יותר מאשר היה נותן להם אילו סגרו איתו כבר היום.

אז דולרים שומרים בכספת ביום סגריר של שפל. וממתינים לגאות…

2.

הנה חיתוך המספרים בירושלים.

מדובר בהערכה שהוצלבה לפחות אצל שני בכירים, משני צדדים שונים של המפה הפוליטית הירושלמית. האחוז מחושב לפי אחוזי ההצבעה בסיבוב הקודם (סביר להניח שהפעם יהיה קצת יותר, שכן מדובר ביום שבתון), לא כולל גידול טבעי.

• דגל התורה – ל’דגל’ יש על פי ההערכות 32,000 קולות שהם 3.82 מנדטים במועצה. כלומר, 12.3% מהמצביעים.

• ש”ס – למפלגה הספרדית יש על פי ההערכות 30,000 קולות שהם 3.58 מנדטים במועצה. כלומר, 11.5% מהמצביעים.

• אגודת ישראל – לאגו”י יש על פי ההערכות 28,000 קולות, שהם 3.34 מנדטים במועצה. כלומר, 10.8% מהמצביעים.

• הפלג הירושלמי – ל’פלג’ יש על פי ההערכות 9,000 קולות שהם 1.07 מנדטים במועצה. כלומר, 3.5% מהמצביעים.

• חרדי עצמאי  – יש קבוצה של חרדים שאינה מגדירה את עצמה כ”מצייתת לגדולי ישראל”, זו המכונה ‘החולצות הכחולות’ (למרות שישנם ‘חולצות כחולות’ התומכים ב’דגל’ ויש התומכים ב’פלג’). לפי ההערכות, לקבוצה זו יש 5,000 קולות שהם 0.60 מנדטים במועצה. כלומר, 1.9% מהמצביעים.

• חרדים לאומיים – לחרד”לים יש על פי ההערכות 5,000 קולות שהם 0.60 מנדטים במועצה. כלומר, 1.9% מהמצביעים.

• יחד – למפלגה של אלי ישי יש על פי ההערכות 10,000 קולות (בחישוב נדיב במיוחד) שהם 1.2 מנדטים במועצה. כלומר 3.8% מהמצביעים (ההצבעה לכנסת, בה היו 18,000 קולות כוללת את החב”דניקים, שלעירייה מצביעים לאגו”י וכן את החרד”ליים שהצביעו לכנסת ‘יחד’ בגלל נוכחותו של ברוך מרזל ברשימה).

• דתי לאומי – לד”לים יש על פי ההערכות 52,000 קולות שהם 6.2 מנדטים במועצה. כלומר, 20% מהמצביעים.

ליצמן מחבק את דייטש. צילום: דוברות

• מסורתי – לציבור המסורתי יש על פי ההערכות 42,000 קולות שהם 5.01 מנדטים במועצה. כלומר, 16.2% מהמצביעים.

• חילוני  – לחילונים יש על פי ההערכות 42,000 קולות שהם 5.01 מנדטים במועצה. כלומר, 16.2% מהמצביעים.

• רוסי – לציבור הרוסי יש על פי ההערכות 10,000 קולות שהם 1.19 מנדטים במועצה. כלומר, 3.8% מהמצביעים.

אחרי שערכנו היכרות עם הפלחים השונים, נעבור למספרים. איך כל פלח עומד להצביע, מי עומד להצביע ולאיזה מועמד.

נדגיש מראש: המספרים אינם מדויקים לחלוטין. תמיד ישנם, בכל פלח אוכלוסיה, יוצאי-דופן שאינם מעידים על הכלל כולו ואינם ידועים מראש. לכן, כאשר מצוין נתון 0 – אין הכוונה אפס מוחלט. בהחלט יתכן שכמה מאות יחרגו מהכלל.

3.

עופר ברקוביץ:

לא מנצח בסיבוב ראשון, עולה לסיבוב שני, סיכוי טוב מאד לניצחון

תסכימו, מן הסתם, עם ההערכות לפיהן ברקוביץ’ אינו מקבל (בסיבוב הראשון, ובהדגשה על ראשון) קולות מקרב מצביעי ש”ס, אגודת ישראל, דגל התורה, ‘הפלג’, ‘יחד’, החרד”לים, ואפילו לא קולות משמעותיים מקרב ‘החולצות הכחולות’. בהדגשה על ‘משמעותיים’, שכן ברור שיש במטהו גם ‘חולצות כחולות’, שלא יצייתו לדעת תורה – ויצביעו עבורו.

בציבור הד”לי זוכה ברקוביץ, לפי ההערכות, לכ-16,000 קולות שהם 30.8% מכלל המצביעים הד”ליים; בציבור המסורתי בכ-20,000 קולות שהם 47.6% מכלל המסורתיים; מהרוסים כ-3,000 קולות שהם 30% מכלל המצביעים הרוסים; ובפלח העיקרי שלו, הפלח הארד-קור החילוני, כ-32,000 קולות – שהם 76.2% מכלל המצביעים החילוניים.

בסביבת משה ליאון יחלקו על המספרים הללו ויטענו שאצלם קיים בונקר של כ-40,000 קולות חרד”ליים, ד”ליים, מסורתיים וחילונים. כלומר, צריך להוריד מעופר את המספרים הנדיבים (ועדיין, הענקתי לו בנדיבות, כדי להוכיח שלמרות זאת, אינו מגיע לתקרת ה-40%).

או שכן או שלא. אני זוכרת כי גם ערב הבחירות הקודמות טען לי ליאון, בפגישה שערכתי עמו באחד מהמלונות הירושלמיים, שיש לו ‘בונקר’ (טלפניות מתקשרות, הכול מגובה ברשימות) ענק של קולות מהציבורים הללו, חוץ מהתמיכה החרדית דאז – מה שהתברר כלא נכון.

עופר ברקוביץ. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

בסך הכל, על פי החישוב שלי, יש לברקוביץ כ-71,000 קולות בסיבוב הראשון, שהם 27.3% מקולות המצביעים (בכפוף, כאמור, לאחוז ההצבעה). גם אם תוסיפו לו כמה אלפי קולות של ‘חולצות כחולות’, עדיין הוא רחוק מתקרת הזכוכית ולא ממש מצליח לטפס, בסיבוב הראשון, אל הקומה השישית בככר ספרא.

בסיבוב שני, השמים הם הגבול, והקופה נפתחת מחדש. בשלב זה יש לו סיכוי אדיר להפוך לראש עיריית ירושלים, בתמיכה חרדית לא מבוטלת. ‘בזכות’ תופנים שיחלק לתומכים החרדיים שימהרו לעלות על עגלתו.

האם החרדים הם שימליכו את עופר ברקוביץ’ לראש עיריית ירושלים? בהחלט לא מן הנמנע.

תזכורת: חסידות גור המליכה ב-2009 את ניר ברקת, חזרה על טקס ההכתרה גם ב-2013, כשעמה גם חסידות בעלזא ו’הפלג’.

שורה תחתונה: ברקוביץ’ לא מנצח בסיבוב ראשון, אבל בהחלט בעל סיכוי לעלות לסיבוב שני.

4.

משה ליאון:

לא מנצח בסיבוב ראשון, עולה לסיבוב שני, סיכוי בינוני בסיבוב שני 

למשה ליאון יש בונקר מוכח וטבעי של 32,000 קולות מ’דגל’, שהם 100% ממצביעי דגל ועוד 30,000 מצביעי ש”ס, שהם 100% מכלל הש”סניקים. תמיד יש יוצאים מן הכלל, אבל הבה נהיה נדיבים גם איתו.

עם 62,000 קול אתה לא הולך למכולת, לא מגרד את ה-40% הדרושים לניצחון בסיבוב ראשון, ולא בטוח שעולה לסיבוב שני.

לליאון יש 0 ממצביעי אגודה, 0 ממצביעי ‘הפלג’, 0 ממצביעי יחד (כלל אצבע: אם ש”ס תומכת בו, יחד לא תומכת בו), 0 מקרב ‘החולצות הכחולות’, ואפילו 0 ממצביעי החרד”לים. ושוב, תמיד יכולים להיות יוצאים מן הכלל, אך לא מדובר בנתון משמעותי מבחינה מספרית.

במטה ליאון, אגב, כן בונים על סחף מקרב ‘החולצות הכחולות’ “רגע אחרי שהגר”ח קניבסקי והגרי”ג אדלשטיין, יעלו ירושלימה ויתחננו להצביע לליאון”.

לא הייתי פותחת על זה שמפניה, שכן לא ברור אם לבעלי ‘החולצות הכחולות’ של 2018 עדיין משחק ה”ככל אשר ירוך” תפקיד. בכל מקרה, הבחירות הנוכחיות יוכיחו זאת, בעיקר באלעד. אבל לא רק.

משה ליאון. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

עוד יש לליאון, על פי ההערכות, לפחות 6,000 מקרב המצביעים של הציבור הד”לי, שהם 11.5% ממצביעי הציבור הדתי-לאומי; 7,000 קולות מסורתיים, שהם 16.7% מכלל המסורתיים, כשהשאלה הגדולה היא מה יש לו בקרב ההצבעה החילונית והרוסית.

לפי הערכתי, 0 קולות בציבור החילוני והרוסי.

אם בפעם הקודמת דבק בו קמפיין ה’בא מגבעתיים רק עכשיו’, הפעם פוגע בו (פגע גם בפעם הקודמת, אך התחזק הפעם) קמפיין ה’ליברמן מאחוריך’. מה גם, שאין שום סיבה שמצביע חילוני, שחרד מהתחרדות ירושלים, יעניק את קולו למשה ליאון, הנחשב ליהודי מסורתי (ואף מבליט זאת, לצורך רכישת אמון בקרב החרדים).

אז נכון שבסביבת ליאון מתעקשים שיש לו לא פחות מ-40,000 קולות מסורתיים-חילונים-רוסים (שאם נוסיף להם את ה-62,000 הקולות החרדיים שיש לו אנחנו מגיעים ל-102,000 קול והוא עובר ומנצח בסיבוב ראשון). אבל להערכתי, ומשיחות שקיימתי עם קודקודים וגורמים בשטח, מדובר באשליה.

לפי התחשיבים שלי, לליאון יש סך הכל כ-75,000 אלף קול, שהם 28.8%.

גם אם תוסיפו לו עוד אי אלו אלפי קולות, עדיין, להערכתי, התקרה רחוקה מראשו. נזכיר, כי הייתה רחוקה מרחק קטן מניר ברקת בסיבוב הקודם, אלא שהפעם גם הנתח החסידי ברח ממנו.

יאמרו אנשיו: בחמש השנים האחרונות הוא עבד יפה, הגדיל את בסיס התמיכה של הקול החילוני. זה נכון, אבל הם שוכחים את הפומפה בה שואב הפעם עופר ברקוביץ’ את קולות החילונים, כשלצידו משאבה נוספת – של אלקין.

שורה תחתונה:  ליאון לא מנצח בסיבוב ראשון, אבל בהחלט בעל סיכוי לעלות לסיבוב שני.

5. 

יוסי דייטש:

 לא עובר סיבוב ראשון, לא עולה לסיבוב שני

תסכימו איתי שנכון לשלב הזה, ואם לא יהיו תזוזות במחנה דגל רשב”ם-ש”ס (ציר שפועל בכל הארץ) הרי שלדייטש יש מעט מאוד קולות ממצביעי ש”ס ומעט קולות ממצביעי ‘דגל’. יש לו בונקר של 28,000 מצביעי אגודת ישראל (לא לקחנו בחשבון את השמועות על ‘סגירה’ של חסידות בעלזא עם אלקין), שהם 100% מאגו”י. ואנחנו, כמובן, נדיבים.

יוסי דייטש. צילום: Yonatan Sindel/Flash90

נעניק לו בנדיבות 9,000 מקולות ‘הפלג’, כלומר 100% מקולותיהם (הם לא יילכו עם מי ש’דגל’ תומכת איתו, קרי משה ליאון, ובסיבוב ראשון לא יילכו עם ברקוביץ’. לכן, הם יתמכו או באלקין או בדייטש), כמחצית מהקולות של ‘יחד’ והחרד”ליים (שחלקם צפוי לתמוך באלקין) שהם 7,500 קולות, כלומר 50% ממצביעי שני הציבורים הללו (שכן, נכון שהגר”מ מאזוז והרב צבי טאו תומכים בו, מצד שני – מוביל דעת קהל כיואב ללום זוקף לרעתו את ‘ימי עמנואל’ המדממים ואת עמידתו בראש המפלים, כחסיד סלונים וכאיש שלומי אמונים).

נוסיף למאגר שלו יהיו 2,000 ממצביעי ‘החולצות הכחולות’, שהם 40% מקולותיהם; עוד 2,000 קולות דתיים לאומיים, שהם 3.8% מכלל הציבור הד”לי; 0 מהמסורתיים (שלא נוהגים לתמוך ב’שחור מזוקן’), 0 מהרוסים, והבה נהיה נדיבים ונעניק לו עוד 1,000 קולות של חילונים, שהתרשמו מדמותו ומביצועיו. כלומר, 2.4% מכלל הקול החילוני.

סך הכל לדייטש יש  47,500 שהם פחות מ-20%. גם אם תוסיפו לו 7,500 קולות (כלומר הצבעה של 100% ממצביעי ‘יחד’ והחרד”ליים, עדיין הוא רחוק מהמספרים של ליאון ואלקין).

שורה תחתונה: דייטש לא עובר סיבוב ראשון, לא עולה לסיבוב שני.

6.

אבי סלמן:

מועמד חסר סיכוי

מועמד חסר סיכוי משמעותי, אבל ‘שואב’ כ-5,000 קולות מהקולות המסורתיים והחילונים בעיר.

על פי ההערכה: כ-3000 מסורתי, שהם 7.1% מהציבור המסורתי ועוד כ-2,000 חילונים שהם 4.8% מהציבור החילוני.

גם אם יסיר את המועמדות, לא ברור האם הקולות יילכו אוטומטית למי שימליץ עליו.

 7. 

זאב אלקין:

 שני תרחישים: רץ לבד או שיוסי דייטש מסיר מועמדות

תחילה התרחיש בו המועמד יוסי דייטש רץ עד הסוף.

העובדות עליהן מסכימים כולנו, לפחות בשלב הזה: לאלקין יש 0 קולות מש”ס, והבה נניח בנדיבות – 5,000 קולות מאגודת ישראל.

זאב אלקין. צילום: Aharon Krohn/Flash90

הבה נהיה נדיבים ונעניק גם לו 9,000 קולות ממצביעי ‘הפלג’, קרי 100% מקולותיהם.

עוד נעניק לו 50% מקולות ‘יחד’ (שלא מוכנים לתמוך ביוסי דייטש, בשל פרשת עמנואל), והחרד”ליים – מתנה די נדיבה בהתחשב בכך שיצא מכתב ברור של רבנים חרד”ליים וכן של הגר”מ מאזוז למוך בדייטש. כלומר 7,500 קולות (מדובר בהערכה מאוד נדיבה, שכן אל תשכחו שרשימתו של אלקין מצטיירת כשמאלנית משהו. מצד שני, אתה תמיד יכול להצביע למועמד, מבלי להצביע לרשימתו).

עוד נעניק לו 3,000 מקולות מ’החולצות הכחולות’, שהם 60% מקולותיהם; 28,000 ממצביעי הציבור הדתי-לאומי, שהם 53.8% מקולותיהם; 12,000 מהמצביעים המסורתיים, שהם 28.6% מקולותיהם.

7,000 קולות חילונים ורוסים (ליכודניקים הממושמעים לראש הממשלה בנימין נתניהו יותר מאשר לסניף הליכודי בירושלים, ועוד). מדובר בהערכה נדיבה, שכן סביר להניח שעופר ברקוביץ’ ישאב לכולם בפומפה (העשויה מחומרים של ‘חרדה מהחרדים’) את הקול החילוני.

סך הכל  71,500 – שהם קצת פחות מקולות ליאון והרבה פחות מקולות ברקוביץ’.

יש לקחת בחשבון שאמנם רחל עזריה, האהודה על קהלים חילונים, הסירה את מועמדותה והעבירה תמיכה לאלקין, אבל זה ממש לא אומר שמצביעיה מצייתים לה ויצביעו עבורו. יש אומרים, שמבחינת אלקין הייתה זו טעות לאפשר לה להסיר מועמדות. ריצה שלה עד הסוף הייתה שואבת קולות מברקוביץ’ ומונעת ממנו לעלות לסיבוב שני.

ועוד משהו: העובדה שניר ברקת תומך באלקין, לא מבטיח שכל מי שאהד אותו יעביר אוטומטית את התמיכה לאלקין. לברקת הייתה תמיכה כראש עיר מכהן, והייתה לו תמיכה מצד הציבור הד”לי בשל חברותו האמיצה עם הרב שמואל אליהו, רק לדוגמה. לכן, אין כאן שכפול אוטומטי של תמיכה.

 שורה תחתונה: במקרה בו יוסי דייטש אינו מסיר מועמדות, אלקין לא עובר סיבוב ראשון, לא עולה לסיבוב שני.

תרחיש לא סביר כרגע: אלקין עם אגו”י, יוסי דייטש מסיר מועמדות

על פי התרחיש הזה עובר זאב אלקין את הסיבוב הראשון עם 28,000 קולות של אגו”י, שהם 100% מהמצביעים (תרחיש נדיב, לא לוקח בחשבון קבוצות שימהרו לסגור עם עופר ברקוביץ, שיעניק, מן הסתם, מחיר גבוה יותר).

9,000 קולות מ’הפלג’ שהם 100% מהמצביעים שלהם.

15,000 מ’יחד’ והציבור החרד”לי  שהם 100% מהמצביעים שלהם (בנדיבות, שכן לא בטוח שקבוצות אלה לא יקפצו אף הם על עגלת ברקוביץ’, בפרט כשלאלקין יש ברשימה דמויות הנחשבות שמאלניות).

זאב אלקין. בסיבוב ראשון? צילום: דוברות

5,000 ‘חולצות כחולות’ – 100% מהציבור החרדי-עצמאי (חישוב נדיב למדי, אולי מדי נדיב. שכן, מדובר בציבור עצמאי שקשה לצפות את התנהלותו. זה לא אומר שכל ה-2000 שתכננו לתמוך ביוסי דייטש יקפצו על עגלת אלקין. יתכן שיעבירו תמיכה לליאון ואולי לברקוביץ).

30,000 דתיים-לאומיים – 58% מהציבור הדתי לאומי; (בהנחה שכל ה-2000 מצביעים מעבירים מדייטש לאלקין. תרחיש לא בטוח).

12,000 מסורתי – כ28.6% מקולות המסורתיים.

8,000 חילונים ורוסים – (לא ברור אם החילונים שמעריצים את דייטש, בעיקר על בסיס היכרות אישית, יעבירו ‘על אוטומט’ את תמיכתם באלקין, אבל אנחנו, כבר הדגשנו, נדיבים).

סך הכל 107,000 קולות שהם למעלה מ-40% מקולות הבוחרים (גם אם שיעור ההצבעה יעמוד על 240,000 בוחרים).

שורה תחתונה: בתרחיש הזה, זאב אלקין הוא ראש העיר הבא, כבר בסיבוב ראשון.

•

עכשיו תבינו את תסכולו של אב אלקין מול העובדה שיוסי דייטש מתעקש שלא להסיר את מועמדותו.

ומאחר והוא מבין שדייטש לא מתכוון לפרוש, מדוע בעצם אלקין עצמו, שמבין שסיכוייו אפסיים, אינו ממהר להסיר מועמדות?

יש המסבירים זאת בשיקול כלכלי: רק אם אתה רץ ומציג תוצאה של למעלה מ-25%, אתה מקבל את תקציב הבחירות היפה. ואלקין, שנטל על עצמו ערבויות אישיות כבדות, חייב את התקציב הזה.

אגב, ריצת דייטש ‘עד הסוף’ לא מבוססת על מניע כלכלי דומה. שכן, לפי רוב התרחישים הוא אינו מגרד את ה-25%.