העריצות קורסת והאמונה מנצחת

כאשר התמוטט מסך הברזל והיהדות החלה לפרוח מחדש ברחבי ברית-המועצות לשעבר, קרה שאדם שעבר את הרדיפות בשנים האיומות של סטלין, ראה תמונות של חסידים רוקדים בכיכר האדומה. הוא הגיב: “זה לא אמיתי. מן הסתם שתלו שם תמונה ממקום אחר. זה פשוט לא ייתכן”.

אנחנו רואים כיום הרבה תמונות על חיי יהדות תוססים ברחבי מדינות חבר העמים לשעבר. בתי-כנסת מלאים, מוסדות חינוך משגשגים, אירועים רבי משתתפים. ראשי השלטון נועדים עם רבנים עטורי זקן ומשמיעים הצהרות בזכות חירות יהודית וקיום דת ישראל בגאון ובכבוד. קשה, במיוחד לצעירים שבינינו, לקלוט איזו מהפכה התחוללה ועד כמה הייתה המציאות שונה בתכלית אך לפני שנים לא-רבות.

הקומץ ניצח

רדיפת היהדות ברוסיה הייתה אחד הפרקים האפֵלים בתולדות עם ישראל. עמים רבים ניסו להפעיל על עם ישראל גזֵרות שמד, שתכליתן להשכיח את התורה ולנתק את היהודים מן היהדות, אבל מעולם לא הופעלו מאמצים ממוקדים כל-כך, ולדאבוננו בהצלחה רבה. מחלקה שלמה, שהופעלה על-ידי יהודים – ה’יבסקצייה’ הידועה לשמצה – לחמה בשצף-קצף נגד כל מה שריח יהדות נודף ממנו.

באותם ימים נראה היה כי דרך רשעים צלחה. הם הצליחו לסגור את תלמודי-התורה והישיבות, לשים מנעול ובריח על המקוואות ובתי-הכנסת, לחסל את השחיטה הכשרה, להחרים ספרי תורה ותשמישי קדושה, להשליך לבתי-הכלא רבנים ומוהלים. מאות-אלפי ילדים יהודים אולצו ללמוד בבתי-הספר הממשלתיים, ושם הופעלה עליהם שטיפת מוח עזה, שתכליתה לעקור מליבם כל זיק של אמונה.

רק קומץ יהודים הוסיף להיאבק נגד השלטון העריץ. קומץ זה, שהונהג על-ידי הרבי הריי”צ (רבי יוסף-יצחק שניאורסון) מליובאוויטש, פתח תלמודי-תורה מחתרתיים, בנה מקוואות חשאיים, קיים מנייני תפילה סודיים, ערך בריתות-מילה בסתר, סיפק בשר כשר באין-רואים. שליחי הרשת המחתרתית התפרסו בכל עיר ועיירה ברחבי רוסיה ונאבקו, מתוך סיכון עצמי רב, בגזֵרות השמד של השלטונות.

אולם הם דמו לאדם שמנסה לבלום טור טנקים בידיים חשופות. ה’יבסקצייה’ הפעילה כנגדם את כל עוצמתה. זה אחר זה נעצרו, הושלכו לכלא, נרצחו, עונו, הוגלו. היהודים הוזהרו שלא לבוא עמם במגע. אין ספק, בהערכת מצב מפוכחת, זו הייתה מלחמה נואשת וחסרת סיכוי לכאורה.

הכול התהפך

בשיאו של המאבק עצרו השלטונות את הרבי עצמו, מתוך שאיפה להעבירו מן העולם, ה’ ישמרנו. בניסי-ניסים נאלצו לסגת אט-אט, עד שבימים י”ב-י”ג בתמוז תרפ”ז (1927) נאלצו לשחררו. זו הייתה טיפה אחת של שמחה בתוך ים הסבל והצרות.

והנה הכול התהפך. הנחישות שביטא הרבי מול הקומוניסטים היא שניצחה. שלטון הרשע קרס, והאמונה היהודית, שדוכאה במרוצת עשרות שנים, התפרצה מחדש בלהבה גדולה. יש כאן מסר נצחי: גם בשעות קשות אסור לאבד את הרוח ואת האמונה. צריך להביט קדימה, להצטייד באורך-רוח, ולזכור שעם ישראל צועד לעבר גאולתו, ובעזרת ה’ נגיע.