מאות חברים, בני משפחה ואזרחים מכל רחבי הארץ, הגיעו בצהרים (שני) אל בית העלמין במושב ניר ישראל כדי ללוות בדרכו האחרונה את זיו חג’בי הי”ד, שנרצח בפיגוע הירי אתמול באזור התעשייה ברקן.
חג’בי, שעמד לחגוג ביום שבת את יום הולדתו ה-35, תושב ראשון לציון, נקבר במושב שבו גדל. הוריו החליטו לתרום את איבריו.
גם בני משפחתה של הנרצחת השניה בפיגוע, קים יחזקאל-לבנגרונד הי”ד, הגיעו מראש העין להשתתף בהלוויה.
דודתו של זיו, אורלי, ספדה: “אחיין יקר שלי, התעוררתי ליום הכי קשה בחיי. אני לא מאמינה שנכנסנו למשפחת השכול. נצטרך להיות חזקים, וכמו שזיו היה רוצה, שנבחר בחיים”.
האח איתי נפרד בדמעות: “זיו, האח, אני לא יודע איך בכלל להתחיל לתאר מה היית בשבילנו כאח. כל העיניים היו נשואות אליך תמיד. האח המוצלח, שאפשר להתייעץ איתו ולשאול אותו. גם אני, האח הגדול, הייתי מתייעץ איתך. אני לא יכול לתאר איך זה להתחיל לחיות בלעדיך. אני לא מאמין אפילו שאני עומד פה. אנחנו אוהבים אותך זיו, תמיד. כמה שמחה ואהבה הענקת. זה יום קשה קשה קשה ועצוב מאוד מאוד. עצוב לי וקשה לי מאוד”.
האח טל, שהגיע מארה”ב להלוויה, אמר בדמעות: “אני עומד פה ובוכה, המילים לא יוצאות. אני כל כך רוצה להתעורר מהסיוט הזה ולא מצליח. לא ביקשתי להיות חלק ממשפחת השכול, אני לא רוצה את זה! אני מתגעגע אליך כל כך.
“רצינו כל כך שתשמח ביום הולדת שלך, בעוד שבוע. אפילו שמרנו תאריך כדי לעשות ערב גיבוש אחים, זה לא הגיבוש שרציתי! איך הלכת לי, איך?! בטיסה הארורה עכשיו היה לי חלום עליך, שאתה חי, לא רציתי להתעורר! כשנחתנו בשדה התעופה, לא היית שם עם הילדים! תמיד היית שם כשחזרנו לארץ להפתיע אותנו. חיפשתי אותך! לא היית שם! איפה אתה? איך ממשיכים מפה? בבקשה תשמור עלינו מלמעלה, אני מבטיח לשמור על המשפחה מלמטה. עד שנתאחד אח”.
איריס, אמו של זיו, ספדה: “אני לא מאמינה שאני נמצאת בסיטואציה הזאת, אני לא מאמינה שאני בסרט הזה. אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה, אני לא יודעת מה עושים במצבים כאלה. הוא היה ילד מדהים מדהים מדהים. זיו, אתה לא יודע כמה באו לחלוק לך כבוד אחרון. אבא שלך עומד לידי והוא לא יכול לדבר. אני אוהבת אותך, אתה חסר לי”.
רב המושב, הרב אריה סלומון, ספד:, “כולנו היום המומים שבורים ודואגים. היום הכאב שלנו גדול גם בגלל שהיכרנו את זיו וגם בגלל שהוא היה אדם מיוחד, עם מידות טובות. אח מסור, בן דואג. אני זוכר אותו במיוחד, המשמעת העצמית שלו הייתה מופלאה. זה כמו שמש ששוקעת באמצע היום, זה לא טבעי. כך נגזר עלינו, כך אנו מקבלים את הגורל ואומרים ‘יתגדל ויתקדש שמיה רבא’. תמיד נראה את הזיו המיוחד הזה והאור הזה תמיד יהיה בביתכם”.
אחיעד, חברו של זיו, אמר: “אנחנו מנסים להגיד מילים למשפחה שאנחנו מרגישים חלק ממנה אבל לא מוצאים את המילים. הבית שלכם היה תמיד ביתנו ונישאר אתכם תמיד”.