1.
ליל הושענא רבה. בכל רחבי הארץ שיעורים, הרצאות ושיחות. ואני תקוע בעומסי תנועה בציר קיבוץ לביא-ירושלים אחרי שבת חול המועד. חבל שלא עושים ליל לימוד בתחנת הרענון בכביש 6. יש שם קהל פוטנציאלי (וקפה) בשפע.
הדד ליין שלי הוא 23:30. בשעה הזאת, כך סימסו לי במפתיע, ידבר הרב אורי זוהר במדרשת זיו בירושלים. וואו, הרבה זמן הוא לא נשא דרשה. בחודשים האחרונים הוא בעיקר לומד תורה בביתו. האמת שאפשר לומר שבארבעים השנים האחרונות הוא בעיקר לומד תורה בביתו. ובכל זאת, היו התקופות של העצרות ואפילו תכניות הרדיו.
בשנים האחרונות פחות. ובחודשים האחרונים – עוד יותר פחות. הוא מתמודד עם בעיה אורתופדית שמקשה עליו את ההליכה. אם כי גם בלי זה, הנטייה שלו היא להיות בבית, עם התה והלימון והגמרות הישנות.
אני לא מכיר עוד הרבה אנשים שהזמן כה יקר להם. הוא לא מפסיק לנסות לסגור את האוברדרפט של ארבעים השנים הראשונות שלו (אם עושים את החשבון, אחרי שנים שהוא קם ללמוד לפנות בוקר, הוא כבר מזמן פרע את חובו, אבל זוהר כנראה לא סומך על החישוב הזה).
והנה הוא טורח ויוצא מביתו, לא לסתם שיחה, אלא למפגש של שאלות ותשובות עם חוזרים בתשובה צעירים, בתחילת דרכם, שלומדים במדרשה של ארגון ‘נפש יהודי’. איתם הוא בוחר להעביר את השעות הגדולות האלה, ליל החיתום של כל הימים הנוראים.
2.
אחת ומשהו בלילה. בדיוק, אבל בדיוק, כשאני מגיע לבית המדרש החדש של מדרשת זיו ברחוב קק”ל בירושלים, הדלתות נפתחות וכולם יוצאים. באורות. “אף פעם לא שמעתי אותו מדבר ככה”, אומר הרב אליהו אילני, ראש ‘נפש יהודי’.
“היה ממש מיוחד”, אומרים לי שני סטודנטים שיוצאים אחריו, “נכון?”. כן, נכון, לפי איך שאתם נראים היה באמת מיוחד. אבל תסתכלו איך אני נראה, אתם לא רואים שפספסתי?
ואז יוצא אורי זוהר עצמו. הוא כאמור מתקשה מאוד בהליכה, נעזר במקל. כואב לראות אותו ככה, אבל הוא הרי ניצח כבר לפני שנים את הגוף שלו, את החומר, אז מה זה בשבילו עכשיו לעמוד עוד כמה דקות בחוץ, ולמרות הכאבים להתייחס לכל אחד ואחד מהבחורים הצעירים שרוצים את עצתו או ברכתו או סלפיתו?
רק אחרי שאחרון הפונים מסיים לדבר איתו הוא נכנס סופסוף לרכב, ואני ממהר פנימה לבית המדרש להחרים את ההקלטה של המפגש. חייב לשמוע מה הדליק אותם ככה.
3.
אז קודם כול, אני שמח לגלות בהקלטה שהוא במיטבו. הרב אורי זוהר, שבעוד כמה ימים יחגוג יומולדת 84, חד מאוד, מצחיק מאוד, תובעני מאוד, ובעיקר רענן מאוד. כן, הכול מאוד אצלו. וזה מדהים. מדהים מאוד.
הוא התחיל בתיאור המפגש הראשוני שלו עם הרב יצחק שלמה זילברמן: “הייתי הכי מנותק בעולם כשהוא הוכיח לי, ואי אפשר להכחיש את ההוכחה הזאת, שבורא עולם נתן תורה בהר סיני, והתורה שהוא נתן לנו לפני 3,400 שנה זאת התורה שנמצאת אצלנו עד היום. ואז נהפך עליי עולמי. כל הר סיני נפל לי על הראש. איך אני מתמודד עם זה? תורה, מצוות, שבת, כשרות, טהרה. אי אפשר.
“צלצלתי אליו ואמרתי לו: זאת הפעם האחרונה שאני מדבר איתך. באמת. אני מבין את האנטישמים. אתה נתקעת לי בגרון. ועכשיו יש לי בעיה. תגיד לי, כבוד הרב, יש מינימום? אני לא רוצה שורה ראשונה בגן עדן. אני, לא אכפת לי שורה אחרונה. אפילו להרגיש את החום מהגיהינום בגב, גם לא אכפת לי. רק לעבור את הקו האדום. יש דבר כזה?”
הוא מספר איך הרב נתן לו מינימום של מצוות ראשוניות, אבל מה ששינה את הכול היה התורה עצמה: “יהודי בשם מנחם גרילק ז”ל הגיע אליי, והתחלנו ללמוד תורה. עד אז מה שעשיתי זה כמצוות אנשים מלומדה, כי לא הייתה לי ברירה. זאת האמת. היו לי שלושה ילדים. היום הגדול כבר סבא, אז הוא היה בן עשר, ואמרתי מה, אני אדון אותם לגיהינום? את המינימום אני אצטרך להעביר להם.
“אבל כשהתחלתי ללמוד תורה זה פתח לי את הראש. למדתי באוניברסיטה לפני זה. היסטוריה, פילוסופיה, ספרות. שום דבר לא נגע למעשה. הכול רעיונות. אידיאות. פעם ראשונה שנפגשתי בחיי ביצירה אלוקית שמקדשת את החיים. תורה שאומרת לך איך לחיות כאן, בעולם הזה. לקדש את החומר, לחבר אלוקות עם הגוף, לא עם הנשמה. הנשמה מחוברת לאלוקות, זה ברור. שנזכה לחיים ארוכים, אבל רגע לפני שאדם נפטר מגופו הוא רואה פני השכינה. פתאום הכול ברור… אבל כאן בעולם הזה יש לנו גוף. עיניים, אוזניים, פה, ואפשר לחבר אותם לקדושה.
“רבותיי, אתם יכולים לכתוב בספר השיאים שלכם שפגשתם את האדם הכי מאושר בעולם. זה לא קל, זה לא כיף, אבל זה אושר. מה זה אדם מאושר? יש לו אישור. הוא בקטע. הוא יודע שהוא בעניין. הוא לא מבזבז את החיים. ואין שמחה גדולה מזאת. עם הקשיים, עם הנפילות ועם הייסורים, אבל אם אתה מתעקש – הכול יצליח. זה כל הסיפור חברים. עכשיו תשאלו שאלות. יש שאלות? אם אין – יותר טוב, נלך לישון”.
4.
אף אחד לא הלך לישון, כמובן.
הרבה שאלות היו לסטודנטים הצעירים. אבל לפני השאלות, כמעט כל שואל פתח בכמה הוא מתרגש לפגוש את אורי זוהר וכמה הוא משמעותי בחייו. עד שבאיזה שהוא שלב זוהר אמר: “טוב, אל תספידו אותי, אני עדיין כאן”.
שאלה: “כשאדם חוזר בתשובה, בדרך כלל הסביבה שלו לא רק שלא תומכת, אלא מזכירים לו מעשים מהעבר, ואומרים לו ככה עשית בעבר והיום אתה מתנשא עלינו. מה עושים?”.
תשובת זוהר: “אם זה מפריע לך מה שאומרים, פשוט להגיד: הרי אתם כולכם ליברלים ופלורליסטים, אז בלי לקבל את העובדה שזאת אמת או לא אמת, אני בחרתי את האמת, היא טובה לי. הרי זה היום היסוד של כל החברה המודרנית. כל אחד והטריפ שלו. אז זה הטריפ שלי. ככה תגיד להם. תעשה את דרכך שלך ותהיה נחמד וטוב איתם.
“זה מה שאני נהגתי ונשארנו חברים טובים מאוד בלב ובנפש. זה חלק מהניסיון. לא להיבהל ולא להתרגש. גם לי היו ויכוחים. בהתחלה ניסיתי להשפיע, אבל ראיתי שזה לא מועיל. זה לא עוזר. אי אפשר להגיע דרך השכל אל הלב. צריך שיקרה משהו אצל הבנאדם. ויכוחים לא מועילים. אז באמת חלק מהחברים שלנו, למשל אלונה ז”ל, אמא של שתי כלות שלנו, אשתו לשעבר של אריק איינשטיין ז”ל, הלכה לסמינר, ואחרי חמש דקות אמרה השם הוא האלוקים…
“היא שמעה הרצאה של צבי ענבל על לשון הקודש ומיד זה ירד לה. לעומתה, יש כאלה שידעו את האמת אבל לא יכלו להתמודד איתה. אריק למשל. הנכדות באו אליו, מתוקות מדבש, הן אהבו אותו אהבת נפש. וגם אנחנו דברנו קצת. הוא היה בנאדם מאוד חכם ורגיש. הוא ידע שזה אמת. לא יכול היה, אבל ידע את האמת”.
5.
נדמה לי שהרבה מהשאלות שנשאלו במפגש ושעסקו לכאורה רק בעולמם של החוזרים בתשובה, רלוונטיות גם לחיים שלנו, דתיים מרחם. וחוץ מזה, אחרי אלול והימים הנוראים כולנו קצת חוזרים בתשובה מבולבלים שמחפשים איך למשוך את אש ההתלהבות לתוך החורף הארוך. אז מה עושים?
“הגאון מווילנה מדבר על זה במשלי. מהמקום שאתה נמצא חפש תמיד צעד אחד קדימה, לא שניים. העלייה המהירה היא מסוכנת, כי אדם תופס דברים אמיתיים בצורה של הארות, וזה מיד לוקח אותו למצבים מאוד גבוהים. מצווה לרסן את זה. לא לחכות שתגיע לנפילה, לרסן. תזכרו חברים, אנחנו באנו לקדש את הגוף. אשר קדשנו במצוותיו. הקב”ה קידש אותנו. ואיך קידש? במצוותיו. את הגוף מקדשים במעשים.
“איך אתה אוכל, מה אתה אוכל, כמה אתה אוכל, מה אתה מדבר, מה אתה לא מדבר, איך אתה לבוש, איך אתה מסתכל. זה הכול בגוף. לכן תמיד להוריד את המצבים האלה של ההארות הגדולות, ל’מה זה אומר לי למעשה היום? מה אני יכול לשפר?’.
“אדם יכול להיות אינטלקטואל עצום ולהיות רחוק מהשם. הרמב”ם מדבר על להרבות את הזמנים שבהם האדם נמצא עם השם, או שבהם הוא משתדל להיות עם השם. הוא כותב את זה בארבעה פרקים אחרונים של מורה נבוכים. ניסיתי להבין את הספר מורה נבוכים ולא הצלחתי, אבל ארבעה פרקים אחרונים זה כל צורת היהודי. להשתדל להיות עם השם. עשר דקות ביום, חמש דקות. בגוף, למעשה.
“והתורה היא הפסיכולוג הכי טוב בעולם. היא מלמדת אותך להכיר את עצמך. אתה מעמיד מול עצמך את התביעה של התורה ומיד מגלה מה באמת בתוכך מפריע. אתה מגלה את נקודת האגו – אם זה בתאווה, בכבוד, בקנאה או בכסף – ואתה מעמיק בזה. ואתה לומד יותר ויותר להכיר את המונעים ואז אתה מבקש מבורא עולם שיעזור לך דווקא במונעים האלה. וכשאתה עובד על זה, אתה ממש נולד מחדש. ‘ואני נסכתי מלכי על ציון הר קודשי’, אומר דוד המלך. לא ציון ‘הר הקודש’. אלא ‘הר קודשי’. נסכתי את מלכי, את החסד שלו, על הקודש שלי, על הנשמה שלי.
“והפסוק הבא: ‘השם אמר אלי, בני אתה, אני היום ילידתיך’. בהתחברות הזאת עם השם אתה אדם חדש. וזאת הסיבה שעזבתי את העיסוקים האחרים. כי אין דבר בעולם שדומה לזה. כלום. ‘הבל הבלים הכול הבל’, כמו שקראנו הבוקר. פה אתה מתחבר לבורא עולם בכבודו ובעצמו. אתה בן יחיד. את התפקיד שלך אף אחד אחר לא יכול לעשות. את ברכת ‘שהכול’ שאתה מברך אף אחד לא יכול לברך. רק אתה והנשמה שלך, עם השכל שלך, עם האופי שלך, עם הקשיים שלך. משם אתה מברך. ואת הברכה הזאת שלך בורא עולם צריך לשלמות של כל הבריאה שלו. אנחנו מקדשים את החיים. לא מוותרים על כוחות החומר. מקדשים אותם”.
6.
ויש לרב אורי זוהר פתרון קסמים שהוא חוזר אליו שוב ושוב. ג’וקר שיכול לתת מענה לכל השאלות והקשיים: “לדבר עם בורא עולם. הרמח”ל כותב ‘מי שהוא בעל שכל נבון, במעט התבוננות ושימת לב יוכל לקבוע בלבו אמיתות הדבר, איך הוא בא ונושא ונותן עמו ממש יתברך, ולפניו הוא מתחנן, ומאיתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו ומקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו – ורעהו מקשיב ושומע אליו’.
“לדבר עם השם כדבר איש אל רעהו. בכל מצב. גם במצבים שהחברה מסביב לא מקבלת את החזרה בתשובה, כמו ששאלתם. לדבר. גם מה שכבודו שאל על הנפילות, לדבר מעומק הלב. ולהגיד את כל האמת. לא להתבייש. כולל מחשבות לא טובות. אני רוצה לצאת מזה, אבל הגוף חזק, הגוף שולט, אבא תעזור לי.
“תדעו לכם, אני נמצא היום איפה שאני נמצא אחרי ארבעים שנה, הכול מבורא עולם. דיברתי ואני מדבר אליו יום יום. מעומק הלב. היה שופט עליון אחד שאמר ‘הכול שפיט’ אני אומר ‘הכול פליל’. אין דבר שאי אפשר להתפלל עליו. גם על הדברים הכי קטנים. לסגור את הכפתור מהר בבוקר כשאני ממהר. לבקש. הוא כאן והוא מטה את אוזנו. רק צריך לפנות אליו”.
7.
השאלה האחרונה: “רוב החוזרים בתשובה עושים את זה בסוף שנות העשרים לחייהם, בזמן לימודים או עבודה, ופתאום מגלים סולם ערכים אחר. זה יכול לבלבל”.
“שאלה מאוד חשובה”, עונה זוהר. “קודם כל צריך להתייעץ. צריך שיהיה רב. לא זורקים את מה שיש. עבדת, יש לך מקצוע. הוא מאוד חשוב. יש לך הרבה אפשרויות להתקדם בעבודת השם בלי לוותר על המקצוע שלך. היו אנשים שהיה להם את הכוח להתנתק לגמרי. בודדים שהפכו את כל חייהם. אני, אגב, לא. עשיתי את זה בצורה מאוד הדרגתית. הייתי עושה פרסומות. פרנסה. לאט לאט בורא עולם הוביל אותי.
“עשיתי שלושה סרטי פרסומות וקבלתי איזה עשרים אלף לירות, אז זה היה הרבה כסף. אמרתי לעצמי: אני לא נוסע יותר לתל אביב. נחיה בינתיים עם העשרים אלף האלה. יגמר הכסף? אני אחזור. אעשה עוד פרסומות. עד היום העשרים אלף לא נגמרו. יש לחם לאכול ובגד ללבוש, ברוך השם…
“אבל אני אומר לך, לא עוזבים את המקצוע. אתה תראה שיש אפשרויות להמשיך גם לעבוד וגם להתעלות. אם יגיע הרגע שבו כל כך תהיה שקוע בתורה שתגיד גם השעות האלה שבהן אני עובד כרופא או מדען, גם את זה אני רוצה להקדיש לתורה? אה, הלוואי שגם אני אגיע לדרגה הזאת!… ותבקש מהבורא עולם שינחה אותך. תדבר איתו. שיראה לך אם אתה מסוגל וראוי ויכול לעשות עוד צעד ועוד צעד. הכול ממנו יתברך. תודה רבה חברים”.
• הטור מתפרסם בעיתון בשבע