להתמזג בתוך היחד היהודי

אחד המאפיינים הבולטים של חגי תשרי הוא הדגש על היחד היהודי. בחג הפסח ההתמקדות היא בתא המשפחתי. האירוע המרכזי של החג, ליל הסדר, נערך בבית, בחוג המשפחה, ותשומת הלב העיקרית היא על העברת המסורת והמורשת מאב לבנו.

לעומת זה, האירועים המרכזיים של חגי תשרי מתרחשים בבית הכנסת, בהתאספות של כולנו יחד.

אפשר לתקוע בשופר בראש השנה גם בבית, אבל עוצמתו המיוחדת של המעמד באה לידי ביטוי בבית הכנסת דווקא, כאשר המוני יהודים עומדים יחד ומקשיבים לקול השופר הבוקע ועולה. כך התפילות ביום הכיפורים, המאופיינות בהצטופפות כתף אל כתף בבית הכנסת.

וכך שמחת תורה, שבו השמחה סוחפת את ההמונים לריקודים עם ספרי התורה.

גם יהודים שאינם נוהגים בשבתות כל השנה לבוא לבית הכנסת חשים צורך פנימי לבוא אליו בראש השנה, ביום הכיפורים ובשמחת תורה. גם בתוכם מתעורר דחף עמוק להתחבר אל הקולקטיב היהודי, התוקע בשופר, שופך שיח לפני בורא העולם, ורוקד באהבה בשמחת תורה.

הלב הפועם

החגים האלה משקפים את פעימת הלב הקולקטיבית שלנו, מעבר להיותנו בני-אדם פרטיים, החיים איש-איש בביתו, בחוג חבריו ובמשפחתו. הנהירה לבתי הכנסת בחגי תשרי מבטאת את הכמיהה הפנימית להיות חלק מהיחד הזה ומהחוויה המשותפת המאחדת את כל בני העם היהודי.

מתברר שהצורך הזה בהתחברות אל הקולקטיב היהודי חזק מהמגמות השולטות בימינו, המעבירות את הדגש מן הכלל אל הפרט. בעבר היחיד הרגיש את עצמו חלק מהכלל, והיה ברור לו כי צורכי הכלל גוברים על שאיפותיו האישיות.

כיום מתמקדים באינדיווידואל, בפרט, ביחיד, והתפיסות הרווחות בימינו מטפחות את האינטרס האישי ואת הגשמת המאוויים האישיים.

והנה באים חגי תשרי ומוכיחים כי עמוק בתוך נפשנו אנו מבקשים לחוש חלק מן הכלל, להתמזג בתוך הלב הפועם במעמקי ההוויה הקולקטיבית שלנו כעם יהודי. האדם הפרטי בא לבית הכנסת בין השאר כדי להיות חלק מציבור יהודי, חלק מהאחדות היהודית.

כשהמחיצות נופלות

חשוב לזכור זאת כל ימות השנה, כאשר אנו חוזרים אל הוויכוחים היום-יומיים ואל ההתפלגות לקבוצות, לקהילות ולמחנות. לפעמים נדמה שהעם היהודי מתפצל לשבטים, החיים כל אחד בתוך המעגל הפנימי שלו, ואינם מרגישים בהכרח חלק ממעגלים חברתיים אחרים.

מתברר שזו התרשמות שטחית בלבד.

עמוק בתוכנו אנחנו קודם כול יהודים, המחוברים בטבורם אל הזהות היהודית. שגרת היום-יום עלולה להשכיח מעט אמת זו, אבל תמיד באים זמנים המעוררים מחדש את האחדות היהודית. זה יכול לקרות בעת איום חיצוני, כמו מלחמה (לא עלינו), וזה קורה כל שנה בחגי תשרי, כאשר כל המחיצות נופלות פתאום, והנקודה היהודית שבתוכנו פורצת ומאירה.

מרגש בכל שנה להביט בהמונים הרוקדים בהתלהבות בשמחת תורה. אבות מרכיבים ילדים על כתפיהם. כיפות מאולתרות לצד שטריימלים. גברים ונשים נושקים באהבה לספרי התורה.

כן, כאלה אנחנו. יהודים.