בעוד בסלון של משפחת דרעי ברחוב הקבלן בשכונת הר נוף נעשו ביום חמישי מאמצים להגיע לשלום בין סיעת ‘שלומי אמונים’ ל’דגל’ ולש”ס, מאמצים שעד כה לא הוכתרו בהצלחה – מסתמנת פנינת שלום מעניינת דווקא בעיר התורה והחסידות בני-ברק.
זוכרים את המאבק הישן בין פלג דגל-רשב”ם לפלג דגל-ראב”ד על השאלה מי יכהן כראש העיר בני ברק מטעם התנועה? ברשב”ם סימנו את סגן ראש העיר אבי רובינשטיין כמועמד, בעוד שבראב”ד סימנו את סגן ראש העיר מנחם שפירא.
במשך חודשים לא היה ברור איזה מהצדדים ינצח. אבל, בשלב מסוים הוכרע הקרב לטובת רובינשטיין, ללא כל מלחמה.
היה זה כאשר הגאון רבי שמעון בעדני הגיע לביתו של ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין כדי לשוחח עמו על העיר אלעד, ובין השאר סיפר על רצונו של הגר”ח קניבסקי – וטען כי יש מי שמנסים לתקוע טריז בין שני הבתים. בהמשך נכנס לחדר גם בנו בכורו של הגרי”ג, הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין, מראשי ישיבת ארחות תורה, שהוסיף אף הוא נופך לדברים וחיזק אותם.
הגרי”ג הכריע במילים: “בטלא דעתיי”. מאז ועד היום ברור היה לכל כי רצונו של הגר”ח יבוצע, תוך הסכמה של כל בתי גדולי ישראל של ‘דגל’.
גם בבני ברק, גם בשאלה על ראשות העיר.
בעבר היו ששיערו שכאשר תגיע עת ההכרעה, יסור ראש ישיבת סלבודקה, הגאון רבי דב לנדו, אל בית הגר”ח וידרוש בתקיפות למנות את שפירא לתפקיד. כיום, לאחר האחדות המלאה בשוררת בין גדולי ישראל של ‘דגל’, כולל ראשי ישיבת סלבודקא – גם בסאגה האמוציונלית באלעד – ברור לכל כי אין כל היתכנות לצעד כזה.
אלא שהאחדות המפתיעה הובילה לצעד מעניין: היו אלו ח”כ אורי מקלב (הפועל, כמובן, בשליחות יו”ר דגל ח”כ מוישה גפני) ויחד עמו ראש העיר המיועד אבי רובינשטיין, שדפקו על השולחן בתקיפות, תוך כדי כתיבת הסכם הריצה המשותפת של ‘דגל’ ואגו”י בבני ברק, ודרשו להעניק סגנות לאורך מחצית הקדנציה למנחם שפירא. זאת, למרות שבעצם לא מגיע ל’דגל’ תפקיד סגן במצב בו מכהן ראש עיר מטעם הסיעה.
בקדנציה האחרונה, כאשר נציג אגו”י חנוך זייברט כיהן כראש העיר במסגרת הסדרי הרוטציה, קיבלה ‘דגל’ שני תפקידי סגנים – לרובינשטיין ולשפירא.
לאור כך, בקדנציה הבאה מגיעים שני התפקידים לאגו”י (וכן סגנות לש”ס). אלא שהגידול בתושבי העיר מוסיף לבני ברק סגן נוסף, עליו אפשר להתמקח.
באגו”י דרשו את התפקיד לעצמם. גם ש”ס דרשה את התפקיד החדש לעצמה.
רובינשטיין עם הגר”ח. צילום: יעקב כהן
אבל נציגי ‘דגל’ התעקשו במהלך המו”מ שמחצית הקדנציה תוענק למנחם שפירא מ’דגל’, והמחצית השניה לנציג אגו”י. באופן כזה נציג ראב”ד (לא רשמית. באופן רשמי אין חלוקה בין שני חצאי ה’דגל’. וכן נדגיש, גדולי ישראל תמיד פעלו באחדות מלאה) – יזכה אף הוא בכיבוד.
למה נכנעו באגו”י לדרישה? יש אומרים, משום ש”חשוב היה להם מאוד לרוץ במשותף, ולא להתפלג כפי שקרה בירושלים”.
‘המופת’ של מנחם שפירא
כאן המקום להזכיר קטע שפורסם ב’חרדים 10′ באירוע סיום ‘השבעה’ לפטירת מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל שנערך בישיבת ‘ארחות תורה’ בבני ברק.
כאשר הגיע אברהם רובינשטיין, ממלא מקום ראש העיר, אל עצרת המספד, התרומם ממקומו מנחם שפירא, – אמר לו: ‘תשב’.
רובינשטיין השיב: ‘לא, לא, תשב אתה’. וכך, במשך כחצי דקה ‘רבו’ השניים מי יישב על הכיסא.
לבסוף מנחם שפירא נכנע והתיישב, ורובינשטיין תר אחר מקום אחר באולם הישיבה.
בסוף האירוע, במהלך הנחת אבן הפינה, יצקו גדולי ישראל, רבנים וראשי הישיבות, כמו גם אישי הציבור שהשתתפו במעמד, בטון לבניין החדש המוקם במתחם קריית ‘איילת השחר’.
כשהגיע מנחם שפירא ליצוק בטון, קראו לעברו בחורים שעמדו במקום: “ראש העיר הבא”.
שפירא היסה אותם, ואמר: “זה לא מתאים”.
הבחורים השיבו לו בחיוך: “אל דאגה, קודם יצק פה אבי רובינשטיין בטון, וגם לו צעקנו ‘ראש העיר הבא'”.
שפירא חייך: ‘טוב, אצלו זה באמת נכון’.
אז האם היה זה מויפת נבואי של שפירא, צאצא למשפחת אדמו”רים, או סתם קריאת מפה? תחליטו אתם.