ד”ר משה רוטשילד ז”ל, שנפטר בשבת בבוקר בגיל 89, היה רופא יהודי חם שעלה משוויץ לישראל והתיישב בבני ברק, שם כונה: “הרופא של בני ברק”.
למרות היותו בעל משפחה ברוכה, עם 17 ילדים, הצליח לראות ולטפל לבדו בעשרות רבות של ילדים ומבוגרים מידי יום, גם בשבת וחג.
כאשר היה צריך ללכת אל בית החולה, לא היה נרתע והלך מקצה העיר האחד ועד קצהו השני, כאשר ילדיו מחזיקים בתיק עם הכלים והתרופות, משום שהוא נמנע מלטלטל חפצים בשבת.
ואז החליט לעשות מעשה ולהקים בית רפואה שישרת את תושבי העיר בבני ברק.
הוא רכש אדמת טרשים שהיתה מיועדת עבור הבריכה העירונית, על אף שידידיו ומכריו הזהירו אותו כי הוא מניח את כספו על קרן הצבי – ומהנדס העיר אף שיגר לו מכתב אזהרה מפורש.
מכתב מהנדס העיר. צילום: דוברות מעיני הישועה
אולם הוא לא נרתע, יצא למסעות בעולם ואסף פרוטה לפרוטה להקמת בית הרפואה שאז נקרא בפי כל בית חולים.
באחד ממסעותיו הגיע אל הרבי מליובאוויטש זצ”ל לפגישה במרכז חב”ד העולמי-770 בניו יורק – וסיפר לו על חזונו.
הרבי הניח בידו צ’ק פתוח בחתימתו – ואמר לו: תרשום כל סכום שתחליט.
ד”ר רוטשילד רשם אלף דולר.
צילום הצ’ק שנתן הרבי מליובאוויטש
הרבי ביקש שיקראו לזה ‘בית רפואה’. הרבי הטעים במספר הזדמנויות מדוע. ראשית, עצם שינוי השם יכול ליצור שינוי במצב הרוח של המטופלים – במקום לחוש שהם בבית חולים, הם יזכרו שמטרת המקום היא לרפא אותם. ושנית, מכיוון שזוהי אכן מטרתו האמיתית של אותו בית, להביא רפואה, מדוע להשתמש בשם לא הולם ולא מבטא את מטרתו של המקום?
הד”ר הבטיח לעשות כבקשת הרבי – וגם קיים. כיום ניתן לראות שלט מתנוסס לגובה רב על המרכז הרפואי בשם “בית רפואה”.
ד”ר רוטשילד גם הסביר בכל עת מצוא כי אנו אמורים לטפל ולעשות את החולים בריאים ולכן קוראים לזה בית רפואה.
מהלך זה נכנס לתודעה וכיום בתי רפואה רבים, בארץ ובעולם, שינו את התפיסה שהינם מרכזים רפואיים ולא עוד בתי חולים.
