1.
זה התחיל כל-כך חגיגי.
לרגע חשבתי ש’דגל’ תחרוג ממנהגה להחליט על צעדים ברגע האחרון. וכמו הקלישאה הידועה, רגע לפני הרגע האחרון, כשדלת החדר כבר נסגרת, מישהו מכניס רגל ומעכב ביצוע, כדי להשלים מהלך.
במשך שבועות התנהל משא ומתן מתיש בין הצדדים, כלומר בין יו”ר ‘דגל’ ח”כ משה גפני, או ליתר דיוק – שליחו למבצע ח”כ אורי מקלב, לבין קודקודי משפחת ‘שלומי אמונים’, האבא – סגן השר מאיר פרוש, והבן – מוישה פרוש, מנכ”ל ‘המבשר’. החתן עצמו, ראש העיר אלעד שרוליק פרוש, כמעט ולא נצפה בחזית, הגם שבסביבתו התעקשו שהוא עודכן על כל שלב.
ביום רביעי לפני שבוע, היה נראה שהמסמך בין הצדדים מגובש, שאו-טו-טו חותמים. אבל אז ירדו ה’דגל’אים למחתרת וקולם לא נשמע עוד. מאיר פרוש ניסה את כוחו בשיגור מכתב (נוסף). אך הפעם הוא לא זכה למענה.
ביום שני, יום לפני התקדש היום הקדוש, צום יום הכיפורים, והפעם לא ממש ברגע האחרון אלא רגע לפני, פורסמה הודעה חגיגית ורשמית של ‘דגל התורה’.
“בתום התייעצויות ודיונים רבים החליטה תנועת ‘דגל התורה’ לבחור ברב יצחק פינדרוס כמועמדה לראשות העיר אלעד.. בחירתו של הרב פינדרוס כמועמד המפלגה נעשתה בברכת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט”א, בהתייעצות עם רבני התנועה ובהתאם להסכמים הקיימים”.
והיה גם משפט סיום: “תנועת דגל התורה מודה לראש העיר היוצא הרב ישראל פרוש על שליחותו הציבורית ועשייתו המרובה למען כלל הציבור”.
את המשפט הזה, מן הסתם, לא אהב “הרב ישראל פרוש”. זה משפט שכל אחד יכול להבין את פירושו: מבחינת ‘דגל’ – תודה על העשייה. תם זמנך.
2.
חשבתם שבזה תמה הסאגה של העיר אלעד? אז זהו, שכנראה טעיתם.
מסתבר שב’דגל’ ממש התאהבו במודל ‘הרגע האחרון’ וגררו רגליים עד הערב, כאשר רק בסביבות השעה 20:00 לחץ מי שלחץ על ה’אנטר’ בתוכנה המאפשרת העברת כתובות באתר משרד הפנים. חוזה השכירות, אגב, היה מוכן כבר כמה ימים והמתין ‘רק לחתימה’. כך שכתובת באלעד עבור המועמד יש: רחוב שמעיה 12.
אז מה קרה בימים שבין יום שני שני בסביבות השעה 17:00 בערב, אז פורסמה ההודעה החגיגית ועד ליום חמישי בשעה 20:00?
טוב, הבה נקזז יום וחצי, ונניח שבערב יום הכיפורים כמו גם ביום הצום עצמו, לא ממש עסקה ‘דגל’ בבחירות. אבל במוצאי היום הקדוש שב קברניטי התנועה והסתערו על הפוליטיקה המקומית. עיין-ערך ההחלטה על תמיכה חד משמעית במשה ליאון במירוץ לראשות העיר ירושלים, שבוצעה רגע אחרי שתיית הקפה של מוצאי הצום.
מה קרה ביומיים המתוחים? צילום: Miriam Alster/Flash90
ועדיין, מאז שני נותרו כמעט יומיים לחפירה. מה קרה במהלכם?
כבר במוצאי הצום החלו לרחוש שמועות כי הפרק של אלעד לא ממש סגור. יש מי שתדרך (לא מ’דגל’ ולא מש”ס) כי המועמד, בסופו של דבר, הוא דווקא יוסי שטרית. אישור לכך קיבלו המתודרכים מהעובדה ש’יתד נאמן’ דיווח בגליונו מהבוקר רק על המועמדות של יצחק רביץ בטלז-סטון, ודילג באלגנטיות על המתרחש באלעד – ועל כך שגם פינדרוס קיבל את ברכת גדולי ישראל, הגר”ח קנייבסקי והגרי”ד אדלשטיין, להעביר את כתובתו לעיר.
ב’דגל’ לא מנדבים הסברים.
‘איפה הבעיה?’ הם מתקשים להבין. ‘ביום שני הוצאנו הודעה שפינדרוס יעבור לאלעד, היום הוא העביר את הכתובת. למה מישהו חושב שהייתה בעיה?’
אז זהו, שהייתה גם הייתה.
מתברר שמאחורי הקלעים החתן עצמו, יצחק פינדרוס, לא ממש התלהב מהכלה – המועמדות לראשות העיר באלעד. אז לך תעמיד חופה, כשאחד הצדדים לא ממש מתלהב. גם בש”ס שומרים על שתיקה, ואין מי שיכול להסביר מה באמת קרה מאחורי הקלעים ביום הדרמטי האחרון, יום חמישי, עד לסיום הטוב – בלי אוויר ובלי טיפת נשימה.
אבל חפירה טובה של ‘חרדים 10’ תמיד מביאה תוצאות. הנה הן לפניכן.
3.
מי שטרף את הקלפים היה ברק צברי, סגן ראש העיר אלעד, שהודיע על הגשת מועמדות לראשות העיר.
ש”ס הייתה בטוחה שתצליח לסגור איתו עניינים ולהוביל גם אותו לתמיכה בפינדרוס. במצב בו ראש עיר ממוצא מזרחי רץ מול ראש עיר שעיניו תכולות, הסיכוי שהש”סניקים יבואו בהמוניהם להצביע עבור האחרון די קלושים. כלומר, תמיד יש את בני התורה שיעשו ‘ככל אשר יורוך’ חברי מועצת חכמי התורה ובראשם חכם שלום כהן, אבל תזכרו את ‘מכתב הפיגוע’ של הגר”ש בעדני שהחמיא לשרוליק פרוש אך לפני מספר ימים (למרות שלא נאמר בו כי עליו לרוץ בשנית), תעשו אחד ועוד אחד – ותקבלו תוצאה שהיא בדיוק שניים.
התוצאות הצמודות של הסיבוב הקודם בין פרוש לצוריאל קריספל לימדו שכל קול קובע. אז אמנם התוצאות היו צמודות, משום שבקריספל תמכו רק הש”סניקים וכעת יש להם תגבור ליטאי. ובכל זאת, אתה לא יכול לנבא כמה ינגוס צברי בקולות הללו. בנוסף, גם אבי עידן מתמודד, מה שיאפשר לדמויות אופוזיציוניות לש”ס להצביע הצבעת מחאה.
פינדרוס, שיודע דבר או שניים בפוליטיקה, מבין את המצב.
גם הוא יודע שאילו חברו הטוב יוסי שטרית היה מציב מועמדות, הסיכוי היה גבוה יותר, בשל מוצאו המזרחי. אלא שקהילת סלבודקה, שהם אולי רק עשרות משפחות באלעד, אבל היחס כלפיהם מכובד (אל תשכחו שבראשות הישיבה עומדים הגר”ד לנדו והגרמ”ה הירש) – התנגדה למועמדותו. ולכל היה ברור כי המילה שנתן להם נאמן בית הגר”ח, הרב יענקי קניבסקי, חייבת להיות מכובדת.
מילה זו מילה. הרב יענקי קניבסקי עם סבו. צילום: Yossi Zeliger, פלאש90
פינדרוס גם יודע ש’שלומי אמונים’ עומדת להשקיע – והרבה – במערכת הבחירות באלעד, שחשובה לה עד מאוד. בעיקר בשל ההתרחבות העתידית של העיר (ולא רק). נזכיר, כפי שדווח כבר בחרדים 10 שחלק מהפיצוץ של המו”מ בין הצדדים היה סביב הדרישה של פרוש כי ניהול העיר החדשה יוותר בידיהם, גם אם ראש העיר יהיה מטעם דגל-ש”ס.
מאיפה בדיוק ישיג פידרוס משאבים כאלה לצורך התמודדות? ‘דגל’ עצמה ידועה כמחושבת למדי (יש שיגידו, קמצנית) במערכות בחירות, ואיש אינו מצפה שש”ס תשפוך מיליונים על מועמד שאינו בשר מבשרה.
אז מאיפה יגייס רגע לפני הרגע האחרון משאבים למרוץ? יוסי דייטש, מקבילו בירושלים, כיתת רגליים כדי לגייס תרומות מנדיבי חו”ל, אבל הוא עצמו שמע על המעבר לאלעד רק בימים האחרונים., הוא לא נערך לכך כלכלית. בקושי ארגזים כדי לארגן את תכולת ביתו הספיק לארגן.
כל אלו ועוד הובילו אותו להציג ניסיונות נסיגה, כשמנגד מופעל עליו ביממה האחרונה מסע שכנועים כבד – מה שהביא, בסופו של יום, להתקפלות מצידו. מה לעשות, צריך לקבל את דין התנועה. למרות שהדין הזה עלול להוות את בית הקברות הפוליטי שלו, שכן ברשימה הירושלמית הוא כבר לא משובץ. ואם יפסיד, מה בדיוק יישאר לו לעשות בחמש השנים הקרובות?
4.
אבל היה פה עוד משהו.
פינדרוס, פוליטיקאי משופשף ובעל ניסיון רב-שנים, חשש מהתרחיש הבא: ימים אחדים לפני הבחירות מתברר מסקרים ומתחושה בעיר, שאין לו סיכוי, וש”ס רצה לסגור עם שרוליק פרוש על כניסה לקואליציה בתנאים טובים.
החשש אמנם קצת רחוק, לא סביר להניח שבימים אלו, כשהשלום בין ‘דגל’ לש”ס כל כך פורח, זה מה שהיה קורה. סביר יותר להניח שגפני ודרעי היו מנהלים מו”מ שלובי זרוע (לדרעי יש קמב”צים מיוחדים עבור אלעד). ובכל זאת, אשרי אדם מפחד תמיד. לפיכך הוא דרש לקבל מש”ס מסמך התחייבות כי תצעד איתו ‘עד הסוף’.
לקח שעות, המסמך נחתם.
אגב, מאחורי הקלעים נעשו במהלך היממה האחרונה מאמצים עלאיים, בעיקר מכיוון ש”ס, לנסות ולהחליף את פינדרוס ביוסי שטרית, כדי להגדיל סיכוי מול הציבור של ש”ס באלעד. אבל, כפי שהוסבר קודם, לא היה לכך היתכנות. כך או כך, וטו לא הוטל מצד ש”ס מעולם על מועמדותו של פינדרוס.
מי שכן ניסה להטיל וטו על המועמדות היה הרב יעקב כהן, בנו של חכם שלום (זוכרים שפינדרוס מגיע מראשות העיר ביתר עילית, שם נפגשו דרכיהם). אבל יודעי דבר או שניים בפוליטיקה הפנים ש”סית (לא דוברים רשמיים כמובן) הסבירו לי הערב: “חכם שלום נותן לאריה דרעי קרדיט מלא למהלכיו הפוליטיים, ובנו לא כל-יכול”.
תעודת ביטוח. מאיר רובינשטיין. צילום: Nati Shohat/Flash90
אפרופו הרב יעקב כהן: מסמך הבנות שלו עם ראש עיריית ביתר עילית מאיר רובינשטיין שימש כקלף ביטוח בידי ‘שלומי אמונים’, שלראש העיר ‘שלהם’ לא יאונה כל רע, וכי אין סיכוי להצבתו של יוסי שטרית מולו.
לדרעי יש אמנם את כל הסמכות ואת כל היכולת והכוח שלא לממש את המסמך, שנחתם שלא בידיעתו. כיו”ר ש”ס הוא רשאי להחליט, בגיבוי חכם שלום, שמסתערים גם על העיר החרדית ביתר עילית.
אבל הערב הוא בחר שלא. וכך, תמיכת חכם שלום וש”ס הוענקה למאיר רובינשטיין.