סקר של עמותת נגישות ישראל’ לרגל חגי חודש תשרי חושף נתון עגום על מצב הנגישות של בתי הכנסת בישראל לאנשים בעלי מוגבלויות.
מהסקר עולה, כי מרבית בתי הכנסת בישראל אינם נגישים לאנשים בעלי מוגבלויות.
הסקר בוצע בכל רחבי הארץ וכלל כ-100 בתי כנסת, בהם נבדקו מצב הנגישות לאנשים עם מוגבלות בניידות, לאנשים לקויי ראייה וכבדי שמיעה.
מהסקר עולים הנתונים הבאים:
0% מבתי הכנסת נמצאו כנגישים לחלוטין לאנשים עם מוגבלות.
43% מבתי הכנסת אינם נגישים לחלוטין.
57% מבתי הכנסת נגישים באופן חלקי.
ב-42% מבתי הכנסת אין שירות נכים.
ב-43% בתי הכנסת לא נמצאו חניית נכים מסומנת בקרבת מקום.
ב-57% מבתי נכנסת אין נגישות פיזית לבמת התפילה.
ב-43% מבתי הכנסת אין גישה פיזית לעזרת נשים.
100% מבתי הכנסת אינם נגישים לכבדי שמיעה – לא נמצאו התאמות מיוחדות.
100% מבתי הכנסת אינם נגישים לליקויי ראייה.
“מדהים לראות שבמבחן התוצאה בתי הכנסת בישראל פשוט לא נגישים לאנשים עם מוגבלות וקשישים”, אמר יובל וגנר, מנכ”ל ‘נגישות ישראל’. “אחרי בדיקה של מעל 100 בתי כנסת ברחבי הארץ פשוט נדהמנו. הרוב לא נגישים לכיסאות גלגלים, לאנשים עם לקויות שמיעה אין עזרי שמיעה, זה פשוט לא יאומן. לא יתכן שבמדינת ישראל הנגשת בתי הכנסת תהיה האחרונה להתבצע”.
בישראל 2018 מעל 1,600,000 איש עם מוגבלות ומתוכם כ-500,000 עם מוגבלויות חמורות. בנוסף יש כמיליון קשישים, רבים מהם עם מוגבלויות אף הם. כך שמדובר ב-29% מאוכלוסיית ישראל הזקוקה לנגישות.
בשנת 1998 חוקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הקובע זכות לשוויון של אנשים עם מוגבלות ובשנת 2005 הוסף בחוק פרק הנגישות.
נושא הנגישות התקדם רבות בעשור האחרון במדינת ישראל.
המגזר העסקי הנגיש את עסקיו, בחינוך מנגישים בתי ספר ואוניברסיטאות, בתחבורה הונגשו האוטובוסים העירוניים והרכבות, בספורט הונגשו האצטדיונים, ברשויות הונגשו המדרכות והמבנים, פארקים, גנים וחופים הונגשו.
עם זאת תחום אחד נותר הרחק מאחור – בתי הכנסת בישראל.
ישנם סיבות רבות וחשובות מדוע בתי הכנסת חייבים להיות נגישים:
• על מנת שלכל אדם בקהילה יתאפשר להגיע לבית הכנסת ולפעילויות המתקיימות בו.
• לכל יהודי זכות להצטרף לתפילה בציבור מתוך עצמאות ושוויון מבלי שהוא יחוש תלות בחסדים של אחרים.
• שלא להביך הורים קשישים, קרובי משפחה ואורחים עם מוגבלות זמנית או קבועה.
• שיפור הלכידות של הקהילה, הנוחות ושביעות הרצון של החברים והמתפללים.
• למנוע חילול השם מטענה ששומרי מצוות מביישים אנשים המבקשים להשתתף בפעילות המתקיימת בבית כנסת.
• על מנת לעמוד בדרישות החוק ולהימנע מאפשרות תביעה.
אז למה דווקא בתי הכנסת הינם הסמן האחורי בכל הקשור לנגישותם?
בישראל קיימים אלפי בתי כנסת, רובם מנוהלים כעמותות ואינם מתוקצבים על ידי המדינה. עבור רוב העמותות, אין את הכסף הנדרש להנגשת בתי כנסת. במילים אחרות: הם ישמחו להנגיש אך החסם הינו המימון.
בעבר ניתן היה לקבל סיוע במימון הנגשה דרך קרנות הביטוח הלאומי, אך מאז שנושא הנגישות הפך לחובה על פי החוק נתקבלה החלטה על ידם לסיים ערוץ מימוני זה.
משרד הדתות אף הוא אינו מתקצב עמותות אלה. משרד הדתות מסייע במימון הנגשה דרך המועצות הדתיות להנגשת נכסייהם. בדרך כלל מדובר במשרדיהם ובמקוואות בלבד.
כך נוצר מצב אבסורדי שדווקא במדינת ישראל התחום הכי לא נגיש הינו בתי כנסת.
אז מה נדרש שבכל זאת במדינת ישראל יונגשו בתי הכנסת ולפחות המרכזיים מבניהם בערי וישובי ישראל?
‘נגישות ישראל’: “נדרשת החלטה פשוטה, שמשרד הדתות יפתח את ערוץ מימון הסדרי הנגשה לבתי כנסת או בעצמו או באמצעות קרנות הביטוח הלאומי – ועמותות המנהלות בתי כנסת יוכלו לפנות לתקצוב ההנגשה”.