1.
יפה עשה העיתונאי יעקב ריבלין שקיפל את מאורעות ‘אלעד’ בכתבה ערוכה לפי סדר הא’ ב’. אין על הרעיונות המקוריים שלו.
מאחר ו’בין השורות’ כאן על תקן המבקר, הנה כמה שאלות והערות על טורו:
• ריבלין מתאר איך “לפני שלושה ימים קיבל (אבוטבול, ראש עיריית בית שמש ש.ר.) הוראה טלפונית מראשי מפלגתו שלא לסגור הסכם עם הליכוד בעיר… הסיבה: הסכם שחשבו שמתגבש עם שלומי אמונים ולפיו האחרונה תוותר על התמודדות באלעד בתמורה לקבלת סגן עבור ישראל פרוש בבית שמש… את הדיל עם דגל התורה סגרו ראשי ש”ס כדי להדיח את פרוש באלעד, וכל נציגי התנועה מחויבים לדיל”.
את הדיל עם דגל סגרו ראשי ש”ס לפני זמן רב, חודשים אחורה, בלי קשר לאלעד או לבית שמש ספציפית, אלא כמכלול ענק שכולל גם תקציבים לעולם הישיבות ופעילות משותפת בנושא חוק הגיוס. לא בשביל “להדיח את פרוש באלעד”. בשביל זה, יש הסכם חתום מ-2013.
• “בוררות – ..אחת כבר התקיימה בפני הדיין הגר”י סילמן. בשלומי אמונים טוענים כי הבוררות לא היתה סביב הסכם תשע”ד ובינם לבין דגל, אלא בוררות פנימית בתוך דגל התורה בין שתי אסכולות. זו שדרשה להתחשב ברצון התושבים ולהשאיר את פרוש בראשות העיר וזו שדרשה למצות את ההסכם ולקבל את ראשות העיר”.
‘בין השורות’ שמע על הטיעון המעניין הזה, גם לא מפי גורמים ב’שלומי אמונים’. לפיכך הוא מנסה להפוך ביזכרונו ולדלות משם עיר נוספת בה נערכה ‘בוררות פנימית’ בתוך דגל, בין שתי אסכולות, וביניהם, זו שדרשה להתחשב ברצון התושבים. לא זכור ל’בין השורות’ שבוררות כזו נערכה בימי כהונתו של מרדכי קרליץ כראש עיריית בני ברק (הצליח מאוד בתפקידו. למה בעצם לא שאלו את התושבים האם להשאירו?) או טרם הצנחתו למודיעין עילית של יעקב גוטרמן (היישר מבני ברק. אמנם הוא הצליח מאד בהמשך, אך בעת ההצנחה כל זה לא היה ידוע). ואולי בכלל סבורים תושבי בני ברק הליטאים שחנוך זייברט הוא ראש עיר מצוין (לא סביר להניח, אבל מי שואל אותם) ואין טעם להעביר את השרביט ליורשו, אבי רובינשטיין?
בקיצור: מי שואל את הציבור החרדי בכלל מה רצונו? מי שאל אי-פעם?
• הסכם תשע”ד – ריבלין כותב כי ‘דגל’ התחייבה לתמוך במועמד ‘שלומי אמונים’ בעיר, באם היא עצמה לא תרוץ. דגל מצידה טוענת: “אתם יכולים לרוץ בבית שמש לראשות העיר”. שלומי אמונים עונה: “אם נרוץ, אתם מחויבים לתמוך בנו, וכבר התחייבתם לאבוטבול”.
לא מדויק. שכן, כפי שכתב גפני במכתבו ביום שישי, מול אבוטבול נערך מו”מ, טרם התקבלה הכרעה וטעם נסגרו הפרטים מולו. טכנית, ניתן עדיין לפוצץ את המו”מ מולו ולהודיע על ריצת הנציג דגל/שלומי אמונים.
הטור עצמו מעולה.
במיוחד יפות הן שורות הסיכום: “אם ייכשלו המגעים לפשרה ולא תתקיים בוררות עם הכרעה ברורה, נערכים שני הצדדים לשלוף את התותחים הכבדים ביותר שלהם. נשק יום הדין של ‘דגל התורה’ הוא כינוס בביתו של מרן הגר”ח והכרזה על מועמד התנועה לראשות העיר. להכרזה זו תצטרף מועצת חכמי התורה. ההערכה ב’דגל’ היא ששלומי אמונים לא תעמוד מול הצירוף של מרן הגר”ח ומועצת החכמים. ב’שלומי אמונים’ נערכים במקרה זה להכרזה על ישראל פרוש כמועמד אגודת ישראל לראשות העיר, בתמיכה של מועצת גדולי התורה.
לתושבי העיר וגם למי שצריך לסקר את מאבקיה מומלץ להתפלל שלא נגיע לרגע הנורא הזה. לא על רקע ראשות עיר של 50 אלף תושבים צריכה לפרוץ מלחמת עולם בציבור החרדי. בקשו על כך בסליחות.
כל מילה.
2.
עזבו אתכם רגע מהבחירות המקומיות ותקשיבו לאריה זיסמן ב’יתד נאמן’ על פירוק הממשלה והליכה בחירות. הנה דעתו:
“הכנסים לקראת השנה החדשה אותם מקיימים הפוליטיקאים במפלגות השונות, מולידים הרבה כותרות. מדובר בכנסים פוליטיים לכל דבר. כאשר הכנסים הללו נערכים בצל הדיבורים על בחירות קרובות… כל מילה הנאמרת שם מקבלת משמעות. כך היה השבוע עם דברי נתניהו בכנס ראשי רשויות ומועמדי הליכוד בבחירות המקומיות. נתניהו התייחס לבחירות הקרובות ואמר כי הוא לא יודע מתי הן תהיינה, אך הליכוד יחזק את כוחו. ‘המספר 35 מנדטים הוא סביר, והמספר 40 הוא יעד. אנו מכוונים לשם’, אמר.
לדעת זיסמן, אל תתבלבלו:” הוא עצמו לא מעוניין בבחירות מוקדמות. גם אם הליכוד יגדיל את כוחו עדיין צריך להקים ממשלה יציבה עם שותפים נאמנים בפרט ביום סגריר של הגשת כתב אישום. אשר על כן, ההערכה המפוכחת היא שהבחירות ייערכו במועדן או סמוך לכך”.
ולמה בכל זאת הוא מבהיר חזור והבהר שאינו חושש מבחירות מוקדמות? לדעת זיסמן, כדי לגרום לשותפות שלו להגיע להבנות בכל הנושאים הנפיצים העומדים על הפרק. “האמירה שלו נועדה להזהיר אותן שכמו שהליכוד עלה בבחירות האחרונות ל-30 מנדטים על חשבונן (בעיקר ‘הבית היהודי’ ו’ישראל ביתנו’) כך יקרה אם כעת ילכו לבחירות. במקרה כזה הליכוד ינגוס מכולן (כולל ‘כולנו’)”.
ניתוח קולע.
3.
כפי שכבר הספקתם להכיר, ‘בין השורות’ אוהב במיוחד את הזווית האישית, את כתבות השטח.
לפיכך צדה את עיני הפתיחה לכתבה ‘חסידית’ במיוחד (המתארת את אלפי החסידים ה”עוברים בימי הרחמים והסליחות אצל האדמו”ר”) בבקהילה. לכאורה, כתבה שבלונית, לא ממש מקורית, כמותה היו ויהיו עוד עשרות בעיתונות החרדית.
איפה היה היופי של הכתבה הזו? קודם כל בשתי תמונות אותנטיות, שתיארו את היופי שבכתבה (ליטאי בחדר האדמו”ר, תביטו במיוחד על התמונה בה הוא רוכן, ידו מלטפת את זקנו. לכאורה, הצגה, כי מדובר ב’מתנגד’ אמיתי. אבל מי יודע, אולי אכן עיתונאי יכול להיות לפעמים רציני, לא ציני). אז נכון שהכתב הגיע לאדמו”ר אחד בלבד, כשהכתבה מתארת אדמו”רים נוספים, אבל תגידו תודה גם על זה. רוב הכתבים אוהבים לבצע כתבות ‘טלפוניות’ ולא ממש לכתת רגליים לשטח.
אבל היה גם הקטע האישי והיפה, הקטע הפותח, של הכתבה שכותרתה: “הנני מקשר נפשי”. “לרגע נרעדו ברכיי, עמדתו מולו, ‘מתנגד’, בן ‘מתנגדים’, והכנעתי את גופי בביטול גמור. גם אם לא התכוונתי לעשות זאת, היראה שאפפה אותי בשעה שפסעתי פנימה, ביטלה כל שאריות של ‘יש’ גשמי מהווייתי. בין רגע השכלתי בביאור פרקי חסידות שלמים על התקשרות לצדיק וביטול ה’יש’. לא היה צורך בנימוקים שכלתניים מבית היוצר הליטאי, האור לכשלעצמו סילק כל פינת חשכה אפשרית.
“התחושה הייתה מרטיטה ומלאת הוד קדומים. גם אחרי יובל שנות כהונה כ”ק מרן הרבי מבעלזא אינו רגיל בהליכות האדמו”רים. תנועות גופו מאופקות, דיבורו איטי ומלא מחשבה. הוא כמעט ואינו מרים ידיו לניווט שירת חסידיו, ואפילו מחיאת כף היא עניין נדיר בעבודת קודשו. הוא הושיט את ידו כאילו מקבל פני אורח הבא ממרחקים ושאל לשמי ומשפחתי. אלו ימים עמוסים. לפניי נכנסו מאות חסידים, אחריי יכנסו עוד מאות אחרים. ובכל זאת, הוא לא פטר אותי בברכה סתמית, ביקש להבין היכן נולדתי, במה אני עוסק לפרנסתי, ירד עמי לפרטים. אחר כך עצם את עיניו ובעדינות מלאכית בירך אותי לקראת השנה הבאה כשהוא שוטף את קרביי בבוהק הלקוח מעולמות אחרים”.
אז אני לא באמת יודעת אם יצחק פלדמן הזדהה עם כל מילה שיצאה תחת מקלדתו. בכל זאת, צריך לתאר בפני הקוראים תיאורים מרנינים. ועדיין, תודו שזה קטע כובש במיוחד.
4.
אלא שגם למתחרה – משפחה’, היה ‘קלף’ ענק, בדמותו של הדיין הגר”י סילמן, מי שמעורב בחודשים האחרונים בפרשת אלעד והבוררות בין דגל התורה לשלומי אמונים.
הכתבה, מאת שמעון בריטקופף וישראל גרובייס, בהחלט מרשימה, אבל ‘בין השורות’ אוהב תמיד את הקטעים הסיפוריים והאישיים.
אז הנה התיאור הפותח: “תושבי הבניין המנומנם בשכונת ‘רמת שלמה’ הירושלמית יתקשו לשכוח את בין הזמנים הזה של תשע”ח. בבת אחת הייתה עדנה לבניין שלהם. החניה המתה רכבים מהסוג היקר יותר, המעלית חזרה ונתפסה, הרבה שיחות פלאפון קולניות, ובעיקר עסקנים מהשורה הראשונה של היהדות החרדית שהגיעו לכאן, לחוצים וטעונים, קלסרים, מסמכים ועניבות.
הסיבה לסערה, הייתה הדירה ההיא שבקומה השניה. בעלי הבית נסעו להם. השכירו. לא חלמו איזה חפ”ק מוקם להם שם.
הכל בגלל אלעד. העיר החרדית הנחמדה ההיא שאחת לארבע שנים הופכת למטרופולין ענק של שמועות וכותרות רועשות. בלי שמישהו יבין בדיוק איך ומה, מצאו את עצמן שלוש הסיעות החרדיות הגדולות – במסלול התנגשות ללא מוצא… מי שהגיעה אל המדוכה לא מוכנה הייתה סיעת ‘דגל התורה’. דווקא הסיעה שכל ההסכמים החתומים עמדו לצידה, זו שהייתה בבחירות הקודמות לשון המאזניים בעיר – מצאה את עצמה נדרשת להכריע בין האופציה הגרועה לגרועה יותר.. ואז יצאה ההוראה מבית מרן הגר”ח קנייבסקי, הוראה שהפנתה את כל הנוגעים בדבר אל הדירה הזאת בשכונת ‘רמת שלמה’.
בעלי הבית, כאמור, יצאו לחופש. מי ששאבה לכאן את כל הסערה הייתה דמותו התמירה של אורח בני ברק, שנאלץ להפסיק את חופשת האנונימיות שלו ולחזור לתוארו המקורי – הדיין שגדולי הדור סומכים עליו.
שבועיים בשנה, זה כל הזמן שהדיין.. מרשה לעצמו לצאת לחופש. ואיך נופש לו דיין בן 74 שכל השנה עובד ברציפות מ-05:10 לפנות בוקר ועד 12:43 בלילה? פשוט מאד. עוזב את שכונת ‘רמת אלחנן’ הבני ברקית ושוכר דירה ירושלמית צנועה. פנסיון מלא נטול כוכבים מלונאיים”…
5.
תעלומה בבקהילה.
האם מישהו יודע מהו שמה של עורכת מגזין ‘פנינה’? חיפשתי את שמה בטור העורכת (שם סיפרה סיפור מרתק על “סבי בן ה-98 שבימים האחרונים זכרונו הצלול עזב אותו ואפילו את בית בנו אינו זוכר”…יש גם נמשל סיפור), אבל היא חתמה סתם ככה, “העורכת”.
חיפשתי במגזין עצמו, לצד רשימת הקרדיטים הארוכה, מצאתי את שמות כל הכותבים והכותבות בעיתון (19 גברים, שתי נשים בלבד). אפילו את שמה של מנהלת המותג מצאתי, לא את שמה של העורכת.
אז כל היודע דבר על מקום הימצאה של מי שסבה בן ה-98 שזיכרונו הצלול עזב אותו, מתבקש לספר על כך ל’בין השורות’, שלא הצליח לקבל תשובה לחידה מעורך העיתון.
6.
שאפו ל’יום ליום’ על הטור הפוליטי החדש אותו חנכו שם בשבועות האחרונים.
השבוע מתאר יוחאי דנינו את כל עלילות ח”כ משה גפני, יו”ר דגל התורה. הכתבה מספרת על ההשפלה שעבר במודיעין עילית, עת הזדהו חברי מועצה, ועמם ראש העירייה יעקב גוטרמן, כנגד רצונה של מפלגת האם דגל התורה. “במקביל לפטירתו של מנהיג המפלגה הגראי”ל שטיינמן חלה גם אצל גפני חולשה גדולה, פוליטית כמובן. מאז אין כמעט משהו שגפני נוגע בו והוא רואה הצלחה”.
לא קצת נסחפת, יוחאי? כי אם ניקח, רק לדוגמה, את חוק הגיוס, הרי שבניגוד לרצונה של מפלגת אגודת ישראל ניצחו בסופו של דבר ‘דגל’ וש”ס (כוחן באחדותן) והחוק עבר בקריאה ראשונה. עצם העובדה שראש הממשלה לא חושש מיענקל ליצמן נחשבת להישג של פני ודרעי, שמציגים חזית איתנה מול אגודת ישראל ומבהירים לנתניהו שהם לא יפרשו מהקואליציה שלו. אז נכון שהוא מעדיף שלא להסתמך על הבטחות, ובכל זאת ברור שהן מעניקות לו מרגוע לפעול בנחת.
הנה עוד הוכחה לחולשה של גפני – והפעם בזירה החיפאית: “בין יהב לגפני שוררת יריבות קשה כמעט מאז תחילת הקדנציה.. גפני ואנשיו ניסו לעשות ככל יכולתם להדיחו, ויש גם כמעט מי שמסוגלת לעשות זאת, לכאורה כמובן”.
איפה זה נתקע? ובכן, השבוע התברר ש”החסידויות השונות תומכות ביהב בזו אחר זו , וגם ראשי ש”ס נקראו לביקורים ולהענקת אות המועמד המועדף”.
האמנם? בהחלט מוקדם לקבוע. אז נכון שאחרי אין ספור דחיות הצליח ראש העיר יונה יהב להתקבל השבוע בלשכתו של שר הפנים ויו”ר ש”ס אריה דרעי, אבל עדיין לא נאמרה המילה האחרונה בהקשר זה. ומי כמו גפני (שפועל בציר מעולה עם דרעי) יודע היטב שכך הוא המצב. פגישה, תמונות. הא ותו לא.
גם ההקלטה שפורסמה ב’תאגיד’ ואשר המקורות שהביאו אותה תכננו שתגרום לראש הממשלה לכעוס על גפני, לא ממש פעלה בכיוון הרצוי. ראש הממשלה מספיק פיקח כדי להבין (את שהסבירו לו יועצים חכמים בסביבתו) את ההקשר שבו נאמרו הדברים. ויותר מכך: את האינטרס של מוציאי ההקלטה, לא אינטרס שהוא לגמרי פרו-נתניהו. יותר משהו שנע על ציר שנלחם בו.
אז הטור מעולה, רק הייתי מציעה לכותבו להמתין טיפ טיפה עם ההספדים לגפני. הם קצת מזכירים לי את ההספדים על נתניהו בשבועונים חרדיים, לפני שנה.
7.
בין שלל הכתבות הקשורות בצרכנות בית ומשפחה צדה את עיני כתבה מרתקת, בין דפי ‘משפחה חסידית’ של עיתון כפר חב”ד.
יהודית רוזן ‘עלתה’ על התופעה הרווחת בימים אלו בקרב הנשים ואשר קרויה בלעז ‘שופינג’. בכשרון רב הצליחה להכין עצות מועילות, לפי סדר אותיות הא’ ב’, רגע לפני שיוצאים למסע קניות.
קבלו טעימה:
א’ אוכל – תמיד-תמיד כשיוצאים לקניות צריך לאכול לפני, אחרי או באמצע הקניות – לא משנה הסדר, העיקר שנהיה שבעות וכושר ההחלטה שלנו יהיה בשיאו. אם לא כן, הריכוז מאיתנו והלאה. צודקת. ובפרט, שעל בטן ריקה ערימת המוצרים הנערמים בעגלה הולכת ומוגבהת, אבל הכותבת מתייחסת כנראה לשופינג שאינו דווקא מוצרי מזון.
ב’ בגדים – בגד מתאים הוא מצרך נדיר אצל כל אחת (כמעט). את עומדת מול ארון עמוס לעייפה ובעינייך הוא ריק. השמלה הסגולה מהחתונה של גיסך, כבר נמאס לך ממנה. אין לך מה ללבוש. האם את יוצאת לקניות, או לומדת להסתדר עם מה שיש?!
ג’ גמילה – לנשים שצורכות שופינג על בסיס יום-יומי כמעט, שבכל סייל ומכירת סוף עונה, כרטיס האשראי שלהן מתגהץ בלי שליטה, גמילה זו המילה.
קיבלתם דוגמיות. בהחלט מרתק.