קלטות חושפות האירועים בלילה של החטיפה: שיחה אחר שיחה

לאחר שפורסמה ‘שיחת החטיפה’,  בה לחש גיל-עד שאער הי”ד “חטפו אותי”, פורסמו הערב (ג’) בחדשות 10 השיחות שנערכו במהלך ליל החטיפה, בהן ניסה אביו של גיל-עד ליצור קשר עם מוקד צה”ל, ולדווח על החשש הכבד לחיי בנו.

בחדשות 10 הציגו תמלול של השיחות בין האב המודאג למוקד. במהלך השיחות האב התחנן שיפתחו בחיפושים אחרי בנו.

זה החל חמש שעות לאחר החטיפה, בשעה 03:18 לפנות בוקר, התקשר אופיר שעאר, אביו של גיל-עד הי”ד, אל מוקד הביטחון של מועצת בנימין ודיווח כי בנו נעדר.

‘מוקדנית אפרת’ אמרה לאב: “קרה כבר פעם שהוא יצא הביתה ולקח לו הרבה זמן להגיע?”

בתגובה ענה האב: “לא לא, זה חריג בצורה מאוד קיצונית”.

לאחר מכן נשאל האב כיצד היה אמור בנו להגיע הביתה – והאב ענה: “אני מניח שהוא יצא לכיוון, שהוא ניסה לתפוס טרמפים… הוא כנראה יצא עם עוד חבר. אנחנו בקשר עם חברים שלו מהישיבה בכפר עציון, לא ידוע לי שהוא הלך למישהו מהחברים בירושלים. הוא גם מספיק אחראי שהיה מתקשר אלינו להגיד ‘נתקעתי'”.

בהמשך, שואל ‘מוקד אפרת’: “אני מנסה להעלות תרחישים… אולי הוא נרדם?”

על כך, עונה האב:”לא, לא, נרדם הוא לא”.

בשעה 4:56 לפנות בוקר שב והתקשר אופיר למוקד, ואמר: “שלום, זה אופיר, דיברתי איתך לפני כמה דקות. אני רוצה לדעת אם חוץ מהמשטרה גם הצבא מעורב ברמה של סיורים לא רק לבית שמש, רמלה…”.

המוקד בתגובה: “כרגע לא”.

במהלך השיחה מעלה האב את תרחיש החטיפה, ואומר: “אני מסתכל על תרחיש שהוא נכנס למישהו וחטפו אותו. אז אם לקחו אותו לא לקחו אותו לבית שמש, לקחו אותו לדרום הר חברון.

בתגובה, עונים במוקד: “אוקיי”.

האב ממשיך להתעקש ושואל: “אז למה לא פותחים את הגזרה הזאת בתור גזרה לבדיקה, לסיור… ללא יודע למה”.

על כך, אומרים במוקד: “זו לא החלטה שלי, אני העברתי את זה לחטיבה, הם עושים עם זה…”.

בסוף השיחה מבקש האב: “את יכולה לבקש שימנו קצין שם לטפל בעניין הזה ולא ‘בוא נראה מה נחליט מה עושים'”. בתגובה, אומרים במוקד: “אני אראה מה אפשר לעשות, בסדר?”.

האב בסיום השיחה: “טוב, אני אחזור אלייך עוד כמה דקות, תודה”.

בשעה 4:58 לפנות בוקר נערכה שיחה נוספת בין אופיר שאער למוקד צה”ל ולמוקד אפרת.

האב שואל: “אתם עושים משהו לגבי הנעדרים האלה?”

על כך עונה מוקדנית צה”ל: “אין לנו מה לעשות עם זה כאילו, הורדנו את זה לכל המחסומים, לגדודים. אין לנו יותר מזה מה לעשות תכלס”.

בהמשך, בשיחה בין מוקד אפרת למוקד צה”ל, אומרת מוקדנית אפרת: “נראה לך שיעשו חיפושים יזומים וכאלה?”

מוקד צה”ל בתגובה: “קשה לי להאמין, לדעתי אם זה מדובר בשניים מהישיבה, הם בטח עצרו אצל חבר לישון”.

מוקד אפרת: “אני גם חושבת אבל ניסינו לדבר עם כל החברים והכול – ואין”.

מוקד צה”ל: “מה האבא אומר?”

מוקד אפרת: “זהו, האבא מאוד לחוץ”.

מוקד צה”ל: “טוב, אני מבינה… אני מניחה שבבוקר זה ייפתר”.

בשעה 5:06 לפנות בוקר נערכת שיחה אחרונה בין הצדדים (בהשמטות קלות):

אופיר שעאר: “שלום לך, מדבר אופיר, אני אבא של ילד שכרגע אני לא יודע אם הוא מוגדר נעדר לא נעדר, אבל מחפשים אותו, שיצא מכפר עציון”.

מוקד צה”ל: “כן, אני מכירה את הסיפור”.

אופיר: “הבנתי, אני רוצה רק לדעת… יש איזשהו מצב שהצבא מבין שזה משהו חריג? זה אומנם ילד בן שש עשרה או שניים אבל חבר’ה אחראיים שכבר מ-10-11 לא עונים לניידים שלהם”.

מוקד צה”ל: “קודם כול מה השמות של הילדים? נתחיל מזה”.

אופיר: “שמעי זה נראה לי בסיסי שאת לא יודעת את הנתונים האלה”.

מוקד צה”ל: “יש לי את השם גיל-עד ואני יודעת שהוא גר בטלמון ואני יודעת שיש עוד בחור אחד מנוף איילון”.

אופיר: “כן”.

מוקד צה”ל: “וזהו, אני מכירה את הסיפור בכללי, יצאו מכפר עציון בסביבות 23:00 בטרמפים ומאז לא כל כך יצרו איתם קשר”.

אופיר: “כן”.

מוקד צה”ל: “אני אגיד לך מה, בגדול דברים כאלה בדרך כלל נפתרים בבוקר, אני מניחה שבעזרת השם אוטוטו אנחנו נפתור את הבעיה”.

אופיר (חוזה במדיוק את שאירע): “אני שואל למה הצבא לא בתמונה, סליחה שאני מסתכל על המקרים הקטסטרופליים אבל דרום הר חברון נמצא אפצ’י משם. אם הוא עלה בכפר עציון על טרמפ על חבר’ה פח”ע אז לשם הם ייסעו, לא לבית שמש”.

סריקות כוחות צה”ל החלו רק בשעה 08:00 בבוקר, 10 שעות אחרי אותה שיחה טלפון שהגיעה מגיל-עד הי”ד למוקד 100, שם התייחסו בזלזול לשיחה.

•

כחמש דקות אחרי ביצוע השיחה של גיל-עד שעאר הי”ד אל מוקד 100 של המשטרה, נורו שלושת הנערים ברכב היונדאי הגנוב, שנשרף על ידי החוטפים סמוך לכפר דורא. הם נלקחו ברכב מילוט לחלחול, שם נקברו – ורוצחיהם נמלטו.

בתוך הרכב שהוצת נמצאו שמונה תרמילים של אקדח, עקבות דם, שאריות חולצה, וציוד של החוטפים, כמו כיפה שחורה ודיסק מוזיקה חסידי, ששימשו אותם לתחפשות כדי לא לעורר חשד שמדובר בחטיפה.