אין לי משהו אישי נגד סמדר שיר.
היא עיתונאית מעולה (למדתי ממנה), סופרת ופזמונאית מצויינת. בכנות. אבל כשהיא אומרת דברים מוזרים, קשה שלא להתקומם.
במה מדובר?
שיר למדה בבית הספר הדתי לבנות צייטלין בתל-אביב, ובהמשך נטשה את הדת. זכותה.
בראיון אינטימי לעיתונאי רפי רשף על חייה, גוללה שיר את זיכרונותיה מבית הספר וסיפרה שסגן המנהל היה אורב כל בוקר בשער בית הספר, ומודד ב’סרגל עץ של גיאומטריה’ את הרווח שבין סוף החצאית של הבנות לברך.
“תחשוב על כמה עבירות הוא עבר”, אמרה שיר וריגשה את רפי ואת צופיו.
אז מה הבעיה? שמישהי קרובה אלי מאד, למדה ב’צייטלין’, ולרוע מזלה של סמדר היא לא רק למדה עם שיר באותה תקופה, אלא אפילו למדה איתה באותה כיתה. כן, אותה כיתה ממש.
פניתי אליה: האמנם? המנהל היה אורב כל בוקר בשער ומודד חצאיות וכו’?
“לא היה ולא נברא”, היא עונה בפסקנות, וליתר דיוק די בהלם. היא לא זוכרת אפילו פעם אחת כזו.
אולי החמיצה קרובתי את ביקור המנהל בשער והצצתו על החצאיות?
אולי היא היתה חולה באותו יום?
לא נראה לי, מה גם שסמדר אמרה שהוא היה ‘אורב בכל בוקר עם סרגל גיאומטריה’, יכול להיות שדווקא את קרובת המשפחה שלי הוא לא מדד?
פניתי לסמדר שיר – והיא ענתה לי: ‘היה גם היה’.
