לקראת השנה החדשה: הרבי מקוסוב, העושה בימים אלה בארץ, ביקר במעונו של המקובל הגאון החסידי רבי יצחק גינזבורג בכפר חב”ד.
השיחה הארוכה עסקה בעיקר בדרכי החסידות ועבודת ה’ הפנימית – מהי הדרך להפנים את מה שמושג בשכל אל הלב? מה היחס בין ביטול ושפלות לבין עבודת ה’ מתוך חיות אמתית? כיצד ניתן לשמור את ההתעלות של הימים הנוראים גם לזמנים שיבואו אחר כך, וכיוצא בכך בכל יום בתפלה – כיצד משאירים את הכח של התפלה גם אחרי שחותמים את עלינו לשבח ב”ה’ אחד ושמו אחד”.
הרב גינזבורג האריך לדבר על תנועה של “רצוא ושוב” בנפש, כאשר את כל ההתעלות מיישמים במסירות נפש על הפצת אלקות ועל עזרה ליהודים, ומה מהותו של בטול אמיתי.
כשאחד החסידים שהתלווה לרבי מקוסוב שאלו אחרי כל הדיבורים הגבוהים – מה מתאים ליהודים הפשוטים? הרב גינזבורג עודד אותו שהוא עוד צעיר ויכול להתעלות, אך אמר לו שהעיקר “עבדו את ה’ בשמחה” – צריך להיות בשמחה כל הזמן, אבל שיהיה גם “עבדו את ה’!”.
“בסופו של דבר”, אמר הרב, “אנחנו נשארים פשוט עם ההודיה לה’ – ה’מודה אני’ שמלווה את היהודי כל היום”.
הרבי מקוסוב, שהגיע ממירון ומשיעור שמסר בבית מדרש קוסוב בצפת, ציין שאפשר להמשיך ולשוחח כל הלילה, אך כבר צריכים להיפרד, וכפי שנוהגים החל מחמשה עשר באב – נפרדו הרבנים באיחולי שנה טובה לבביים, שנת ברכה והצלחה ושנת גאולה (א גאולה’דיקע יאר)!
