רבבות נפרדו מהקדושים הי”ד • “היום הזה הפך ליום אבל לאומי”

נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה ורעייתו, הרבנים הראשיים, שרים, אישי ציבור ורבבות בני אדם ליוו ביום שלישי בערב  את שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בידי מחבלים – נפתלי פרנקל, גיל-עד שעאר, ואייל יפרח ז”ל בדרכם האחרונה.

שלושת הנערים הובאו למנוחות בבית העלמין בעיר מודיעין, שם נטמנו זה לצד זה, לבקשת בני המשפחות.

ראש הממשלה, נשיא המדינה, הרב הראשי הגר”ד לאו, וראש ישיבת מקור חיים – ספדו להם.

ההלוויה במודיעין נערכה לאחר שקודם לכן התקיימו הלוויות קורעות לב ביישובים אלעד, טלמון ונוף איילון – מקומות מגוריהם של הנרצחים.

רבבות בני אדם, מכל רחבי הארץ, עשו את דרכם אל בית העלמין, כדי לחלוק כבוד אחרון לקדושים הי”ד. רבים מהלווים עשו את דרכם רגלית בכבישים המוליכים אל העיר מודיעין, לאחר שכל מערך התחבורה קרס.

עם תום ההספדים התקיימה הקבורה וסתימת הגולל, בנוכחות קרובי המשפחות בלבד. רק לאחר שהמשפחות עזבו ונסעו לבתיהם לשבת ‘שבעה’, עלו ההמונים אל חלוקת הקבר הטריות.

ההלוויה החלה כאשר הראשל”צ הגר”י יוסף אמר צידוק הדין, ואחר-כך נאמרה תפילת קדיש על ידי שלושת האבות. 

לאחר הקדיש נישאו ההספדים.

ההספדים בהלוויה

ראשון המספידים היה הרב דב זינגר, ראש ישיבת מקור חיים, בה למדו נפתלי פרנקל וגיל-עד שער:  “ראינו בימים האחרונים את התמונות שלכם בכל מקום, ראינו את הטוהר שניבט ממכם. נפתלי וגיל-עד המקום שלכם בבית מדרש מיותם, אתם חסרים לנו. לא זכיתי להכיר את אייל אבל ממה ששמעתי איזה שמחת חיים, עזרה לזולת. כמה יבשות מילות ההספד, כמה אנחנו מתגעגעים לראות אתכם, לא כשם, לא כתמונה.

משפחות יקרות, פתחתם את ביתכם, הקרנתם לכל עם ישראל מהי אמונה, מהו צידוק דין. אני פונה לשופט כל הארץ ואומר לו למי שייכת הארץ הזאת? לאם המשבחת את בנה המחבל? או לאם המצדיקה את הדין עליה. עם ישראל הכואב כולו, הפסוק אומר, תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה. תפילה אינה רק אמצעי. ואני תפילה זו מציאות שלוקחת את החיסרון, שנותנת את התקווה.

אנחנו נבחנים אם אנחנו ראויים לחיות כאן בארץ, אם נלמד לקבל את הכל בלב שבור ונכנע. אני קורא לכל המעגלים והחוגים, בין כל שני יהודים שלש דעות אמנם, אבל לב אחד. האר”י מתקן לומר בתחילת התפילה “הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך”. תתארו לכם, ישיבת ממשלה, דיון במליאה, שנפתח בקריאה זו”.

הרב הראשי הגר”ד לאו: “כשמלאכי השרת ראו את גופתו של רבי עקיבא, הם שאלו: ‘זו תורה וזו שכרה?’ הקב”ה אמר להם אין אתם רשאים להרהר אחרי. אתה רואה מול העיניים את התמונות, את התום, את החיוך. אתה רואה את המשפחות, את עם ישראל שכולו באכפתיות לשלום הנערים. ראינו איזה עם חזק יש לנו, אף אחד לא יוכל לפגוע בעם זה, כי זה עם אחד ומאוחד, אם כאלה פרחים גדלו בערוגה שלנו, לעולם לא יכלו לנו, כי תמיד יהיה להם המשך.

הבט רבונו של עולם משמים וראה, את בניך שגם ברגעים קשים עומדים לפניך בתפילה, ממשיכים במסורת האבות, בארץ חמדת אבות שהפכה לנחלת בנים. שובו אחים, והנה שבתם, נוחו בשלום, על אדמת הארץ שכל כך אוהבת ומחבקת אתכם, בארץ שבניה מלווים אתכם היום, באהבה ובתוגה”.

ראש הממשלה אמר בהספד שנשא: “איריס ואורי, בת גלים ואופיר, רחל ואבי, משפחות יפרח, שאער ופרנקל היקרות וכל העם שאבל יחד עמכם, ובראשם נשיא המדינה והנשיא הנבחר, מכובדיי כולם,

ב-18 ימים האחרונים נחקקו בלבנו, בלב העם כולו, דמויותיהן של אייל, גיל-עד ונפתלי. אזרחי ישראל למדו להכיר את פניהם, וגם אם לצערנו לא זכינו לפגוש בהם – כפי שקיווינו, כפי שייחלנו – נשבינו בקסם חיוכם, בעדינותם, בחדוות נעוריהם.

שלושה נערים מחוננים, זכים, ישרי דרך, שידם של בני עוולה האוחזים במאכלת הונפה עליהם, רוצחים, שבאכזריות אין קץ וללא הינד עפעף הפרו את הצו הקדום – ‘אל תשלח ידך אל הנער’. משפחות, הבנים מכם ינקו ערכים ודרך, מכם הם צמחו ועלו על נתיב חייהם שנגדע באבחה טרם עת.

היום הזה הפך באופן ספונטני ליום אבל לאומי. העם כולו התפלל לשוב הבנים, והעם כולו ראה את אצילות הנפש, את החוסן הפנימי שלכם, ההורים, האמהות והאבות, האחים והאחיות, הסבים והסבתות וכל שאר בני המשפחה. והעם הבין, הוא הבין מייד, את עומק השורשים ותעצומות הנפש שלכם. הנה למדנו מכם שיעור שלא יישכח – של אמונה ונחישות, של אחדות ורגישות, של יהדות ואנושיות.

עם שלם עמד יחד וקיבל תזכורת מי אנחנו, מדוע אנחנו כאן – ולא פחות מזה, אילו כוחות גדולים אצורים בנו. האור הקורן מכם בלט עוד יותר אל מול החושך המזוויע של מבקשי נפשנו. חוטפי ילדים בזויים, רוצחים נתעבים, שאחיהם צוהלים על דם טהורים שנשפך.

תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבינו. הם מקדשים את המוות – אנחנו את החיים. הם מקדשים את האכזריות – ואנחנו את הרחמים. זהו סוד כוחנו, זהו גם הבסיס לאחדותנו. לאורך תולדות עמנו הוכחנו לא אחת שגם אל מול הנוראות בטרגדיות שפקדו אותנו, גם אל מול תהומות של צער ויגון, כוח החיים שפועם בתוכנו גובר על שאיפות הרצח וההשמדה של צרינו.

ואני מבקש לומר דברים מיוחדים לכן – רחל, בת גלים ואיריס. אתן נתתן שיעור לעולם כולו, מהי זעקתה של אימא, מהי אהבת אם. אשרי הבנים שזכו להורים ולמשפחות כאלה, ומה נורא הגורל שהפריד אותם מכן ברשע שהוא בלתי נתפס.

אני מבקש להודות לכל אזרחי המדינה על רוח ההתגייסות וההתנדבות, האחדות, ובייחוד אני מבקש להודות לחיילי צה”ל, לאנשי שירות הביטחון הכללי, לשוטרי משטרת ישראל ולאנשי משמר הגבול ולכל המתנדבים, על מאמציהם הבלתי פוסקים יומם ולילה לאיתור הבנים.

אני מבקש להביע הערכה לכל עם ישראל שהפגין גדלות  נפש והזדהות עמוקה עם שלוש המשפחות היקרות הללו, שנכנסו לחיינו ולתודעתנו בעל כורחן. אנו מרכינים את ראשנו בכאב עמוק, אבל אנחנו גם זוכרים את האמת העתיקה והפשוטה של עמנו – בדמייך חיי.

היום, כשאנחנו מלווים את הבנים, מלווים אותם למנוחות עולמים כאן במודיעין, מקום הולדתם של המכבים, אני נזכר בדברים שאמר יצחק טבנקין, לפני יותר מ-60 שנה ליד קברו של יצחק שדה: ‘קבר בחיי ישראל אינו תמיד סימן לחולשה. מקבר דוד, מקבר רחל, מקברים רבים אחרים שאבנו ציוויי חיים – עכשיו נשאב כוח מהקבר הזה. אנחנו מקדשים היום קבר המלמדנו כיצד לחיות’.

משפחות יקרות, אני יודע שגם החיבוק האמיץ ביותר של העם אינו יכול למחוק עבורכם את צריבת הצער, את הכאב הנורא שימשיך לפלח בנפשותיכם הרבה לאחר שימי האבל הרשמי יסתיימו. אני מכיר את כאב השכול, אין נורא ממנו. אבל אני גם יודע שלחיים יש כוח משלהם, כנהר שוטף שסוחף אותנו קדימה ונותן לנו כוחות של התחדשות ותקווה. והעם כולו, שבוכה עמכם ומחבק אתכם היום, העם כולו ילווה אתכם וישמש לכם כמזור וכמקור לנחמה.

נזכור תמיד את אייל, גיל-עד ונפתלי הטהורים, שיישארו צעירים לעד. נזכור אותם ובעזרת השם ננוחם בבניין ערינו וארצנו. יהיה זכרם של גיל-עד, אייל ונפתלי היקרים נצור בלבנו לעד”.

שמעון פרס: “משפחות יקרות, מכובדיי, ציון במרר תבכה, אנחנו מלווים היום את הילדים היקרים. 18 ימים שאני כמו כולם היינו בדאגה, שכולנו התפללנו שנזכה לראות אותם חוזרים בחיים. ולצערנו פקדה אותנו הצרה הזאת.

אנחנו עם עתיק, עם שורשים עמוקים, נפש העם שומרת על התורה. עם שרוחו הומיה אבל נפשו נחושה. עם שמפגין נחישות שאין דומה לה. עם שגם בגלותו לא גלה מדרכו, עם שזכה לאמהות כאלה, קולכן חינך את העם. אתם חינכתם את הילדים ושתלתם בהם, אהבת העם, אהבת תורה ואהבת הארץ.

מהקטעים המעטים שראינו מחייכם, עולה התמונה של צעירים, הגאים בעמם, הנחושים בדרכם. הארתם מחדש את חוזק הנפש של העם הזה. ראינו את כוחות הביטחון, בעינים טרוטות, מחפשים ומחפשים. אני יודע שאתם תניחו את ידכם על הרוצחים. ישראל תגיב ביד קשה נגד הטרור. לכל השמחים לאידנו, אני רוצה לומר, הטרור הוא בומרנג, הוא מכוון נגדנו, אבל פוגע בחזרה במחבלים.

אנחנו מרכינים את ראשנו, אבל רוחנו לא תיפול. משפחות יקרות אני יודע איך עמדתם בחוזקה, האבל הפך למקור חוזק. בבניין ציון וירושלים ננוחם”.