מילים של אימא לפני השינה לילדה הקט

אפרים שלי ילד מתוק,

עכשיו אתה ישן במיטה מכוסה היטב אחרי מקלחת…אני יושבת לידך ובוכה, ועם הדמעות עולות לי מחשבות.

מחר תקום וזאת תהיה הפעם הראשונה שהתמימות הילדית המקסימה שלך תיסדק.

אני אזכיר לך שאתמול בצהריים שאלתי אותך מה החלום שלך? וענית לי שיימצאו את שלושת החטופים. וחייכתי לך אני הרי יודעת כמה אתה מתפלל לשובם גם בבית וגם בתלמוד תורה. וכמו כל ילד בגילך ברור לך שכל חלום סופו להתגשם וכל תפילה בטוח שתענה בדיוק כמו שאנחנו רוצים.

והנה זאת פעם ראשונה ומאוד מוחשית שתבין שדברים יכולים להסתיים גם אחרת… ותקוות חזקות כל כך שממש אפשר להרגיש, לפעמים מתנפצות. מחר אנחנו נדבר ואני אנסה להסביר לך מה שהבנתי אני בגיל קצת יותר מתקדם משלך.

אני אנסה להסביר לך, שהקב”ה יושב בשמיים, והוא רוצה רק את הטוב שלנו, גם אם אנחנו לא כל כך יכולים להבין מה טוב בזה… זה יהיה השיעור הראשון באמונה, שיעור שגם אני אמא שלך לא סיימתי ללמוד… שיעור שנמשך כל החיים…

אני אספר לך מה שסיפרה לי אימי: שכשאמא לוקחת את התינוק שלה לקבל חיסון הוא בוכה, והוא לא מבין למה אמא גורמת לו לכאב, ואמא בוכה יחד איתו. אבל היא יודעת שהיא עושה לו רק טוב, והיא מבינה את הבכי, והיא מבינה שהוא לא מבין.

ואני אחבק אותך חזק ואקווה שאתה מצליח להבין אפילו בטיפה ולהכיל את השיעור הלא קל הזה. ואחרי שארגיש אותך קרוב אלי, אני אגיד בקול גדול תודה לריבונו של עולם, על אוצרות חיים בריאים ושלמים שנתן לי, ואבקש, אתחנן אליו שימשיך לשמור לי עליהם, ושלא ינסה אותנו בנסיונות קשים כאלו, ושדי, שיביא כבר את הגאולה, כי אי אפשר יותר…

אפרים שלי, היום אתה בן 6 וגם מחר תהיה בן 6 אבל בן 6 בוגר יותר מאמין יותר.

ועכשיו אני אלך למיטה לבכות קצת …

ולהתפלל.

אמא.