תנהלו ביניכם מו”מ ותחזרו עם סיכומים, הורה הדיין. אז מי מרוצה?

1.

“חכו עד אחרי חוק הגיוס”, הייתה המנטרה שנשמעה בשבועות האחרונים כאשר נשאלו הקברניטים של יהדות התורה על הרשויות המקומיות. ובאמת, כשנושא כה גורלי ניצב על כף המאזניים, למי יש ‘ראש’ לעסוק בזוטות כמו בחירות שיתקיימו רק בעוד כמה חודשים.

אבל, כפי שהדברים נראים כעת, חוק הגיוס נשלח להקפאה בפריזר של בג”צ, ואם השופטים לא יסרבו להעניק עוד שבעה חודשים, כפי שהתבקשו על ידי המדינה, עד להשלמת כל הדיונים בוועדה (סירוב יתפרש כאקטביזם בוטה), הרי שהחוק יידחה כלאחר כבוד עמוק אל תוך מושב החורף, בואכה ערב פסח.

העיר המייצרת למפלגות החרדיות הכי הרבה כאב ראש היא אלעד.

לפני מספר שבועות התגלגל תפוח האדמה הלוהט הזה אל פיתחו של הדיין הגר”י סילמן מבני ברק, שהאזין ודן במשך שעות לכל הצדדים, בחן את הטיעונים השונים – וצריך לקבל החלטה.

נכון לעכשיו, ההחלטה טרם ניתנה, אבל הדלפות יש.

אקדים ואומר: כדי לדייק בפרטים וכדי שהמידע יהיה נכון ומאומת יש לאמת אותו מול ארבעה גורמים – בש”ס (שם יש בעל הבית אחד), שלומי אמונים (כנ”ל), גורמים בדגל התורה (כלומר, גורמים ב’דגל-רשב”ם’ וגורמים ב’דגל-ראב”ד’). לחלק מהפרטים המופיעים בהמשך קיבלתי אישור מכמה צדדים. חלק מהמידע אושר על ידי צד אחד ולא אושר מצד גורמים אחרים. בשל רגישות המקורות, לא אפרט לצד כל פרט מאיזה כיוון הגיע.

2. 

נכון לאמצע השבוע שעבר המטוטלת נעה לכיוון ישראל פרוש. בפי סיעת שלומי אמונים, קרי משפחת פרוש, היו טיעונים כבדי-משקל, חלקם תקפים אפילו משפטית.

לכאורה, מדוע? הרי בידי ‘דגל התורה’ יש מסמך חתום הכולל הבטחה כי את הקדנציה הבאה מעביר פרוש לידי מועמד של ‘דגל’. ומה יותר מפורש מזה?

אז זהו, שבאותו מסמך ישנם גם סעיפים חסויים אחרים, המהווים טיעונים כבדי משקל לטובת המשך כהונתו של פרוש גם בקדנציה הבאה.

עוד נתון שנלקח בחשבון, הגם שלא נטען על ידי שלומי אמונים, אך הוצג בדרך אחרת לידיעת הדיין קשור ב’מתנה’ שהעניק סגן שר החינוך מאיר פרוש, לח”כ יעקב אשר – הכיסא בכנסת.

הדיין, הגר”י סילמן. צילום: שניאור שיף

בשעתו פורסם – גם  בחרדים 10 – כי בעד הפרישה מהכנסת לא דרש מאיר פרוש דבר וגם לא הובטח לו כלום. זה נכון. אבל, כחלק מהשיחות שנרקמו אז עד שהתהליך למימוש ‘החוק הנורבגי’ יצא אל הפועל עלו הרבה נושאים. ביניהם, ‘החינוך העצמאי’, על משרות במוסד – וגם על אלעד.

השיחות כללו אמירות ש”ישראל פרוש ראש עיר טוב”, שדגל התורה בכלל, וישיבת ‘תורה בתפארתה’ בפרט (הנושא היה באותם ימים מאןד כבד משקל. ההנהגה הייתה בידי מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל, שהישיבה הממוקמת באלעד משתייכת לרשת ישיבותיו), מרוצים ומקבלים את כל הנדרש להם. אף אחד לא שלף חותמת מהארון ולא חתם על הבטחה; אף אחד גם לא סיכם בפיו את רשימת המתנות שיינתנו בעד הג’סטה שהכתירה את ‘יקיר חזון איש 5’ דאז, יעקב אשר, לחבר כנסת. אבל ניתן היה להבין כי בתמורה לרוחב הלב שגילה מאיר פרוש, יקבל בנו ישראל את ראשות העיר קדנציה נוספת.

מאחר ולא מדובר בחוזה מקרקעין, כך שאין דרישת להסכם בכתב, ואפילו משפטית מילה שנאמרת תופסת – בפרט אם הביאה לכדי ‘הסתמכות’ (פרוש הבן לא השקיע בעיר אחרת, אולי למשל בירושלים, בבני ברק, ולא התארגן למצוא לעצמו משרה אחרת) אצל הצד השני, הרי שכעת היה מי שלף את הטיעון הזה, גם אם הוא אינו משתייך ישירות לשלומי אמונים.

כל הטיעונים הללו הובילו לכך שלפני מספר ימים ההדלפות נטו לכיוון ריצה נוספת של ישראל פרוש.

3. 

 אבל, לקראת סוף השבוע שעבר חלה תפנית בעלילה, ולא ממש ברור למה ומדוע. האם היו אלו טיעונים כבדי-משקל נגדיים שהטו את הכף או שמא הרצון הפשוט שלא להכריע ולהניח לשני הצדדים ‘לשבור את ראשם’ עד שיכריעו ביניהם? קשה לדעת.

הגר”י סילמן ידוע כדיין שאינו חת מפני איש, כך שחשש מפני צד זה או אחר, אינו חלק מהאופציות.

כך או כך, בסוף השבוע הודיע הרב סילמן לכל צדדים (ארבעה, כאמור) כי עליהם להתיישב ולנהל מו”מ, שאת תוצאותיו יביאו בפניו.

מי הם המרוויחים והמפסידים מהכרעה שכזו? לא ברור.

מצד אחד, אם אכן חשבו בשלומי אמונים שהטיעונים שלהם הם ‘ברזל’, הרי שהכרעה כזו מסמנת כי גם לצד השני ישנם טיעונים כבדי-משקל. מצד שני, כל יום שחולף ונמרח, משחק רק לטובת פרוש. הוא מוכר באלעד, ורוב חלקי האוכלוסייה המקומית מגלה שביעות רצון כלפיו (אופוזיציה, לא לצעוק, ברור שאין חיה כזו ‘כולם מרוצים’). לכן, מבחינתו, גם אם הבחירות היו נערכות מחר בבוקר, הוא לוקח אותן בהליכה, אפילו בלי קמפיין מקדים.

מי ינצח בקרב על הלב של ‘דגל’? צילום: Yaakov Naumi/Flash90

מצד שני כל יום שחולף משחק לרעת שלושת החלקים האחרים – ש”ס ו’דגל’ (האם דגל תעמוד מאוחדת מאחורי מועמד? בהחלט לא ברור. יש האומרים: ברור שכן, גדולי ישראל יתייצבו כחזית בצורה מאחורי החלטה של ‘דגל’, לא תהיה התפצלות בשום אופן, ויש המפקפקים באמירה הגורפת הזו. תקוותי האישית שהראשונים הם הצודקים, לטובת אחדות השורות).

ראשית, עליהם לשלוף מועמד (אבי שטרן מאלעד? יוסי שטרית מביתר? יצחק פינדרוס מירושלים?). שנית, עליהם לערוך היכרות של המועמד עם כל חלקי העיר (שטרן מוכר יותר, השנים האחרים פחות), וכמובן לפתוח בקמפיין שישכנע את ציבור הבוחרים כי האיש מתאים. כל זה דורש זמן, מצרך יקר מאד, שכל יום של השתהות במתן ההכרעה רק הופך אותו ליקר יותר.

4. 

על מה בעצם צריך לנהל משא ומתן? לא ממש ברור.

להבטיח מראש איזו כיתת גן תוענק איפה, למי, כמה ולמה? להכריז כמה בתי כנסת נקים במהלך הקדנציה? או סתם ככה להבטיח את רשימת התופינים הראשית – סגן ראש עיר, תפקידים בעירייה?

בימים הקרובים יתיישבו שני הצדדים ברצינות על המדוכה, יערכו את רשימת המו”מ, יחזרו אל בית הדיין, והמתח יתפנה לטובת החלטה.

ומה יקרה אז?

יש הממשיכים את תרחיש הבלהות באיום: ‘אם שרוליק לא יכבד את ההחלטה וירוץ מול המועמד שלנו, נפתח מחדש את ביתר עילית ומאיר רובינשטיין עוד יתגעגע לביטחון שהיה לו בקשר לכיסא בקדנציה הבאה’.

אני הייתי חוסכת את המשפט הזה ומסכמת בניחוש לפיו שרוליק יכבד כל החלטה שתתקבל. בהחלט יכבד.

אז תמתינו, יהיה מעניין.