מה תהיה הנקמה הגדולה והכואבת

שלום לכולכם.

שלום גם לנפתלי. שלום לאייל. ושלום לגיל-עד.

שלום להורים שלהם שלימדו אותנו אמונה פשוטה וטהורה מה היא.

שלום לעמישראל שהתאחד מעל לפלגנות ולעדתיות ולמגזריות והתפלל כולו כאיש אחד בלב אחד למען הפרט.

שלום לילד שלי, אריאל שיחיה, בן 4 בסך הכל, שביקש אתמול בבוקר איגלו.

“לא אמא. לא אחד”, אמר, כשפתחנו את הפריזר ושלפנו איגלו אחד עבורו.

“נו מה? כמה אתה צריך?” שאלנו.

“לכולם!” ענה הזאטוט.

“לכולם? למי אתה הולך לחלק בדיוק?” הקשנו שוב.

“לכל הילדים בגן!” אמר בפסקנות.

לא יודע למה, אבל נתנו לו. לא היה הרבה זמן לחשוב, ואולי לא היה לנו אתמול בבוקר זמן להתווכח.

ארזנו לו 35 איגלויים ושלחנו אותו לגן.

שעתיים אחר כך, אשתי מקבלת טלפון מהגננת. “אריאל נעמד בהפסקה והודיע שמי שיגיד תהילים לחטופים, יקבל איגלו…” היא ביקשה להודות לנו על היוזמה.

לקח לאישתי כמה רגעים להתאושש. “זה לא אנחנו” הצליחה לפלוט. “זה הוא מעצמו…. לא היה לנו מושג מה הוא מתכנן…”

ומסתבר שהם אמרו‏ תהילים לעילוי נשמת הטהורים. הי”ד.

אני יודע שכולם דנים עכשיו עם אש בעיניים ואצבעות רועדות על המקלדת, מה העונש המגיע לחיות האדם שביצעו את הטבח המזוויע הזה.

אני קורא את הפוסטים הקוראים למחוק את עזה, להעלות כל בן ישמעאל על טיסה עם כרטיס לכיוון אחד. להשבית את תחנות הכח שלהם. לנתק את המים. להרעיב את האסירים. לפוצץ את הבתים של המחבלים. למנוע העסקת ערבים אצל יהודים.

אף אחד מהפעולות האלו, לא “תצדיק” את קטיפת הפרחים האלה מגנו של דודי.

היום, כשהם למעלה, ספונים בעולם שכולו טוב, ממש מתחת לכיסא הכבוד, כהרוגי מלכות – שום דבר מהרשימה הזו,‏ לא יעשה להם טוב.

מאידך, אם גם מחר (ובשבוע הבא, וגם בעוד שנה מהיום) כשנפגוש את “האחר” ההוא שלא בדיוק מתלבש כמונו, או לא רכש את הכיפה שמתאימה לטעם שלנו בדיוק, או (שומו שמיים והאזיני ארץ) הצביע למפלגה שלא בדיוק דוגלת במה שהמפלגה “שלנו” דוגלת (במה היא דוגלת באמת?), אם כשנפגוש את “האחר” נחבק ונתייחס באהבה, בדיוק כמו שהיה ב-18 יום האחרונים –  כולם ביחד: מזרוחניקים, חילונים חרדים וחסידים, נתעניין מה קורה עם הזולת ונגיד עוד פרק תהילים לטובת מי שצריך – זו תהיה הנקמה הגדולה והכואבת ביותר לחלאות האדם שלקחו לי ולנו את אייל, נפתלי וגיל-עד.

לפני שאנחנו דנים בהריסת הבית הראשון והשני (של המחבלים) בואו נדון בבניין הבית השלישי. הזה שלנו.

ואז נוכל להגיד לשלושת ההרוגים הי”ד, שלום ולהתראות.

שנתראה מהר מהר במהרה בימינו אמן.

‏ונקודה לסיום:

כאן המקום להודות לכל מי שחירף נפשו להצלתם ו/או לפחות לפענוח הפרשיה המטלטלת וזכינו להביאם לקבורה. ולהודות לכל האנשים הפרטיים, לגופים ולארגונים, לקהילות ולעמותות ששלחו אוכל, ממתקים, חיבוקים ואהבה למשפחות, לחיילים.

תודה לכל מי שאנחנו יודעים להגיד לו תודה, כי ראינו או שמענו מה הוא עשה.

ותודה לעוד אלפי אנשים שעבדו מאחורי הקלעים מהשב”כ, אמ”ן וכל זרועות המודיעין שחיברו פיסה לפיסה במירוץ מטורף נגד הזמן, ורק אנחנו לא יודעים את שמם.

ותודה ענקית לילדי חיידר ‘הבאר’ שאמרו תהילים, ולעוד עשרות מליונים מכל רחבי העולם שנשאו תפילה.

הכל נקלט שם למעלה. הכל נרשם. ‏ושיהיה לכולנו רק טוב.

שלכם, מיכה.