מיד לאחר שנודע על הבשורה המרה כי נמצאו גופות שלושת החטופים הי”ד, החלה נהירה של מאות אל ככרות הערים. בני נוער ששהו במרכז העיר ירושלים נהרו אל ככר ציון, והחלו להדליק נרות לזכרם, ולשיר שירי רגש ונשמה.
את יצחק גריסאן פגשנו במקום. בחור ישיבה בישיבה תיכונית בירושלים. “הקושי הגדול ביותר זה לעכל ולהבין שהם לא חזרו בחיים”, הוא אומר לחרדים10. “התפללנו כל כך הרבה, הייתה בלב כולם תקווה שהם יחזרו וזה לא קרה. הלילה שמעתי הרבה מחברי שואלים שאלות באמונה”.
אבי ברקו, חייל בישיבת הסדר, אמר לחרדים10: “המשבר האמוני הוא כל כך גדול. אנחנו מרגישים כמו אחרי פינוי גוש קטיף, שאמרו שהגוש לא יפונה ובסוף הוא פונה. התפילות לא עזרו. לבני הנוער יש שאלות מאד קשות. צריך שרבני ומנהיגי הקהילה הדתית לאומית יתנו מענה לבעיה שצצה”.
ושרית פיקאר אומרת לחרדים10: “באמצע אמירת תהילים בקבוצת בנות גדולה של השבט שלנו, שמענו את הבשורה. אני לא יודעת מה קרה עם שאר הבנות, אבל אני חשתי כמו שקבלתי סטירה.
אני לא יכולה לומר לך מה יהיה בהמשך דרכי, אבל יכולה לספר כי כל הרעיון האמוני והדת שלמדתי עד היום התערערה. וראיתי את זה אצל עוד בנות מהשבט שלנו. אני לא אקרא לעצמי חילונית בעקבות זה אבל הדתייות שלי נפגעה בצורה קשה מאד”.
היחידה שצפתה את הדברים היא רחלי פרנקל, אשת החינוך ואמו של החייל החטוף נפתלי הי”ד, שאמרה כבר לפני כ-10 ימים בכותל לבני נוער: ” “ה’ לא עובד אצלנו, שלא תשכחו”, כדי להכין אותם לבאות.