אינני אוהבת את ההתנצחויות הקבועות של חילוניים מול דתיים ושל דתיים מול חילוניים: מי לומד יותר, מי עובד יותר, מי מתורבת יותר ומי משרת יותר את המדינה.
אני חושבת שמי שבאמת טוב יותר, האור שבו אמור לבצבץ ולצאת מבין הסדקים של קירות ביתו, ואין צורך לחפש הוכחה לו במאמרים, בטורים ובסקרים למיניהם.
בכל זאת, הפעם, לא יכולתי שלא להתעכב על נתונים שפרסמה הלמ”ס על מצב החברה בישראל.
לפתע, בזכות הפרסום הזה, קיבל הציבור החרדי הסכמה בכתב לכך שהוא האוחז באושר.
לפי דברי הלמ”ס, לאחר עשרות שנים של חיפוש אחר האושר בכל קצווי העולם, נמצא מטמון האושר – והיכן?
מתחת התנור ממש!
לפתע התברר שהאושר שאותו מחפש כל בר דעת משך כל ימי חייו, נמצא בין תושבי בני ברק, ירושלים, אלעד וביתר.
כן, בדיוק אלו שחיים בעוני, בדלות, בחוסר, וללא מינימום של אמצעי מחיה – התבררו כ’מאושרי המדינה’.
לאחר שפורסמו הנתונים, החל המון העם שואל – ותמה: “איך ייתכן הדבר? והלא הפך השכל הישר הוא”.
לפי ההיגיון, אמורים האנשים החיים ברווח, בעשירות ובעונג להיות המאושרים בתבל, אבל המציאות תופחת על הפנים ומדגישה למי שלא שמע על כך קודם ש”איזהו עשיר? השמח בחלקו!”
נכון, החרדים מרוויחים פחות – אז מה? יש להם את מקורות האושר האמתיים. מקורות האושר שלהם אינם ניתנים לקנייה, לרכישה ולהשכרה, אלו הם התורה והאמונה הנטועים בלב כל אחד ואחד מהם.
אחד ההסברים שניסו להסביר באתר ‘דה מרקר’, גרם לי לחיוך ולגיחוך.
ניסו להסביר שהחרדים מאושרים מכיוון שהם אינם עובדים (או לא עובדים מספיק). האם באמת אם היה הציבור הכללי בטל ממלאכה, היה לו טוב יותר? האם היה מאושר יותר?
ואולי הבור הריק היה מתמלא חיש מהר בריק אחד גדול? אולי אם לא היו עובדים, היו יוצאים מדעתם, נוסעים יותר לחו”ל ומחפשים לעצמם עוד ועוד חדרי בריחה מפני הכלום והאפס שבאמתחתם?
לידיעתכם שם, בדה מרקר, האנשים החרדים עובדים קשה שבעתיים. ללמוד זה לא קל, אבל יחד עם זה לגדל עם שלם של ילדים בבית – זו בוודאי עבודת פרך אמתית.
אתם טוענים כל העת, שלגדל ילד אחד או שניים, כפי שמגדלים בבתים שלכם, זה קשה מנשוא ודורש ממון וכוחות. איפה הערכת ההשקעה כשזה בבתים אחרים?
נכון, החרדים בחרו באורח החיים שלהם, הם גם בחרו להביא את הילדים, כפי שמורה להם התורה, אבל בסופו של דבר, הם מגדלים אותם ומשקיעים בהם בלי סוף. איך אפשר לקרוא לאימא למשפחה ברוכת ילדים, אישה שאינה עמלה דיה? איך אפשר לומר שאישה שמגדלת משפחה בת עשר נפשות, אחר יום עבודה כמורה, או כגננת, או כמנהלת חשבון, שעובדת פחות מזו שמשקיעה את זמנה בהמשך ישיבה במשרד ממוזג עד שעות אחר הצהריים המאוחרות?
אינני מזלזלת בעשייה הכללית, ודאי שכל אחד משקיע במשרתו הרבה מאוד כוחות ומשאבים, אבל בתור אנשים שאינם חשודים בטיפשותם – נסו למצוא הסברים מוצלחים יותר כשאתם מחפשים מדוע האושר מצוי דווקא בקבוצת האוכלוסייה החרדית.
אם אינכם מצליחים למצוא את התשובה לחידה, כנראה יצאתם להודו לחפש את האושר, הרבה לפני שהספקתם לברר מה קורה מתחת לאפכם ממש.