אישה שהחלימה ממחלה קשה מאוד פנתה לבית הדין הרבני בחיפה ודרשה להתגרש לאחר 37 שנות נישואין.
בכתב התביעה טענה המחלימה, כי לאורך כל חיי הנישואין בעלה לא תפקד כנדרש וכמצופה. הבעל לא פרנס את המשפחה, צרך סמים ואלכוהול, השקיע את כספי המשפחה בבורסה והוריד אותם לטמיון. אף על פי כן היא שמרה על התא המשפחתי לאורך השנים, אבל לאחר מחלתה המסוכנת והממארת ולאחר שלא סעד אותה ולא עמד לצדה בחוליה ובשעותיה הקשות, היא הגיעה למצב נפשי שהיא מואסת בו ואינה יכולה לסבול את החיים לצדו.
הבעל טען, כי הוא מעוניין בשלום בית. לדבריו, אף שהקשר אינו מיטבי הוא שרד 37 שנים בהן גידלו שלושה ילדים שבגרו. הוא הכחיש שהוא צורך סמים ואמר כי הוא נוטל כדורי מטדון ותרופות חזקות בלבד.
חברי בית הדין הרבני האזורי בחיפה בראשות אב”ד הרב יוסף יגודה, והדיינים הרב ישראל רוזנטל והרב סיני לוי דנו ארוכות בסוגיה. הם תחקרו ארוכות את בני הזוג. הדיינים בחנו את תביעת הגירושין ממכלול היבטיה המשפטיים וההלכתיים, הן בנוגע לטענת היותו מאוס עליה והן בנוגע לכך שהבעל לא מפרנס את המשפחה.
בסופו של דבר, לאחר שהתבססו על פסקי דין רבים של ראשונים ואחרונים החובקים את ההיסטוריה ההלכתית החליטו הדיינים: “האישה אינה מעוניינת כלל בבעלה ומאסה בו מאיסות ברורה. גם אם כיום הבעל אינו אשם במצבו הנפשי, הרי שהאישה אינה יכולה לחיות עמו.
“העובדה כי הצליחה לחיות לצדו במהלך 37 השנים אינה סותרת את העובדה כי לאחר שחלתה במחלה קשה והחלימה היא מאסה בבעלה שהשתמש בסמים ובתרופות נרקוטיות, שתה לשוכרה וגרם לאיבוד כספי המשפחה בבורסה בהיקף של מאות אלפי שקלים”.
עוד כתבו הדיינים: “כאשר היא חלתה והגיעה עד שערי מוות, העובדה שהבעל לא עמד לצדה גם כשהחרב הייתה מונחת על צווארה היה בה כדי ליצור שינוי בלתי הפיך ברגשותיה”.
בהיבט הכלכלי, התקבלה חלקית טענת האשה שיש לחלק את הנכסים בחלוקה שאינה שוויונית. זאת לאור העובדה שהאשה בלבד דאגה לפרנסת הבית והבעל גרם רק נזקים כלכליים, ואף בהסתמך על כך שדירת המגורים שנרכשה במימונה רשומה על שמה בלבד.
אשר על כן פסקו הדיינים הרבנים יגודה, רוזנטל ולוי: “א. בית הדין מחייב את הבעל לגרש את האישה בהקדם. ב. בית הדין מורה על חלוקת נכסי הצדדים – 70% לאישה ו-30% לבעל”.