“אוי וויי.. אוי! אה… אשרעקליכע זאך… (- דבר מפחיד)”, כך התבטא הערב הגראי”ל שטיינמן כאשר נודע לו על הבשורה המרה של מציאת גופות הנערים.
אחר כך עצם את עיניו מרוב צער, ושאל: “האם את כל השלושה הרגו?” ונאנח וחזר ונאנח באנחות בלתי פוסקות.
כל מי שנכח ברגעים נסערים אלו, כאשר סיפרו להגראי”ל את הבשורה האיומה, וראה ושמע את האנחות הקשות, הבין מעט מה נקרא “מיצר בצערן של ישראל”.
מספר החברותא של הגראי”ל, הגאון רבי משה יהודה שניידר: “על זה שריחם הקב”ה ונמצאו לקבורה, הזכיר רבינו את המעשה עם המהר”ם מרוטנבורג שנתפס על ידי נכרי ולא רצה לשחררו רק תמורת הון רב.
“וגם אחרי פטירתו לא הסכים למסרו לקבורה, רק תמורת אותו הסכום, ולבסוף בא עשיר אחד ונתן כל ממונו ופדהו, ובא אליו המהר”ם מרוטנבורג בחלום, ושאל אותו מה רוצה עבור זה – אם למות תיכף ויכנס ישר לגן עדן ליישב במחיצתו, או עשירות לו ולדורותיו, ובחר בראשון.
“ובאמת מת מיד.
“ועל כל התפילות המרובות שהתפללו כל כך הרבה עליהם, כל כלל ישראל, אמר רבינו: עס גייט נישט אוועק, סי גייט פאר אנדערע זאככין… זה לא הולך, זה מועיל בשביל דברים אחרים. וכן כל החיזוק העצום שנתחזקו כל המון בית ישראל – בוודאי הועיל.
“ובנוגע לחיזוק כללי, אומר רבינו להתחזק בלימוד התורה, לא לבזבז את הזמן. ולא להתייאש, כדכתיב שבע יפול צדיק וקם, ולא להיכנע ליצר הרע החזק מאד, ומנסה כל הזמן להפיל את האדם.
“ושוב פעם מתאנח רבינו, אוי וויי וויי…”