תגידו לי: מה רע בישיבות הספרדיות?

הישיבה בה למדתי הייתה במרחק רבע שעה מישיבה מפורסמת וגדולה, אחרת.

אחרת – הן מבחינת שמה הטוב והן מבחינת הגודל. צפייה בבית המדרש בשעה של סדר עמוס והאזנה לקולות הלימוד היו מחזה עוצמתי שאינו נראה בכל מקום. דא עקא שלישיבה זו לא קיבלו כל אחד. מדי תקופת בחינות שמענו סיפורים, כנראה רק את העסיסיים שבהם, על ההוא שלא התקבל ועל ההוא שלא מקובל.

את אחד הסיפורים אני זוכר עד היום. באחד הערבים אנו מבחינים באדם מבוגר שנמצא בקרבת הישיבה שלנו הישן באחד מחדרי השיעורים. הוא קנה אוכל בסופר הצמוד לישיבה, ולעיתים אכל איתנו ולפעמים סעד לבד. עם הזמן התברר סיפורו של האיש: היהודי עצמו למד בצעירותו בישיבה הגדולה והחשובה הסמוכה למקום לימודינו וכיום הם לא מוכנים לקבל את בנו לישיבה .

בנו בחור טוב מאד – גם האב עצמו נראה יהודי מיוחד – והבחינה עברה בהצלחה. אלא שהתשובה היתה כי “אין מקום”. האב החליט לעמוד מידי בוקר אצל ראש הישיבה ולהתחנן על נפשו ונפש בנו. בינתיים הוא התאכסן בישיבתנו ואנחנו אירחנו לו לחברה. הסיפור נמשך כשבוע ימים ולאחר מכן נעלם האיש יחד עם בנו. עד היום איני יודע כיצד נגמר הסיפור העצוב ההוא.

אב מסור, מוערך, אך גם קצת טיפש

את הכאב בעיניים של האבא ששאלו, למה? אני לא אשכח. אני זוכר את הטרדה שאפפה יום יום שעה שעה. אני זוכר גם שבזמנו כיניתי בליבי את האב הזה ‘אב מסור במיוחד’ . מן הבחינה הזו ההגדרה לא שונתה. הוא בהחלט אב מסור, ששם ימים כלילות כפשוטו ממש אך ורק בשביל הישיבה של בנו. ההשקעה הזו הופכת אותו בהחלט לאב מסור ומוערך.

אבל גם קצת טיפש.

שכן, לא חסרות ישיבות ספרדיות טובות מאד. באמת שלא חסרות. אנא אל תספרו לי “אבל לא מתאים..ראינו את ההוא ואת ההוא”. דוגמאות אינן רלוונטיות, ובחור יכול להתעלות בתורה בכל מקום. לא נחטא לאמת אם נגיד שבישיבות אשכנזיות רבות היהלומים שבכתר הם דווקא בחורים ספרדים.

לו הייתי היום פוגש את האב הזה וודאי לי שהייתי מטלטלו בעוז ושואלו: “עד שאתה שואל למה לא קיבלו את הילד, תשאל למה אתה מתעקש שבחור טוב כמו בנך יכנס לפה?? אתה כל כך משקיע, כל כך מתאמץ עד שאתה יושב בין בחורים זרים, ומטרטר את הראש ישיבה. למה אתה לא אמיץ מספיק להגיד: “כן, הבן שלי לומד בישיבה הספרדית ההיא. טוב לו שם וטוב לי שטוב לו”?

אתם עושים את הישיבה לטובה

מידי שנה עת מגיעה תקופת הבחינות נחשפים סיפורים שהמשותף לכולם הוא דבר אחד, כאב. חזק יותר, חזק פחות. אבל כאב. ואני שואל את האנשים שהצליחו כן להשחיל את בניהם לאותן ישיבות מובילות ונחשקות: לא חבל? אתם ואחיכם יכולים לפאר מקומות אחרים במידותיהם הטובות, בתורניות שבהם, בעדינות ובצניעות.

אז נכון אף אחד לא יוציא כרגע את ילדיו ממקום שבו הם כבר נמצאים. זה גם מיותר. אך לכל הפחות אם הנכם מנסים להכניס את ילדיכם למקום שלא רוצים בהם, זכרו: אתם יכולים לשלוח את ילדיכם לכל ישיבה טובה אחרת.

בסופו של יום הגורם לשמה הטוב של הישיבה או ליוקרתו של הסמינר הוא התלמידים שנמצאים בהם. עוד בחור נפלא ועוד תלמידת סמינר טובה שלכם, ימלאו את המוסדות אחרים בזהב, וגם  ייצרו ביקוש כי בלעדיכם החנות ריקה.