למה אנחנו צריכים לשלם את המחיר?
לפני כמה שנים רצינו, עפר שלח ואני, לצלם “בדרכים” על גדעון סער. אני ראיתי בו פוטנציאל למועמדות לראש ממשלה, כתבתי על זה כבר ב-2005 למגזין כותרת (השם ינקום דמו) ועפר נתן לי את המבט של ‘עוד פעם אתה והבוכלטריה הפוליטית שלך’.
האמת, הוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו. סער נראה לו פוליטיקאי משעמם במיוחד וההערכה שלי נראתה לו הזויה ברמות קיצוניות. בכל זאת, גררתי אותו וצוות צילום לכיכר רבין.
סער היה אז בעיצומו של התמרון הפוליטי הגדול שלו שמאלה, הוא ניסה להתחבב על המרכז שמאל, קידם את זכויות הנשים, דיבר בזכות הומואים והלך לדבר בעצרת לזכרו של יצחק רבין. ימני בים של שמאלנים. ראיינו אותו קצת לפני, קצת אחרי וידענו שיש לנו ביד באמת מוצר יוצא דופן, אולי חסר תקדים. הראיון המשעמם ביותר עלי אדמות.
אני עוד ניסיתי להציל את האייטם (ואת כבודי האבוד) והצעתי לסער שוב ושוב הצעות מגניבות (בוא נשחק כדורגל ביחד עם תלמידים, הוא היה שר חינוך), אבל בסופו של דבר נאלצתי לרדת מהעניין.
הרבה פרשנויות תשמעו בימים הקרובים על החלטתו של גדעון סער לא לאשר לעיריית תל אביב את חוק העזר החדש ולסגור באופן מעשי את מרכולי תל אביב. פרשנות אחת אני ממליץ לכם לדחות בתוקף – שגדעון סער חשב שזה רע לו פוליטית.
אין דבר שסער עושה בחיים שלא עבר אצלו בראש קודם את כל מבחן – איך זה עוזר לי פוליטית. כשהוא הזמין עיתונאים (“אבל תבואו בלי מצלמות, רק בשביל הכיף”) למסיבות בהן שימש כדי ג’יי, זה היה גם פוליטיקה, כשהוא הולך פתאום לבקעת הירדן ומצהיר שצריך לספח אותה עכשיו לישראל, זו פוליטיקה (בוגי יעלון מציץ מעבר לכתף) ואני אפילו מעז להעלות את החשד שסיפור גאולה אבן עבר אצלו את מבחן הקלירנס הפוליטי.
איכשהו זה גם יצא לו בול, שהיא באה בזמן שהסיפורים על עוד נשים בחייו התחילו לצוץ, המכתב המזויף ההוא (שסער ומקורביו הזיעו קשות כדי למחוק מהתקשורת. עד היום הוא לא אמר מילה פומבית בנושא ולא במקרה). עכשיו יש טענות שהוא גם מתחזק (אני מתקשה להאמין), המוני המתפקדים הדתיים של הליכוד בוודאי יאהבו את זה.
אתם יכולים להניח שאם סער היה חושב לרגע שפסילת חוק העזר של עיריית תל אביב פוגעת בו פוליטית, החוק הזה לא היה נפסל, או במקרה הרע, ההחלטה הייתה באה מכיוון הלשכה המשפטית של משרד הפנים, כשהשר בדיוק בחו”ל ומדובררת על ידי הודעות דובר יובשניות, שלא היו אומרות מילה חלילה על פסילה, אלא על הערות שיש למשרד ודיאלוג שוטף עם העירייה.
במקום זאת, שר הפנים מדלג בשמחה לאולפן חדשות 2 לדברר את ההחלטה השערורייתית שלו.
אחרי הנצחון של רובי ריבלין בקמפיין לנשיאות, נקשרו לסער המון כתרים מוצדקים. הוא הריץ את רובי, תרם לבחירתו ויצא באומץ נגד הטריקים המכוערים של נתניהו.
באזור החיוג של נתניהו דווח על רוחות עזות מאוד בכיוון של סער. הגברת רותחת, ידעו המקורבים לספר, ביבי בטירוף, הוא בטוח שיתמודד נגדו. מה שלא דווח זה מה חושב סער על נתניהו. יש מידה לא קטנה של הונאה בכל מה שקשור ליחסם של בכירי המערכת הפוליטית לנתניהו.
אם הציבור היה יודע מה ישראל כץ, איווט ליברמן, יאיר לפיד, גלעד ארדן, משה כחלון (אצלו זה קצת יותר ברור) וחבריהם חושבים על ראש הממשלה, האדמה הייתה רועדת. אם גדעון סער היה אומר בפומבי מה הוא חושב על נתניהו, הם לא היו מדברים יותר בחיים.
זה לא מה שהביא חלילה את סער לעימות עם נתניהו. לפחות, לא רק זה.
מבחן ה’מה יוצא לי פוליטית מזה’ של סער בוודאי אותת שעימות עם נתניהו ממצב אותו כמתחרה עתידי, מרים אותו במדרגה מעל כץ, הנגבי, ארדן ושאר דורשי הירושה.
מהבחינה הזאת, סער צדק, אבל למה לעזאזל, אנחנו צריכים לשלם את המחיר?
מקור: http://drucker10.net/?p=2237
-
אנחנו צריכים לשלם את המחיר. כך אתה אומר. אז אולי תסביר לי בבקשה לאיזה מחיר אתה מתכוון? למחיר הכבד מנשוא של עריכת הקניות לשבת ביום שישי?
במדינות רבות סגורות כל החנויות בימי ראשון משום שכולם מבינים שחייבים יום מנוחה אחד לשבוע. התגוררתי שנים ארוכות באחת ממדינות מערב אירופה וכל שכני הגויים ערכו את הקניות בשבת משום שאי אפשר היה למצוא חנות אחת פתוחה בימי ראשון. אף אחד לא התלונן. אף אחד לא “שילם את המחיר”. כולם נהנו מיום המנוחה השבועי. בעיקר אלה שעבדו בחנויות.