גם אני מתעוררת לפעמים לתוך חלומות של הנהגה. הנהגה פוליטית, עסקית, כלכלית.
לאחרונה אני מקבלת מידע על כל מיני סדנאות הקשורות במנהיגות. מנהיגות נשים, מנהיגות צעירה, בית ספר למנהיגות ועוד. הפרוספקטים הצבעוניים מבטיחים גדולות ונצורות באשר לעתידם של בוגרי הסדנאות האלו. כאילו שסדנא כלשהי יכולה להקנות לאדם תכונות של מנהיג, של מורם מעם.
סדנא כזו מתחילה בדרך כלל במשפט הבא: “דמיינו לעצמכן דמותו של מנהיג שבדרכו הייתן רוצות לדבוק…”
הייתי שם פעם אחת. ברור מאליו מהי הדמות שעלתה מיידית לנגד עיני. מי הוא המנהיג שבדרכו הייתי רוצה לדבוק. אך לא יכולתי להסביר לנוכחות בחדר את מעלתו של המנהיג שלי. כי דמות של מנהיג אמיתי לא צריך להסביר. מרגישים אותה!
אצל כל אחת מאתנו הנשים – במיוחד אלו החרדיות – המנהיגות אופרציה מורכבת של בית, משפחה, ילדים ניקיונות לפסח, בישולים, כלים, כביסות, תריסים וחלונות ובתוך כל הר הגעש הזה גם עושות למחייתן: עובדות, מרוויחות ואפילו מצליחות לבנות קריירות מכובדות, מתגנב לו חיידק ה”מנהיגות”.
כל אחת בתחום המנהיגות שקורץ לה. האחת בעסקים, השנייה בפוליטיקה והשלישית במסחר.
למה לא מגיע לנו? אני יכולה לעשות זאת טוב יותר מההוא או מהאחר. ברור שאת יכולה!
במאמר מוסגר. גם אני חושבת שהחרדיות עשר. אני כבר לא שומעת את המשפט המפורסם “את חרדית?! לא יכול להיות… את דווקא ממש עשר”… אבל נמאס לי להיות עשר מול מי שלא מסוגל להבין את אורח החיים החרדי. אני רוצה להיות עשר בפני מי שאני חייבת לו דין וחשבון – הקב”ה.
הרוחות הפמיניסטיות שנשבו ועדיין מנשבות – אם כי פחות בעוז – הגיעו לאזורים החרדיים באיחור רב. בעוד שבעולם החל עידן הפוסט-פמיניזם, אצלנו הוא מתחיל להרים ראש ולדרוש. כאשר אני נשאלת שוב ושוב, “מה?! את לא פמיניסטית”, אני מבינה שמשהו לקוי בתפיסת הנשים החרדיות. אני באופן אישי מנסה להגדיר מחדש את הפמיניזם שלי וקוראת לו בצניעות תרתי-משמע “פמיניזם אורתודוקסי”.
שאילולא כן אין כל משמעות להיותי חרדית.
בלבול שנוצר מתוך חשכת הגלות
אולי כדאי שלפני ההתפלספות וההתפלפלות הנהוגה באזורנו, ננסה להבין מהו פמיניזם ומהי אישה חרדית ורק אז אפשר יהיה להעלות שוב את צמד המילים “פמיניסטית חרדית” ולבדוק אם זה עובד ביחד.
יש כאלה שטוענות שביהדות קיים כביכול חוסר שיווין בין הגבר והאישה. נשים אלו הקימו תנועה שמטרתה “שחרור” האישה. לטענתן, כיון שכל אדם נברא בצלם אלוקים, אין להפחית מערכה של האישה לעומת הגבר. מקימות התנועה נתפסו לרעיונות ופעולות שהם היפך התורה וזאת למען מטרת השוויון הנאצלת.
למען האמת, כל זה נובע מבלבול וחוסר הבנה ביחס למעמד האישה. בלבול שנוצר מתוך חשכת הגלות. הבלבול הזה גורם להפיכת חושך לאור ואור לחושך. היפך השכל הישר והיפך האמת.
למעשה הביאה תנועה זו לתוצאה הפוכה לגמרי ממטרתה המוצהרת. דווקא היא זו שיצרה אצל נשים רגשי נחיתות עמוקים ביותר. כי מה יכול להשפיל אישה יותר מאשר זה שאומרים לה שאין היא יכולה לחיות ולפעול בהתאם לאישיותה ותכונותיה המיוחדות, ועליה לעשות מאמצים להיאבק, להילחם ולחקות את הגבר כדי להדמות לו, ועוד מבטיחים לה שבכך “תשוחרר” ממצבה המר ובכך תתבטא שלמותה?
זה בדיוק מה שעשתה תנועת הפמיניזם. היא ביטלה לחלוטין את חשיבותה של האישה כאישה ואת ערכם של התפקידים המיוחדים לה, והציבה את הגבר ותפקידיו כמודל לחיקוי. בכך גזרה על הנשים שיא של העדר הכרת הערך העצמי ודחפה אותן לבטל את עצמיותן ולעשות כל מאמץ להידמות לגברים.
אילו היו מייסדות אותה תנועה, נוהגות בדרך התורה, בדרכה של היהדות האורתודוקסית החרדית, טעות זו הייתה נמנעת. הרי התורה קבעה במפורש כי “לא ילבש גבר שמלת אישה”, וכן להיפך “לא יהיה כלי גבר על אישה”.
לפי תורתנו הקדושה – תורת חיים – לכל אחד מהמינים שליחות גדולה וחשיבות משלו, הן בענייני העולם ובטח ובטח בענייני התורה. שלמותו של הגבר מתקיימת מתי שהוא עושה את מה שגבר צריך לעשות. וככה בדיוק גם בקשר לשלמותה של האישה. זו תוכל לבוא לידי ביטוי רק כאשר היא תחייה ותתנהג כמו אישה ובוודאי לא כאשר תרוץ לחקות את הגבר.
שני סוגים של שליחויות
שיווין זכויות אמתי מתרחש כאשר כל אחד מגיע לשלמותו בהתאם לכישוריו ואפשרויותיו כפי שקיבל מאת ה’ יתברך. אין כל סיבה שאישה תנסה לחקות את הגבר ולהתעסק בתפקידי הגברים. אדרבה, כשאישה מנסה לחקות גבר ודורשת שיתנו לה תפקידים שווים לתפקידיו של האיש נוצר פער חברתי ואי שיווין.
שכן, על-ידי הרדיפה אחרי תפקידיו של האיש מדגישה האישה בעצמה שמעמדה פחות ממעמדו של האיש ולכן היא דורשת לקבל את תפקידיו כדי להצדיק את עצם קיומה.
אין כאן שני מעמדות האחד גבוה והשני נמוך. יש כאן שני סוגים של שליחויות בעולם הזה. כל אחד ממלא אותן בכלים שניתנו לו מהקב”ה.
המדרש מספר כי בעת שעבוד מצרים היו אלו הנשים ששמרו על המוראל היהודי ושימרו את הלכידות החברתית של העם כולם. הן אלו ששמרו על מצב-רוח מעודד וחיזקו את ביטחונם של הגברים. הן חינכו דורות של יהודים נאמנים שלא שינו את שמם, את לשונם ואת בגדיהם ואף זכו לקבל את התורה על הר סיני.
ואין כאן המקום לפרט את כל הנשים שפעלו במסגרת שליחותן לטובת העם כולו. הן לא דרשו שוויון כי מעולם לא ראו את עצמן נחותות מהגברים שלצידן. וברור שעיקר השפעתן ופעולותיהן של הנשים הייתה בתוך הבית – “כל כבודה בת מלך פנימה” – על-ידי צניעות וחיי משפחה יהודיים.
חג הפסח הוא עדות נצחית על כך שהאישה היהודייה – הן בבית והן בחוץ כאשר המצב דורש זאת – מסורה בגוף ונפש לתורה ולמצוות: טהרת המשפחה, חינוך ילדים ועוד.
אלה הם היסודות העיקריים של קיום וגאולת עמנו.
אישה יהודייה, דווקא עכשיו ערב חג הפסח, בתוך ים ההכנות לקראתו, את יודעת שבידייך מונח, במידה רבה, גורל עמנו.
• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו