תת אלוף עופר וינטר הוא אחד הקצינים הטובים והמוערכים בצה״ל ואין חולק על איכויותיו המקצועיות.
הוא מנהיג משכמו ומעלה שקידש שם שמיים במבצע ‘צוק איתן’, כשחיזק את חייליו במילות אמונה וקריאת שמע ישראל. הוא זכה להוקרה על כך מקיר לקיר, מדתיים ושאינם דתיים.
איזו אמא לא תרצה שבנה יתפלל לקב״ה בסיטואציה שכזו?
בעיני רבים במערכת הבטחון, עופר וינטר ראוי להתמנות לדרגת אלוף, ואף מועמד לתפקיד הרמטכ״ל בבוא העת.
למרות כל זאת, עופר וינטר אינו מקודם בדרג הפיקוד בצבא. פעם אחר פעם קידומו נבלם, בשעה שקצינים אחרים – טובים וראויים כשלעצמם – מתקדמים במעלה הדרגות.
מדוע עופר וינטר לא מקודם? במה קצינים אחרים טובים והוא לא? האם יש מי בצה״ל שלא מעוניין במפקדים דתיים כמותו?
צה״ל הוא צבא העם, וככזה עליו לייצג את כל חלקי האוכלוסיה ולתת ביטוי בדרג הבכיר גם לציבור הדתי, שמתגייס בהמוניו לשירות משמעותי.
לצערנו, המצב בצה״ל כיום מצביע על מגמה הפוכה.
במקום לקדם קצינים דתיים, מכריחים חיילים דתיים להשתתף בערבי הווי ובידור, בשחיה בבריכה מעורבת, להאזין לשירת נשים – ואוסרים עליהם לגדל את זקנם. אם הצבא רוצה לשמור על הגדרתו כצבא העם, עליו לייצג את העם ולאפשר לציבור הדתי לשמור על אורח חייו כרצונו.
המערכת הפוליטית סוערת כולה סביב המלצות הוועדה בעניין חוק הגיוס לבני הישיבות, והרמטכ״ל אייזנקוט בעצמו הופיע בפני ועדת חוץ ובטחון והצהיר כי לצבא יש רצון לגייס את כל בני הישיבות.
איזו דוגמא הצבא נותן לציבור הדתי והחרדי, אם אינו מקדם קצינים דתיים ומציב אותם בקונפליקט בין הפקודות הצבאיות לבין שמירת ההלכה.
מישהו למעלה חייב להתעשת ולשנות את המגמה הזו בטרם יווצר קרע ומשבר אמון בלתי ניתן לאיחוי.
חבל להרוס מרקם יחסים שנארג בזהירות במשך עשרות שנים.