שרוליק פרוש הבטיח, אבל מנסה לעשות הכל שלא יצטרך לקיים

1.

אתמול בבוקר התקבל שרוליק פרוש אצל הרב חיים יוסף אברג’ל, בנו של הגר”י אברג’ל זצ”ל, בנתיבות. לכאורה, מדובר היה בביקור שיגרתי של ראש עיר חרדית אצל רב.

אלא שאיכשהו, במהלך הפגישה, השתרבבה הברכה: “העיר אלעד תזכה שתהיה עוד שנים רבות בתפקיד ראש העיר”. לכאורה, מבלי שפרוש רמז או ביקש. לכאורה, מטרת הביקור הייתה סתם כך. וממש, אבל ממש, בלי שום קשר לרצונו העז של פרוש להמשיך לכהן כראש העיר אלעד.

הכל, לכאורה. כי מתחת לפני השטח מתנהל רחש-בחש במטרה לרפד את הדרך לקדנציה שנייה.

ערב הבחירות שהתקיימו לפני פחות מחמש שנים, לא רבים האמינו שהוא יצליח לזכות בתפקיד. הוא עשה כמעט הכול כדי להיבחר, כולל הבטחה ברורה לדגל התורה, הסיעה שסללה עבורו את השטיח האדום אל לשכת ראש העיר. ההבטחה כללה התחייבות מפורשת כי יפרוש לקראת הקדנציה הבאה, לטובת נציג של ‘דגל’.

ש”ס עמדה מן הצד ועיניה כלות: לא רק שלא הצליחה, לראשונה, להושיב ראש עיר מטעמה על כיסאו של ראש העיר, אלא גם הפסידה את התפקיד לקדנציה הבאה.

 2.

סיעת שלומי אמונים, ומשפחת פרוש בראשה, נהגו במשך השנים להתכבד בכך שהם מכבדים הסכמים.

בממשלת נתניהו השניה כיהן מאיר פרוש כסגן שר החינוך. הוא ניהל אז קרבות של ממש מול שר החינוך גדעון סער – כשהשיא היה המאהל שהקים מול בית הכלא ‘מעשיהו’ בפרשת ההפרדה בבית הספר בעיר עמנואל.

במחצית הקדנציה היה פרוש אמור, על פי הסכם רוטציה שנחתם באגודת ישראל, לטובת נציג חסידות בעלזא, ישראל איכלר. רבים תהו האם יקיים את ההסכם – והופתעו כאשר הוא קיים את חתימתו ללא ויכוח, ללא כל ערעור או פקפוק, בלי לכתת רגליים אל רבנים, בלי אלבומי תמונות, ללא אומר ודברים.

פשוט קם והלך.

היה זה בחודש אדר א’ תשע”א כאשר הניח את מכתב ההתפטרות שלו מהכנסת.  הסיעה ערכה לו אז מסיבת פרידה יפה. אפילו סגן שר הבריאות, גם אז, יענקל ליצמן הגיע, מותיר בלשכתו את המשקעים מהקרב על עיריית ירושלים.

ההתפטרות הזו הייתה כפולה, שכן עם היכנסה לתוקף לא יכול עוד פרוש לכהן כסגן שר חינוך, מה שהעביר את המושכות לטובת הסגן החדש – מנחם לייזר מוזס.

אני זוכרת, איך רגע לפני שפרש, בנאום פרידה, הטיל בוץ בליכוד, שיהדות התורה הייתה חלק מממשלתו.

“בעיקר אני מתייחס להסכם שהליכוד קיבל על עצמו לפני שנתיים, בהסכם הקואליציוני, להגן על עצמאות החינוך החרדי, והנה עכשיו, הליכוד, ואין לנו הסבר אחר, חוזר בו מהבטחתו להגן על עצמאותנו החינוכית”, אמר אז. “ומה היא הסיבה? בליכוד מסבירים לנו שאם אנחנו, החרדים, לא נתרכך בנושא הליבה וכדומה והליכוד יידרש להגן עלינו – יכול להיות שמבחינת הליכוד זה אינטרס נכון – אבל אם הליכוד יידרש להגן עלינו, הליכוד ייחלש לטובת לפיד וכדומה. ובגלל אינטרסים פוליטיים של הליכוד אתם מוכנים להפקיר אותנו במובן הזה של להגן עלינו. אתם תגנו ואתם תפקירו”.

הוא המשיך:  “אני רוצה שתדע, ראש הממשלה, אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה של מאבק קשה עם משרד החינוך על כל מה שקרוי עצמאות החינוך החרדי. יהיה מאד קשה, אותנו אבל לא ירתיעו. המצב של היהדות החרדית מול משרד החינוך יהיה קשה מאד ואנחנו לא נקבל את התירוץ ש-אם נגן עליכם, אנחנו ניחלש בבחירות בגלל לפיד וכדומה. תודה”.

לא חלפו אלא ימים אחדים, ומוזס התיישב על הכיסא שהתפנה במשרד החינוך. גישתו הייתה הפוכה ב-180 מעלות: גישה מקרבת, סימוסים של ‘שבת שלום’ לשר החינוך.

מלחמות פרוש ושר החינוך הפכו להיסטוריה.

3. 

בהיסטוריה היותר רחוקה לא תמיד כיבדה משפחת פרוש הסכמים בצורה חלקה, ואצל הסבא, הרב מנחם פרוש ז”ל, היו העניינים יגעים מעט.

אבל, בגדול, בשנים האחרונות כיבדה המשפחה הסכמים עליהם חתמה.

זה לא ששרוליק פרוש לא שב ומכריז כי במידה ויידרש, יכבד את ההסכם ויפרוש לטובת נציג דגל התורה. אלא שזה לא מה שהוא אומר. זה מה שהוא עושה, ומעבר לכך – מה שהוא משדר.

אנשיו חוזרים שוב ושוב על המנטרה ‘למה להחליף ראש עיר טוב’, כאילו שבציבור החרדי עולה השאלה מי טוב ומי טוב פחות, כשמפנים כיסא בגלל הסכמים מוקדמים. וכי מרדכי קרליץ, שהיה ראש עיר מעולה בבני ברק, לא פינה את כיסאו לטובת ישכר פרנקנטהל, נציג חסידות גור, בלי קשר לטובת העיר?

השבוע, בחדרו של הגאון רבי יהודה סילמן, התנהל מסע שכנועים ‘כבד’, כהגדרת אחד מהנוכחים במקום. למה שנאמר שם, אין שום קשר עם רצון לכבד הסכמים, בלי הררי טיעונים. הגר”י סילמן התקשה להבין: אז נכון שמבטיחים ל’דגל’ עולם ומלואו, אם רק תאפשר לפרוש להמשיך עוד קדנציה, אבל מדוע צריך קדנציה שלמה לעקוב ולוודא שההבטחה מכובדת, כאשר אפשר להציב נציג על בסיס הסכם חתום?!

הפעילים בדגל התורה זועמים. הם מתקשים להבין מדוע יש מישהו שחושב שצריך לוותר על ראשות עיר, לטובת הבטחות, רק כי מישהו סבור ש’סוס טוב לא מחליפים’.

4.

בתחילת השבוע  נשלף טיעון חדש בפי החפצים ב’עוד קדנציה לשרוליק’. הפעם, היה זה ניסיון ‘לחמם’ את השטח של ש”ס. אמירות כי  ‘ש”ס מוכרת עיר לליטאים’, הן ניסיון בוטה לשלוף את השד העדתי מהבקבוק ולשדר לאנשי ש”ס שהאשכנזים השתלטו על העיר.

בבסיס ההסכמה של ש”ס לוותר על אלעד לטובת נציג ‘דגל’, עומדת ההנחה שנציג ש”ס לבדו לא יצליח להתמודד מול שרוליק פרוש, כשהכול יודעים שקשה להדיח ראש עיר מכהן. מכיוון ששרוליק, כפי שהדברים נראים, לא עומד לוותר בקלות על הכיסא, אזי לפעמים עדיף לחבור לנציג ממפלגה אחרת, אבל כזה שידאג לאינטרסים שלך, מאשר נציג שלך שיתקשה להיבחר. ואם יבחר – יתקשה לפעול.

בינתיים נמשך מצעד הביקורים אצל גדולי ישראל ורבנים;, נמשך מסע איסוף גלריית התמונות; וגם הספינים. כשהכל מכוון מטרה: הצדקת המשך כהונתו של פרוש.

איך זה יגמר? קשה לדעת.

מה שברור: מכתב ברור של הגר”י סילמן, ובוודאי מכתב ברור של הגר”ח קניבסקי – יכריע את המערכה.