1.
מעולם לא ראיתי חוסר לינקייג’ כה בוטה בין הכותרת בשער לבין הכתבה שבתוך הגיליון, כפי שפגשתי השבוע ב’משפחה’.
אמנם מה שקרה כבר תואר בחרדים 10, אך אי אפשר שלא להזכיר בכמה מילים את ‘המופע של השבוע’ בעיתונות החרדית.
יו”ר הבית היהודי, שר החינוך נפתלי בנט, העניק ראיון לאליעזר שולמן, שלשבחו ייאמר שכתב מילה-במילה את ששמע בשיחה הטלפונית. שולמן, הוא גם עורך החדשות של משפחה, אך נראה שהשבוע ביקש מאחד מעוזריו לערוך עבורו את עמוד השער. העוזר המסור קרא את המילים הבאות, ורץ ליצור כותרות.
הנה מה שקרא: “בנט…היה הלוחם המרכזי בקבינט נגד הרפיסות שגילו החברים בכל הנוגע לטיפול במנהרות הטרור ברצועת עזה… ‘במשך שנים הקבינט פשוט התעלם לגמרי מעשרות מנהרות שחדרו לישראל.. אני באתי והפכתי שולחנות.. בפעולות הצבאיות הפעם אין תכלית מוגדרת כמו בפעמים הקודמות שאז הוגדרו משימות כמו השמדת המנהרות.
“אני סבור שיש שתי אפשרויות לפעול: או לעשות פעולה מאד עמוקה ורצינית של ניקוי.. או שלחלופין מגיבים כנדרש ולא מעבר ולא מגיעים להסלמה, הדבר הכי לא נכון לנו בעת הזו הוא להגיע לסכסוכים גדולים ועמוקים על פני שבועות ארוכים”.
העוזר לא ממש הפנים שמדובר בפעילות במנהרות, לא קלט את ההדגשה לפיה הדבר הכי לא נכון לנו בעת הזו הוא להגיע לסכסוכים גדולים, ויצר בשער את האבא של הסכסוך:
“בראיון לילי סוער מכפר דרום המופגז שר החינוך נפתלי בנט יוצא בהתקפה קשה על תגובתה הרפה של הממשלה: ‘אין תכלית מוגדרת, חסר עומק ורצינות, צריך לנקות את עזה אחת ולתמיד'”.
אלוקים, אוי מה היה לנו.
2.
אגב, עורך נחמד, לידיעתך, למקרה שהיית צעיר מדי בעת ההתרחשות, כפר דרום הועבר לידיים ערביות (חמאסיות) במסגרת תכנית ההתנתקות, וכבר למעלה מעשר שנים שרגל יהודי לא דורכת שם.
נראה לך ששר בממשלה דרך בכפר דרום, ככה סתם בתמונה עם חולצה לבנה וידיים על מותניים בשיא נונשלנטיות?
3.
הקרב על ראשות עיריית ירושלים תופס את כותרות השבועונים החרדים.
ביומונים לא יספרו לכם על התככים שמתרחשים מאחורי הקלעים, ויפציעו שבועות אחדים לפני יום הבוחר עם ‘ועשית ככל אשר יורוך’ לצד הוראות מדויקות להצבעה. יש מהם שיסתפקו בהוראות שיועברו מפה-לאוזן בשטיבל ביום האחרון.
אבל השבועונים יכולים לפרט קצת יותר. הנה הפירוט המדויק של יוסי אליטוב במשפחה בטורו ‘ספרא וסייפא’ (שאפו לעורך אליעזר שולמן, כותרת טובה).
“בחודשים האחרונים נראה היה שהרכבת של משה ליאון דוהרת במלוא הקיטור כל הדרך בואכה הקומה השישית בכיכר ספרא. כשהוא מחוזק בידי שלישיית שחקנים עוצמתית דוגמת אביגדור ליברמן, אריה דרעי ומשה גפני – ליאון כבר תפר את החליפות.. נראה היה כי הסבלנות בת הקדנציה שבמחציתה כיהן כיו”ר האופוזיציה העירונית ובמחציתה התנדב לשאת את כליו של ניר ברקת (אופס, איזו עקיצה לליאון. ש.ר.) השתלמה. הנה החלום עומד להתגשם.
“אלא שאז קרתה תפנית בלתי צפויה בעלילה. זאב אלקין.. החליט לעלות על המגרש, והוא עשה זאת כשהוא מצויד בסוללת שחקני חיזוק שאין לזלזל בכוחם: הקואליציה סביבו מורכבת מראש העיר הנוכחי ויועציו (הטוענים שהם עובדי ברקת בלבד. ש.ר.), ישראל כץ וקבוצת בכירים בליכוד, וסגן שר הבריאות ליצמן ועוזריו…להתפתחות הזאת בעלילה ליאון כלל לא ציפה. משהו בתכנית השתבש. סלע אימתני הונח בכביש המוליך לכיכר ספרא”.
הנה הפרטים הנלווים לקרב:
א. זאב אלקין מפעיל על ראש הממשלה את כל הלחצים האפשריים כדי שזה ייתן לו את ברכת הדרך (בינתיים, לא קרה. ש.ר.)
ב. ביום רביעי שעבר משה גפני ואריה דרעי נפגשו למשך מספר שעות והחלו לסגור את ברית דגל-ש”ס להרצת משה ליאון לראשות העירייה. כשהשניים הבינו כי סביבת ליצמן עובדת קשה למען השגת ברכת הדרך עבור אלקין.. החליטו להעביר לנתניהו מסרים ברורים.. ראשון מעבירי המסרים היה אריה דרעי ששוחח עם נתניהו בסוף השבוע שעבר ואמר לו: ‘אנחנו רוצים איש כלבבנו. ליאון נמצא כבר על המגרש. הוא מועמד טוב’.
ג. אתא ובא יום ראשון, שבו אמור היה ליפול הפור. דרעי וגפני ישבו בלשכותיהם כוססים ציפורניים מחרישים לדעת האם אלקין יקבל את מבוקשו.. נתניהו התמהמה.. למגינת ליבו של גפני עד מהרה התברר לו כי המסר ששיגר לנתניהו כלל לא הגיע ליעדו.. מי הגורם שהצליח לסנן את ההודעה?! אלו שאלות שעד לרגע זה – גפני יכול רק לשער את התשובות עליהן (מצליחים להבין למי רומז אליטוב? ש.ר.)
ד. באותן שעות ממש.. סגן השר ליצמן התייצב בפני נתניהו והשמיע האג’נדה שלו: מבחינתו, הסביר לנתניהו, יוסי דייטש הוא המועמד. אבל אם דייטש לא ירוץ – אין לו שום כוונה להכריע כעת בין אלקין לבין ליאון” (לא סותר את האמור בסעיף ב’: ‘סביבת ליצמן עובדת קשה למען השגת ברכת הדרך עבור אלקין’? ש.ר.)
הנה החלק שישלים את הפאזל המצוין שהרכיב יוסי: ובכן, בהמשך התקשר גפני ישירות לנתניהו והעביר לו ברורות מהו רצונו. כלומר, אם מישהו ניסה לעקוף את גפני, הובהר לו עד מהרה שגפני יודע לחייג גם בעצמו…
4.
ובאותו הקשר, אחרי שתיאר שגפני לא רק חפץ במוישה ליאון, כי אם הבהיר זאת לנתניהו (העביר מסר, השליח נתקע בדרך), אני מנסה להבין את כותרת עמוד השער: “ש”ס בחרה ליאון, ‘אגודת ישראל’ תומכת בדייטש ושמה את השר אלקין בעדיפות שנייה ו’דגל התורה’ ממתינה להכרעת הגר”ב סולובייצ’יק”.
גפני כבר החליט. אחרי שהתייעץ עם הגר”ב סולובייצי’ק, או מבלי שעשה זאת או יעשה זאת? כשייצא הפתק המורה להצביע למוישה ליאון, נדע מן הסתם גם מיהו גדול הדור עמו כבר נועץ.
5.
תחת הכותרת ‘פחד אלוקים’ מצאתי כתבה נחמדה ביום ליום, מאת יוסי אסולין.
“גל עכור של שנאה לדת שוטף את הארץ מזה חודשים ארוכים. מונח חדש בשפה העברית נושא את כותרתו – ‘הדתה'”, פתח את כתבתו. ובפנים, ההיסטוריה של שנאת ה’הדתה’, וגם, ראיון עם ‘עיתונאי מזן אחר’, אמיר איבגי מערוץ 20, מי ש”אינו חושש להתעמת עם קמפיין ההדתה המכוער פנים אל פנים ולקרוע ממנו את כל המסכות”.
בהחלט כתבה חשובה.
6.
חשוב שתשימו לב לשתי התובנות הבאות בטור ‘מקור נאמן’ של אריה זיסמן, ביתד נאמן:
א. זיסמן מדלג על הרכלנות הכרוכה בנסיבות עזיבתו של אלי גרונר מתפקידו כמנכ”ל משרד ראש הממשלה ומסביר כי “כבר לפני שנה וחצי החל נתניהו לחפש לו מחליף, אולם רק לפני חודש וחצי סיכמו השניים על עזיבה סופית במועד שיהיה נוח לשניהם”.
ב. “המנכ”ל הבא אמור להיות הרבה יותר מעורב פוליטית, ולכן קיימת אפשרות שיואב הורביץ ראש הלשכה של נתניהו יקודם לתפקיד המנכ”ל ואת מקומו ימלא מישהו שיגיע מבחוץ”.
ג. “מנגד לוחשים אחרים שגם הורביץ מגשש כבר את הדרך החוצה. אין לדעת עד כמה זה נכון, אך ברור שהעבודה בלשכת ראש הממשלה לא הייתה אף פעם סוגה בשושנים. רשימת העוזבים (השחוקים) ארוכה”.
7.
את הכתבה המרגשת ביותר מצאתי השבוע במגזין ‘כפר חב”ד’.
היה זה חיים גיל ש’ירד אל השטח’ בדרך מקורית. כלומר, עלה לאוטובוס לנסיעה בלתי שגרתית. “ניגוני ניח”ח (מישהו יכול לפרש את ראשי התיבות, למי שנתקל בעיתון ואין לו מושג במה מדובר? ש.ר.) נוסטלגיים, כוס מים קרים וחיוך רחב – כך מקבל ר’ משה דוד כהן את נוסעיו באוטובוס המפורסם ביותר בארץ, בקו 291 מביתר לירושלים.
“על הדרך, תרתי משמע, הוא מחדיר בנוסעים אמונה בביאת המשיח, אהבת ישראל וחסידות. האיש שבצעירותו זכה להיות ‘טנקיסט’ בשליחות הרבי, הפך את עבודתו ל’מבצעים’ לכל דבר. ‘טנקיסט נשאר טנקיסט, אי אפשר לדמיין כמה מבצעים אפשר לעשות בעיר חרדית’, הוא אומר”.
קצת אחרי חג הפורים האחרון נתקבלתי בסרטון של הנהג, כשהוא חוגג על ‘האוטובוס שלו’ עם מוזיקה חסידית ואווירת פורים מרגשת. תודו, שלא בכל יום עולים לאוטובוס ונתקלים במחזה שכזה. כבר אז שאלתי את עצמי – מי האיש.
אז כפר חב”ד הרים את הכפפה ושיגר כתב ללוות את המחזה הנדיר.
אגב, ‘הנהג שלנו חברה’מן’ הוא בנו של הגאון רבי אשר לעמיל כהן, רב קהילת חב”ד בביתר.
הנה ההכרזה שלו לנוסעים, כל יום מחדש: “נוסעים יקרים בוקר טוב. אתם על קו 291 מעיר התורה והחסידות בהרי יהודה, לירושלים עיר הקודש. אני מאחל לכם נסיעה טובה ורגועה ומבקש מכם לשמור על הניקיון. על מנת שאוכל להמשיך ולשרת אתכם ואת הנוסעים הבאים באוטובוס נקי, אנא הקפידו לא להניח לכלוך בין הכסאות, מתחתם ובצדדים. לרשותכם שקיות ניילון, מגבונים וטישיו בקדמת האוטובוס. כמו כן יש כאן בקבוקי שתיה קרים בעבור מי שרוצה לשתות ביום החם הזה.
“יצאנו את העיר ומי שנוהג לומר תפילת הדרך יכול לעשות זאת מעכשיו. חברת קווים מאחלת לכם נסיעה נעימה. אנחנו נוסעים לתחנת גבעת התחמושת דרך קניון מלחה ומקווים שבעזרת השם עוד לפני סיום הנסיעה נצטרך לשנות את המסלול ולנסוע לקבל את פני משיח צדקנו בבית המקדש”.
ולא צריך להיות חב”דניק כדי להתרגש. האמת?
עם כזה נהג, אילו היה כזה במקום מגורי, הייתי שוקלת פעמיים לפני התנעת הרכב הפרטי, לטובת חווית אוטובוס שכזו.
8.
הנה שני הסיפורים הטובים ביותר של השבוע, אותם מצאתי אצל שני המתחרים – משפחה ובקהילה.
נתחיל בראשון – בטור ‘שטח אש’ של אליעזר שולמן במשפחה.
“ביום שני בשעות הצהריים המוקדמות הגיעו סגן הרמטכ”ל האלוף אביב כוכבי, האלוף איציק תורג’מן ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה.. לביקר בלשכת סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. השיחה עסקה בנושא ועדה שבדקה את התלונות על השירות הרפואי בצה”ל והמליצה כי חיילים בשירות חובה וקבע יקבלו את הטיפול הרפואי בקופות החולים האזרחיות. קצין הרפואה הראשי מתנגד להמלצה וטוען כי ‘הוצאת גימלים לחיילים תגרום לאובדן ימי שירות של החיילים בצה”ל.
ליצמן שמע את הדברים, האזין בקשב, שאל על המשמעות מבחינת צה”ל והבטיח לגבש עמדה מקצועית בנושא. אלא שלפני סיום השיחה הוא ביקש להבין האם בצה”ל יש התנגדות לגימלים.
‘בהחלט יש לכך התנגדות בקרב אנשי הרפואה’, השיב סגן הרמטכ”ל.
‘אני דווקא בעד גימלים, הרבה גימלים’, המהם ליצמן ושמץ של חיוך על פניו.
הנוכחים מטעם צה”ל נדרכו.
סגן הרמטכ”ל, איש נבון, בחן את פניו של ליצמן בעניין והבין שיש איזה ‘מוקש’ בדברים. ‘למה אדוני סגן השר בעד גימלים?’ שאל. ‘אתה בעד שחיילים יהיו חולים?’…
‘חס וחלילה’, הגיב ליצמן.
כוכבי ניסה להבין מה הוא מפספס, ואז ליצמן עבר להסביר: ג’ היא האות שמשמשת את ‘יהדות התורה’ בבחירות לכנסת, ולכן הוא בעד הרבה גימלים…
‘בצה”ל לא מתעסקים בפוליטיקה’, השיב לו כוכבי, וחייך אף הוא.
9.
הנה השני, אותו מצאתי ב’פתיתים’ של צבי יעקובזון בבקהילה:
“לעיתים המליאה משעשעת.. השבוע דנה הכנסת ב’מדד מדלן’. היושב ראש הייתה נאווה בוקר, שהזמינה את השר המשיב להשיב: ‘ישיב סגן שר החינוך מאיר פרוש, בבקשה” (בצירה מתחת לפ’, כאילו היה מדובר בפירוש? ש.ר.).
מה שגרר קריאות ביניים.
בוקר מתנצלת: ‘זה רשום בלי ניקוד’…
יעקב מרגי: ‘לתימנים קל יותר לומר את זה’. בוקר (למאיר פרוש בדרכו לדוכן) ‘פרוש או פורוש? אדוני הרב, פורוש או – מה הוחלט?’
מאיר פרוש: ‘קודם כל גילוי נאות מעל לדוכן: אני לא רב, אין לי הסמכה לרבנות וקוראים לי פורוש אבל כותבים פרוש’. היו”ר נאוה בוקר: ‘הבנתי, טוב לדעת'”.
מצידו, נאוה, תקראו לו פירוש או פרוש או פורוש, רק תמשיכי לו את הקדנציה של בנו שרוליק באלעד, והכול טוב…
10.
ואהבתי מאד את ה’עקיצה’ ששיגר שמעון בריטקופף בטורו ‘המזנון’ לעבר מוישה גפני, הח”כ ועדת הכספים, ודווקא בנושא הליקר בבר המצווה לנכדו.
שימו לב:
“יש משהו יפה בשמחות של משפחת גפני. הסבא, שמחזיק בתפקיד הכלכלי אולי הכי משמעותי במדינה ומעביר מאות מיליארדים תחת ידיו כל שנה, חוגג את השמחות שלו בדיוק כפי שחגג בזמן שהיה ראש כולל באופקים. הוא לא עושה רושם על איש, לא מבקש להשתחצן, והאלכוהול היחיד באולם היה טמון עמוק-עמוק בתוך בקבוק ליקר בננה, שניכר עליו שעוד עשה ‘שימוש’ בבר מצווה של אבי הבן, ר’ אליהו שליט”א. איך אומרים? – סוס וליקר מנצח לא מחליפים”.
עקיצה? טוב, יותר בכיוון שבח, לטעמי.
“הפשטות והצניעות של ח”כ גפני הן אולי המרכיב המרכזי ביכולת שלו לשרוד כבר שלושה עשורים במערכת הפוליטית רוויית התככים והשנאות. אי אפשר לקנות אותו, אי אפשר לאיים עליו, ואי אפשר לקחת ממנו כלום”.
שאפו, גפני.
11.
אין, אין, אני לא יכולה.
הוא אחיין אהוב, והוא ירש את הכישרון הספרותי מהאמא שלי, הסבתא שלו, הסופרת רבקה גלאי. אז תבינו, אני לא ממש יכולה להרשות לעצמי להחמיא לו שוב ושוב. גם אחרי שהפכתי אותו ליצחק פלדמן המכונה ‘יצחק גילוי נאות’, אני עדיין לא יכולה להגזים. אבל שהדודה לא תאהב את הכתיבה שלו? תגידו.
אז אני לא אובייקטיבית, אבל אני אומרת לכם נחרצות, שמעולם לא קראתי תיאור חתונה טוב יותר, עם כל השמאלץ (“לא צריך להיות חסיד מופלג כדי להבין מהי אהבה.. מגובה עצום, בצמרת מגדלי הפרענצ’עס.. עשרת אלפים לבבות התאחדו ללב אחד ענק וגם ליטאי ומשקפת פלסטיק היה להם עכשיו איזה מושג בהתקשרות לצדיקים”), מכפי שפרסם בבקהילה.
טוב, לא אמשיך. אפילו לא אספר לכם כמה מרגש היה לקרוא את טורו האישי, מכתב לילד שלו, “מכתב לשולם שלי”. שולם הוא השם שניתן לו על שם סבי האהוב, הגאון רבי שלום גלאי זצ”ל, תלמידו המובהק של החפץ חיים. ואם אגיד שהזלתי דמעה, תאמינו לי? לא, כי אני הדודה.
“הייתה מוזיקה סבירה, ודרשות, ומנהלים, ומחיצת בד עם אמהות מתייפחות ודיבורים חשובים. ואני שישבתי בין עשרות אבות לא שמעתי כלום, רק הסתכלתי עליך, קוצר את המטרים שהפרידו בין עשרות שנות חיינו.. אתה יודע שולם, אבא שלך הוא לא האברך הכי מתמיד בשכונה, ואיפה שמודדים את הסטנדרט, הוא אפילו לא מנסה להידחף לשורה הראשונה. כי מה הוא יגיד לאחראים: לילה אחד הוא נרדם, שני לילות לא. יום אחד מתרגש מתורתו של הראש ישיבה, ויום אחד מתלהט ביצר הפוליטיקה של טראמפ…
“לא משנה מה יקרה, ואיך יקרה. ואם תצמח תלמיד חכם עצום כמו שאנחנו מתפללים או שהקדוש ברוך הוא מתכנן לך כיוונים אחרים שאין לנו בהם מושג, תזכור תמיד, שולם, שאתה יהודי, ותמיד תישאר ילד של אבא, בן חמש או שש. ותדע שיש לך עוד אבא, גדול, רציני, יציב, ושהוא גם אבא של כולם… שולם שלי, אתה יודע מה? תזכור רק את זה – תמיד בסוף אבא מופיע. באהבה אינסופית”.
אז לא צריכה שתאמינו, ולא אוסיף שום מילת שבח כדי שלא לתת לכם פתחון פה לומר, אה, זה בגלל שהוא אחיין שלה. פשוט תקראו בעצמכם.
ותכינו טישו.
יצחק פלדמן, יצחק גילוי נאות, הבן של חני אחותי הכל כך אהובה, או פשוט ‘איצו’, סליחה שאני לא יכולה להחמיא לך יותר מדי. אבל פשוט התרגשתי.