תהלה פרידמן, עמיתת מחקר במכון הרטמן ועורכת דין, כתבה הבוקר בדף הפייסבוק שלה, בעקבות מופע האימים בסרטון התפילין מנתב”ג:
עוד משהו קטן על חב”דניקים, תפילין ושדה התעופה.
פעם הייתי עם נתן שרנסקי במדינה אירופאית. מוקדם בבוקר יום ראשון טסנו לכנס סטודנטים יהודים מרחבי היבשת. התלווה אלינו הרב החב”דניק במקום.
בשדה התעופה הוא שלף תפילין והציע לשרנסקי להניח.
הובכתי והתעצבנתי.
מאיפה הוא יודע האם השר הניח או לא הניח כבר תפילין?! (לא היה לי מושג ולא היה עולה בדעתי לשאול. יחסיו של אדם עם בוראו הם בתחום המרחב האינטימי והצנוע בעיני).
מלמלתי בזעף באוזני השר, שאולי יציע לו להציע גם לי להניח, שאני דווקא אשמח.
אחרי שהניח את התפילין בחיוך ובנחת, ואחרי שסנט בי על שמתחת לחזות הילדה הטובה אני בעצם “בנדיטית”, אמר לי נתן:
“תדעי לך שכשאף אחד לא היה ברוסיה. כשהיינו שם בכלא גדול, מנותקים לחלוטין משאר העם היהודי, כשעוד אף אחד לא העז ליצור קשר, לא מדינת ישראל ולא יהדות ארה”ב, חב”ד היו שם. במסירות נפש וסכנת חיים. לכן, תמיד, כל דבר שחב”דניק יבקש ממני אני אעשה”.
חגי סרי לוי, עורך ספרות עיונית ועורך תורני, ולשעבר עיתונאי ועורך במערכות תקשורת, הגיב:
“הבאת סיפור יפה ונאה אבל דבר מעניין עולה ממנו. לא לגבי שרנסקי אלא לגבייך ולגבי אנשים דתיים מסוימים וגם חילוניים – מדוע בכלל חשת נבוכה אם אדם כלשהו הציע לשרנסקי משהו? ואשאל בעדינות – מה זה עניינך? את לא מופקדת על חינוכו של שרנסקי וגם לא על חינוכו של הרב מחב”ד.
שרנסקי ילד גדול והכי גרוע – מה אכפת לך שאיש חב”ד יציע לאדם אחר תפילין או שרוכל צעיר יציע לו עוגיות שאפה ורוכלת אחרת תנסה למכור לו חוצות טריקו? מה, שרנסקי לא אכל בבוקר? הוא לא יודע להתלבש? מזונותיו וחולצותיו של שרנסקי הם לא “בתחום המרחב האינטימי והצנוע?” – הבעיה מתחילה כשמחשבות כאלה מתגנבות למוחנו.
הכל נראה לנו הגיוני חוץ מענייני דת ותפילה ויהדות. אף אחד לא כופה ולא כפה על שרנסקי אלא הציע לו. “מלמלתי בזעף באוזני השר, שאולי יציע לו להציע גם לי להניח, שאני דווקא אשמח” (אם תשמחי להניח תפילין למה לא הבאת איתך תפילין כדי שתוכלי להניח?) – מדוע הארס הזה? מנין נובעים הכעס והעצבים שלך על הרב מחב”ד “מאיפה הוא יודע אם השר הניח או לא הניח כבר תפילין?!”
ובכן, כדאי שתשימי לב להמשך המשפט שבאופן מעניין (ומקרי) הוא תשובה נאה לך עצמך. איך כתבת? “לא היה לי מושג ולא היה עולה בדעתי לשאול. יחסיו של אדם עם בוראו הם בתחום המרחב האינטימי והצנוע בעיני”. ובכן, תהלה פרידמן, אם יחסיו של שרנסקי עם בוראו הם כדברייך “בתחום המרחב האינטימי עם בוראו” – מדוע את עצמך לא שומרת על הכלל שאת מתווה לאחרים? אולי כי זה קצת דתי מדי, ומבייש אותך בתור דתייה ‘מתקדמת ופתוחה’?”