טענות לא מועטות אודות חוסר הקונסיסטנטיות – או בעברית מדוברת ‘זיגזוג’ – של יו”ר ‘יש עתיד’, הופרחו בשבועות האחרונים לאווירה הדחוס והרעיל של הרשת החברתית.
מה לא אמרו עליו? שהוא לא יציב, שהוא לא תמך בביטול הסכם הגרעין, שהוא כן תמך בביטול ההסכם עם ארדואן, שהוא אפילו ביקר בכותל, שומו שמים, עם כיפה ועם טלית.
לטענות השונות הללו יש מכנה משותף אחד: הן נשמעות טוב אבל הן לא אינטלגנטיות. הן מנוסחות טוב, אבל הן לא באמת ‘מחזיקות מים’.
ניתן להיכנס לרזולוציה גבוהה בגופן של טענות, אבל זה מיותר. מי שאינו אינטלגנטי מספיק כדי להבין מדוע הן לא דורשות הפרכה, לא יקבל אותה גם כשתוצב מולו במראה.
האם מישהו, למשל, באמת חושב שלפיד לא תומך בביטול ההסכם עם איראן? שההסכם הגרוע שחתם אובמה, שהותקף אפילו על די מפלגות השמאל הישראלי, נכון וישר בעיניו?
לא צריך להיות רוברט אופנהיימר כדי לענות על כך, ולא צריך להיות אפילו רביב דרוקר כדי לפשפש קצת בארכיון, ולשמוע את האיש מדבר רק על חלקה של אירופה בקונספט הגדול הזה שנקרא ‘ביטול הסכם הגרעין’, לא על חשיבות הביטול גופו.
השיח על ‘הזגזוג של לפיד’ הוא דוגמה אבטיפוסית מובהקת למה שנתניהו קורא: ‘תקשורת אובססיבית’. או במילים אחרות: בני אדם שמהותם כולה נרקמת מקיומו של הזולת [מי אמר פה בן כספית וליאור שליין?]
איך ייתכן שמאות בני אדם מחטטים בדף הפייסבוק של לפיד כדי למצוא מה היה הנוסח המדויק שלו ביחס להסכם הפיוס עם ארדואן, ולא לציין את אמירותיו המשתנות, שלא לומר המביכות, של ראש הממשלה ביחס למחוייבותו ל’הקמת מדינה פלסטינית’? מדוע כל ציוץ של יו”ר ‘יש עתיד’ מועלה לזירת הדיוק ההיסטורי כשהתבטאויותיו של גבאי ביחס ליהדותם של אנשי שמאל כמעט ואינן זוכות להתייחסות?
לפיד תוקף את ראש הממשלה ללא הרף ומואשם כי הוא ‘מנסה להיבנות על גבי השנאה והמיאוס של נתניהו’. אבל, זה תפקידו, מעצם הגדרתו.
יאיר לפיד הוא פוליטיקאי ששואף להנהגת המדינה. אפשר לאהוב אותו, מותר בהחלט לא לסבול אותו. אבל היחס אליו חייב להיות הגון ובעיקר, שוב המילה הזו, אינטלגנטי.
מהו מדד האינטלקט שמאפשר להבין כי ציטוט, כל ציטוט, של רב גדול, איש ציבור, פוליטיקאי או חמותך, חייב לבא עם הקונטקסט המלא של הטקסט? מדוע כל כך הרבה חוטאים בשטחיות כזו? העלאת טקסטים ישנים, חסרי קונטקסט ומסגרת מלאה, של אדם שכתב בחייו קילומטרים של מילים מעלה תחושה קשה של קמפיין מאורגן וממומן כנגד האיש.
רק שגם התוצאות של קמפיין כזה, לתשומת לב מארגניו, אינן אינטלגנטיות.
שכן, מסע פרסום כמעט זהה נוהל, בידיעות אחרונות למשל, בחודשים שקדמו למרץ 2015 כנגד אדם שענה לשם בנימין נתניהו. את התוצאות של הקמפיין שהוכרזו בליל הבחירות – כולם זוכרים.