יום חמישי, 18:40. רחוב המגיד ממעזריטש בביתר עלית.
יצאתי מהמשרד ולמולי רכבי הצלה בנסיעה דחופה. נצמדתי לרכבים החונים, בכדי לאפשר להם מעבר להצלת חיים. מהלך פסיעות ממני נעצרו רכבי ההצלה, בזה אחר זה, ואני חסום מכל הכיוונים, ללא אופציה להמשיך בנסיעה.
הסקרנות, לצערי, גברה עליי ויצאתי מהרכב לבדוק את אופי האירוע, שכמובן עדיין לא דווח עליו בהודעות לתקשורת, אפילו לא בקבוצות פנימיות של תושבי ביתר.
מספר מצילי חיים כבר ביצעו החייאה בילד קטן שרכב על אופניים, ומצבו הוגדר במקום כבלתי יציב. לא למדתי עזרה ראשונה, אבל ראיתי מקרים קשים לצערי. למרות זאת, שבריר השניה שהצלחתי להביט על הילד השוכב על הכביש, ומעליו רכונים זוג כוננים המבצעים בו החייאה – לא יוצא לי מהראש.
הסתובבתי עם הגב למצילי החיים שעושים כל שביכולתם בכדי להציל את חיי הילד הקטן, ואני קולט כ-30 ילדים עומדים ברדיוס של שלושה מטר מהילד שמבצעים עליו החייאה – ומביטים. ניסיתי לבקש מהם להתרחק, אבל כנראה שסקרנות של ילדים גוברת על השכל ועל הבקשה שלי.
חזרתי לרכב בעוד המראה המזעזע של הילד מוטל על הכביש, מכה בי שוב ושוב. התחרטתי על שסקרנותי גברה עליי לרגע.
באותו הרגע הכתה בי הידיעה שבסמוך לילד המוטל על הכביש יש עשרות ילדים שנפצעים נפשית בזה הרגע ממש.
אולי כי אין לי שכפץ זוהר או משהו דומה, ולכן הילדים לא נשמעו לבקשה שלי; אולי כי הייתי תחת זעזוע, אבל הילדים המשיכו לצפות בהחייאה על ילד בן גילם, שאולי הם מכירים ואולי לא. הילדים האלה נפצעו נפשית ואין מי שיטפל בהם. עשרות ילדים פצועים ואף אחד לא מטפל בהם או מרחיק אותם מהמקום בו הם נפגעים בכל שניה נוספת.
הילדים פצועים ולא קיבלו טיפול. כוחות ההצלה מרוכזים במשימה להציל חיים, כוננים נוספים עומדים בסמוך לחזית הבניין ומדברים עם האמא, כוחות נוספים מאתרים את האבא ומסבירים לו במעורפל את המצב. אבל הילדים נפצעו ואף אחד לא טיפל בהם.
איני יודע מי אמור להיות אחראי. האם הכונן שהגיע קצת באיחור ולא הייתה לו אופציה לגשת אל הילד המוטל על הכביש – צריך לדווח למוקד על סטטוס האירוע או קודם לטפל בילדים הנפצעים בכל רגע? אולי זה לא מתאים לחובש בכיר או לפרמדיק להרחיק ילדים, אולי הם עסוקים בלהביא עוד ציוד למתנדבים שמבצעים החייאה?
אין לי שמץ של מושג. אני לא בא להאשים אף אחד חלילה.
אבל אין ספק כי מישהו חייב לטפל בילדים הפצועים שנשארו ללא טיפול נפשי.