נגד התחזית: עוד 40 שנה החרדים יהיו רק רבע מהיהודים ולא שליש

האם  הציבור החרדי גדל בקצב הרבה יותר מתון ממה שקובעות התחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה?

לפי מחקר של הפרופסור לסוציולוגיה אלכס וינרב ונחום בלס, מבכירי חוקרי החינוך בישראל – ממרכז טאוב למחקר חברתי, שהובא על ידי שחר אילן בעיתון ‘כלכליסט’ – התשובה חיובית.

החישוב של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מבוסס על תחזיות פריון לאוכלוסיות השונות, אך המחקר של מרכז טאוב קובע כי שיטת החישוב הזאת מפספסת מגמות בחברה החרדית, וכי שיעור החרדים יהיה נמוך יותר, זאת באמצעות בדיקת מעבר תלמידים במערכת החינוך, שמחולקת לזרמים דתיים.

החוקרים בדקו את מספר התלמידים בזרמי החינוך השונים וגילו שמספר התלמידים בחינוך הממלכתי גדול בהרבה מהצפוי לאור הריבוי הטבעי, ואילו מספר התלמידים בחינוך החרדי נמוך משמעותית.

לפי המחקר, במהלך שנות הלימודים אף מתבצעים מעברים משמעותיים מהחינוך הדתי והחרדי לחינוך הממלכתי – ואם מגמות אלו יימשכו, תהיה להן השפעה ניכרת על ההרכב העתידי של האוכלוסייה בישראל.

לפי התחזית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המתבססת על שיעורי הפריון, החרדים צפויים לגדול מכ־14% מתוך האוכלוסייה היהודית היום לכ־35% בשנת 2059. כלומר, בעוד 40 שנה.

אולם, כותב אילן, אם מביאים בחשבון את נתוני רשתות החינוך, שיעור החרדים צפוי לעמוד על 26% בערך. כלומר, ממציאי המחקר של מכון טאוב הם שקצב הגידול של הציבור החרדי קטן משמעותית מזה שחוזה הלמ”ס.

קצב הריבוי הטבעי של המגזרים השונים גורם לכך שהאוכלוסייה החרדית אמורה להכפיל עצמה מדי 17 שנה, האוכלוסייה הדתית מדי כ־26 שנה, והאוכלוסייה החילונית והמסורתית רק מדי כ־30 שנה.

המחקר של וינרב ובלס, כותב אילן, ביקש לבחון את הטענות שהחילונים הן זן נכחד וכי החרדים יהפכו לרוב בתוך עשורים ספורים. זאת, באמצעות בחינת מספרי התלמידים בזרמי החינוך החרדי והתנועה ביניהם בשנים 2015-2001.

המחקר מצביע על כך שמספר התלמידים בחינוך הממלכתי גדול ב־5.9% מהצפוי על בסיס שיעורי הילודה במגזר, בעוד החינוך הממלכתי־דתי קטן ב־8.2% והחרדי קטן ב־7.7% מהצפוי.

המחקר בדק גם מעבר של תלמידים בין זרמי הלימוד בין כיתות א’ וח’.

מהנתונים עולה, כי כמעט 98% מהתלמידים ומהתלמידות שלמדו בבית ספר ממלכתי בכיתה א’ נשארו בזרם זה.

בחינוך הממלכתי־דתי ובחינוך החרדי היקף השינוי גדול יותר: שיעור העוזבים את החינוך הממלכתי־דתי עמד על כ־20% מהבנות ו־25% מהבנים. רובם עברו לחינוך הממלכתי, ורק אחוזים בודדים עברו לחינוך החרדי.

את החינוך החרדי עזבו כ־11% מהבנות (6.5% עברו לחינוך הממלכתי־דתי וכ־4.5% לחינוך הממלכתי) וכ־13% מהבנים.

במצטבר הנתונים מצביעים על כך שכ־8% מהילדים שלמדו בחינוך החרדי מצטרפים (עד כיתה ח’) לקהילה הדתית, המסורתית והחילונית, וכ־8% מהילדים שנולדו לקהילה הדתית מצטרפים לקהילה החילונית והמסורתית. התנועה הזאת לא רק שהיא מצמצמת את שיעורי ההתרחבות של האוכלוסייה החרדית והדתית, היא גם מעלה את שיעורי הצמיחה של האוכלוסייה החילונית מעל ומעבר לריבוי הטבעי שלה.

מחקר קודם, שבלס היה שותף לו גילה שהמעבר בין הזרמים לטובת החינוך הממלכתי נמשך גם בחינוך העל־יסודי. בסך הכל על סמך שני המחקרים טוענים החוקרים שכ־15% מהחרדים בכל דור צפויים לעזוב את המגזר.

על רקע זה חישבו את התחזית הגורסת שבשנת 2059 צפויים החרדים להוות 26% מהציבור היהודי ולא 35% כתחזית הלמ”ס.

כדי לחזק את המסקנות, בדקו החוקרים את אחת התעלומות הגדולות של המערכת הפוליטית, הפער הגדול בין הריבוי הטבעי החרדי לצמיחה המתונה בהרבה בגודלה של יהדות התורה.

המחקר של מכון טאוב מגלה שהפער בין מספר הבוחרים הצפוי למפלגה החרדית האשכנזית על פי שיעורי הילודה למספר הבוחרים בפועל נע בין 1% ל־20% והוא הולך וגדל עם השנים. גם זה, לדברי החוקרים, מצביע על מגמות של היחלשות הדתיות.