דרעי חשף: כך התערב מרן זצ”ל ממיטת חוליו בבחירות לרשויות

תנועת ש״ס קיימה היום (שלישי) בקרית אתא כנס מוניציפאלי גדול של איזור הצפון, בו השתתפו מאות נציגים ופעילים, לצד יו״ר ש״ס השר אריה דרעי, חברי הכנסת של הסיעה ובכירי התנועה.

בנאומו בכנס סיפר אריה דרעי על חג הסוכות האחרון שלו עם מרן הגר”ע יוסף זצ”ל.

חרדים 10 מגיש בלעדית את הסיפור המלא:

“הייתי אצלו בבית. החג הזה שעבר עלינו, זה היה נורא. לשמוע את הצעקות, את הכאב, את היסורים שהוא סבל. זה היה נורא ואיום. סוכות היה ביום רביעי בלילה, כמיטב זכרוני. יום חמישי בערב הביאו את הרופא שלו, הוא נתן לו איזשהו כדור שעד אז כל הכדורים שבעולם שנתנו לו נגד כאבים לא עזרו שום דבר.

הבאנו את המומחים הגדולים ביותר בארץ לכאבים, ולא הצליחו למצוא מאיפה הכאב הזה. ביום חמישי בלילה, לא הייתי שם אז, הביאו רופא שנתן לו משהו נגד הכאבים – ופלא פלאים, ביום שישי בבוקר, בסוכות אני עושה שנים מניין אצלי בבית, אז לא הלכתי להתפלל בבוקר אצל מרן. גם חשבתי שאחרי כל הכאבים שעבר בחג, לא חשבתי בכלל שיתקיים מניין שהוא ישתתף בו.

ב-6, 6:30 בבוקר, ממש מוקדם – באותה תקופה הייתי משאיר את הטלפון פתוח כל הזמן – המשמש בקודש צבי חקק אומר לי: ‘הרב רוצה לדבר איתך’.

חשבתי בטח עוד הפעם, לצערי זה היה קורה הרבה, שהיה מדבר מתוך כאב איך עבר את הלילה אז שאבוא. ואז אני שומע את הרב בקול כל-כך ברור, פתאום חזר הקול של מרן, המקורי, עם הנ’ שלו: ‘איפה אתה?’…’אני מחכה לך’…

שאלתי את הרב: ‘מה?’ והוא אמר לי: ‘תבוא להתפלל איתנו’. כל כך שמחתי לשמוע את הקול שלו, אמרתי לו: מרן, אני מיד אחרי התפילה מגיע, מכיוון שיש לי כבר מניין בבית ויש לי גם סעודה אחרי המניין.

באתי אחרי הסעודה לרב הביתה וראיתי אותו מלא כוח, מלא שמחה. פתאום נעלמו הכאבים לגמרי. טוב, מרן סיפר לי מה שהיה בתפילה, באריכות, ואז הוא שואל אותי: ‘מה קורה בבחירות לרשויות המקומיות?’

ואני חושב לעצמי: מה עכשיו בחירות מקומיות, ריבון העולמים. אני מנסה לומר: ברוך ה’ הכול בסדר, הרב, הרכבנו רשימות… אבל הרב בשלו: ‘אני רוצה להשפיע, תגיד לי הכל, איפה יש לנו בעיות? איפה צריך לחזק?’

אני ניסיתי, אני אומר את האמת, להגיד שהכול בסדר. איך אני יכול עכשיו להטיל עליו עוד משהו? אני זוכר מה היה אתמול בלילה, איזה צעקות, איזה כאבים, ועכשיו פתאום ככה? אבל ראיתי שהוא כל-כך מלא מרץ. והוא מסביר לי: ‘אתה לא יודע מה זה החשיבות של הנציגים, ברשויות. אתה יודע כמה זה חשוב ראש עיר שתומכים בו? שיש לנו הסכם איתו? אתה יודע כמה מקוואות זה? כמה בתי כנסת? דחילק, אתה רוצה למנוע ממני את כל זה?’ ככה הוא אומר לי. ‘אני גם רוצה להיות שותף לכל זה’, הוא ממשיך.

ראיתי שאין דרך למנוע את זה, אמרתי לו טוב, אני אזמין. ‘כמה תזמין?’ – הוא שאל.

צביקה נמצא פה? אתה זוכר שהזמנתי אתכם? אני לא מספר סיפורים סתם, אני מנסה לדייק. בטבריה היה לנו קרב, תמכנו בראש העיר, רצינו להצליח. חשבתי יבוא אלי זיגדון עם ראש העיר ויקבלו תמונה, בחול המועד, וכל עם ישראל אז התפלל לרפואתו של מרן – זה בטח יעזור.

אמרתי: ‘כבוד הרב, אני מזמין את ראש עיריית טבריה, המועמד, ואת זיגדון’. אמר, בסדר גמור, תביא אותם.

שאל: ‘מה עוד?’ אמרתי מספיק. קיצור, הוא לא הרפה עד שהזמנתי שלושה. לא זוכר את האחרים. זוכר טבריה, ניסיתי להיזכר בדרך, אבל לצערי הרב לא הצלחתי. שלושה ראשי רשויות. סיכמנו ב-13:00, 13:30, וב-14:00. ואז הוא אומר לי: יש כל כך הרבה זמן עד לכניסת השבת. אמרתי, כן, אבל הם צריכים לחזור חזרה למקומות שלהם. טוב, הוא הסתפק בשלושה. והוא היה כל כך שמח שהוא נכנס לעניינים. ותתחשבו באיזה מצב הוא היה. מה הוא עבר.

מה עבר ביום כיפור, אני לא הייתי שם, הייתי בקבר רבי עקיבא אבל שמעתי במוצאי הצום איזה יום כיפור היה, איזה כאבים נוראים. ויום טוב ראשון הייתי שם. כולנו שמחנו, סוכה, הכינו לו, את כל מה שהוא אוהב, קישטו את הסוכה, ובסוף לא יכל להיכנס לסוכה מרוב הכאבים הנוראים. ותראו מה מעסיק אותו, השיבוץ של הרשויות המקומיות.

זה לא בחירות לכנסת, זה לא שיבוץ שרים, בחירות פשוטת לרשויות המקומיות. תביא לי נציגים, תביא לי ראשי ערים, למה? רבותי.

לצערי בשנים האחרונות, ואני לא אכנס עכשיו… מנסים לברוא היסטוריה חדשה, מהי מורשתו של מרן. בסדר, מרן, עניין אותו ספרים, אין ספק. גדול המתמידים של הדור. אין ספק. כולנו יודעים כמה למד, כמה חיבר ספרים. והנה, תראו כמה חשוב היה לו הבחירות המקומיות…

ב-12 בערך אני מקבל טלפון מהבית של מרן: ‘תבוא דחוף’. אני בא הביתה ורואה את מרן על המיטה, ה’ ירחם, 80 אחוז לא בהכרה, נשם והכול אבל לחץ דם נמוך, התדרדרות, ולאט לאט התברר שהכליות הפסיקו לתפקד והייתה התייבשות. והוא לא רצה בשום אופן להתפנות בשבת, אז הבאנו רופאים עד שבמוצאי שבת היה הכרח לקחת אותו, כיוון שהיה חשש שצריך דיאליזה.

מרן ידע באותו מוצאי שבת שהוא לא חוזר הביתה. הוא ממש נפרד מהבית. ואז טלפנתי מהר לזיגדון ולכל מי שהיו באמצע הדרך, שיחזרו בחזרה כי אי אפשר. לא זכינו. אבל המורשת שלו, הציווי שלו, זה נשאר. אין מה לעשות, אי אפשר לקחת את זה. זה מה שמרן רצה”.