4 אוחזים בכתר של ירושלים. אבל מי שמגעגע כברווז הוא הברווז • טור פוליטי
1.
על ראש שמחת הציבור החרדי המתעניין בבחירות המקומיות עומדת, ללא כל ספק, עיר הבירה ירושלים.
למעט כהונתו של אורי לופיאנסקי, לא הצליח הציבור החרדי לכבוש את כיכר ספרא מעולם. גם הפעם, כך נראה, אין סיכוי.
הציבור החרדי עדיין מדמם מהבחירות שנערכו לפני שתי קדנציות, אז רץ מאיר פרוש, כיום סגן שר החינוך, לראשות העיר – ונחל הפסד צורב לניר ברקת.
בבחירות הקודמות הופקו לקחים והוצב מועמד מסורתי, לא חרדי, משה ליאון. אבל אפילו עם המהלך הזה נכשלו החרדים. ניר ברקת גבר בשנית.
ומה הפעם?
ובכן, כפי שזה נראה כעת, מתכננים ארבעה מועמדים להתמודד על הכיסא שפינה ברקת. חלקם הודיעו רשמית יותר, חלקם פחות: עופר ברקוביץ יו”ר סיעת התעוררות, השר זאב אלקין – המועמד המועדף על ניר ברקת, יוסי דייטש שעדיין יושב על הגדר וממתין להתפתחויות, כשהוא מסרב לאשר אפילו את דבר קיומו של מטה מטעמו, ומשה ליאון – הפעם כמועמד עצמאי.
“יוסי דייטש ירוץ?” צוחק בקול, גורם בכיר ממחנה של אחד המתמודדים. “כדי לזכות, צריך לפחות 90% מקולות החרדים, חוץ מקולות חילונים ודתיים-לאומיים. איך יש את זה לדייטש, אם ש”ס לא תומכת בו?!”. וש”ס, אכן, כנראה לא תתמוך באיש ‘שלומי אמונים’ בשום צורה. שכן, היחסים בין פטרון שלומי אמונים סגן השר מאיר פרוש לפטרון ש”ס, השר אריה דרעי, אינם מן המשופרים.
בירושלים יש סדר גודל של כ-220 אלף תושבים, המגיעים להצביע ביום הבוחר. במטה ליאון, למשל, מאמינים שיש בידם כ-40% מקולות החילונים פלוס המגזר הדתי-לאומי (לעומת כ-15 גג 20 אחוזים בסיבוב הקודם), כך שהם אפילו אינם נזקקים לתמיכה חרדית גורפת. די להם בתמיכת הרוב.
איפה הבעיה שלהם?
שגם במטה של זאב אלקין האמונה מרקיעה שחקים. הוא שר לענייני ירושלים, הוא נתמך בידי ראש העיר המכהן ניר ברקת, והוא יזכה, הם אומרים, גם לתמיכה של נתניהו (האמנם? ימים יגידו).
אם ירוצו כל הארבעה (לא סביר), יתפצל הקול החילוני, ולמעשה מי שיגרוף את מרבית הקולות החרדיים יזכה.
מי יהיה המאושר? במצב בו שרוי כיום הציבור החרדי, קשה לצפות.
יוסי דייטש, ירוץ? צילום: יעקב כהן
2.
הנה הפלגים החרדיים, שכל אחד מהם עשוי/עלול לתמוך באחד מהמועמדים.
בטבלאות ההחלטה שאתם מכינים, קחו בחשבון שיש פלגים שההכרעה שלהם תיקבע לפי ‘מה יחליט הפלג היריב’. כלומר, אם ש”ס תומכת במשה ליאון, סביר להניח ש’יחד’ של אלי ישי תבחר במועמד אחר. אלקין, למשל.
אם ‘דגל’ תבחר באחד מהמועמדים, ‘הפלג הירושלמי’ יבחר מועמד אחר, גם אם מלכתחילה היה מעדיף את המועמד ש’דגל’ בחרה בו.
הצרה היותר צרורה: גם ב’דגל’ עצמה קיים פיצול, שני צדדים, שכל אחד מהם מושך את המפה לכיוון אחר של השולחן. סביר להניח שבסוף תיפול הכרעה, כזו או אחרת עבור מי להצביע, אולם לא בטוח שלא תהיה הוראה בלתי רשמית (אנשים יבינו מאליהם) להצביע למועמד שונה מזה שהוועדה הרשמית של ‘דגל’ תכריז על תמיכה בו.
ובמשפט אחד: חשבתם שהבחירות המקומיות האחרונות בירושלים היו מסובכות? הפעם, כך נראה, הכל הולך להיות הרבה יותר סבוך.
3.
תחילה נחזור לקו המרכזי שהוביל את הבחירות הקודמות.
זה החל בלינקייג’ ברור אותו ייצר מטה ברקת, בין הצבעה למשה ליאון לבין הצבעה ליו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וליו”ר ש”ס אריה דרעי.
המטרה הייתה ברורה: הרחקת מצביעים דתיים-לאומיים שנרתעים מדרעי ו/או מצביעים חילוניים שחוששים מהקו הימני מדי של ליברמן.
בשלב מסוים הרימו במטה ליאון את הכפפה וייצרו לינקייג’ נגדי: הצבעת ניר ברקת – תמכת ביאיר לפיד, יו”ר ‘יש עתיד’. לצד הסלוגן, “בחרת ברקת, קיבלת לפיד” הוצגו תמונות השניים כשהם מחייכים, פלוס ציטוט של לפיד מכנס בחירות של ‘יש עתיד’: “נשקיע את מירב המשאבים בירושלים: אסור לתת לחרדים את ירושלים”.
איך התמודדו במטה ברקת עם ההאשמה? אז זהו, שבפגישות עם נציגי חסידויות ונציגי ‘הפלג’ לא ביקשו להצביע עבור ברקת, אלא בקשה יחידה אחת ופשוטה: הצביעו בפתק לבן, הצביעו לחיים אפשטיין, העיקר לא למשה ליאון. שהרי, אי הצבעה לליאון, פירושה חיזוק ברקת.
מה יהיו הגימיקים הפעם? סביר להניח שכל מטה ימצא את ה’עבירות’ שביצע מועמד הנגד (אלקין תומך באי התחרדות השכונות, משה ליאון תומך בהפעלת מתחם התחנה, אלקין לא מתאים לציבור החרדי, אלקין דיקטטור, וכיוצא באלו); במטה אלקין ירכבו, כנראה, על התמיכה של ש”ס בליאון ויכריזו: ‘הצבעת משה ליאון – קיבלת אריה דרעי’. אולי גם יצביעו על הקשר ההדוק בין ליאון לליברמן, ‘בעיה’ הן מהבחינה החרדית והן מהבחינה המדינית. אולי גם לנגן על המסורתיות החזקה יותר של ליאון מאשר זו של אלקין.
ימשיך לתמוך. דרעי עם ראש העיר הבא? צילום: יעקב כהן
ש”ס תמשיך, למרות הכול, לתמוך בליאון, על אף שעדיין לא יצאה בהכרזה רשמית; ‘דגל’ תתלבט עד לרגע האחרון (לרחוב ראב”ד, פלוס דוד שפירא, יש קשרים מעולים עם ליאון, עוד מהסיבוב הקודם, מצד שני – יש להם מחויבות לשלומי אמונים. מצד שלישי – לא בטוח ששלומי אמונים תקפוץ על הרפתקאה הירושלמית, כזו שבסיבוב הקודם עלתה ביוקר והסתיימה במפח-נפש (ובהקמת עיתון. מה יקימו הפעם, אם יפסידו?).
ובכלל, מי יהיה מועמד הליכוד?
בפעם הקודמת תמך ראש הממשלה בנימין נתניהו בניר ברקת. במי יתמוך הפעם? באלקין, שברקת תומך בו (יחצ”ניו, לפחות חלקם, מיחצנים גם אישים שנחשבים בעיני ביבי לאויביו, מה שמסמן ‘נקודה רעה’ לאלקין), או בליאון – שהיה מנהל לשכת ראש הממשלה ומנכ”ל משרד ראש הממשלה בקדנציה הראשונה של נתניהו. תמיכה של נתניהו משמעותית מבחינת הליכודניקים בבירה. מצד שני – היא גורעת מבחינת הליכודניקים האופוזיציונרים בבירה (ויש הרבה).
4.
בשיחה עם גורם המצדד בריצתו של משה ליאון, אני מנסה להזכיר לו שזאב אלקין היה חביב החרדים בנושאים קואליציוניים. הוא היה זה שפותר בעיות מול גפני, ליצמן או אטיאס בממשלת נתניהו השניה, יש שיאמרו, שהזזתו מתפקיד יו”ר הקואליציה גררה בעיות רבות בנושאי שבת או חוק הגיוס.
ואולי זה מה שיעמוד לזכותו בריצה לראשות? אני תוהה.
“תשכחי מזה”, אומר בן שיחי. “זה שהוא יודע לנהל מו”מ עם חרדי, לא אומר שהוא בראש שלהם. תעשי גוגל ותגלי כמה הוא ‘מסורתי’, כמה הוא נגד/בעד תחבורה ציבורית בשבת, וכך הלאה.
אני מזכירה לו, שדווקא בגלל שש”ס ואולי גם ‘דגל’ (לפחות חלק ממנה) יתמכו במשה ליאון, מובטחת לאלקין תמיכת חסידות גור ו’הפלג הירושלמי’, אולי אף תמיכת בעלזא (בהנחה שיזרוק לכיוון כל אלה אי אלו תופינים, ואלקין יודע את המלאכה), וכנראה גם תמיכת ‘יחד’ של אלי ישי, שנחושה לרוץ במקומי.
הגורם, מצידו, מבהיר שתמיכה חרדית לא מלאה, מחייבת גיוס קולות משמעותי מהזירה החילונית, ושם אלקין במצב נחות יחסית לליאון (מקורבי אלקין יטענו את ההיפך, אגב). בטח במצב בו הליכוד כגוף רשמי לא יתמוך בו, גם לא כהמלצה של נתניהו. ליאון, הוא אומר, הבריא את הליכוד ב-92′, גם ב-96′, סביר להניח שהליכודניקים יגמלו לו בהתאם (מקורבי אלקין יטענו, הוא בשר מבשרה של מפלגת הליכוד, הרבה יותר מברקת).
במי יתמוך? נתניהו. צילום: Miriam Alster/Flash90
רשימתו של משה ליאון תכלול פעילי שכונות, בעיקר חילונים, תוך קריצה לציבור החילוני. לא שאצל אלקין יככבו חובשי שטריימלים.
לכן, צפו לקרב הגדול: כל צד ינסה למשוך קולות חילונים. סביר להניח שתשמעו המון התבטאויות שקורצות לצד החילוני, אבל לא בטוח שזה יעיד על המעשים לאחר הניצחון בבחירות.
סביר להניח שכל התבטאות שכזו תזכה לתיאום מוקדם מול הצד החרדי התומך (כל מועמד עם התמיכה שלו), שיבטיח מצידו להעלים עין. כי את הכסף האמיתי סופרים במהלך קדנציה עצמה.
5.
קחו בחשבון נתון ‘קטנטן’ ומשמעותי.
אם ברקת יעביר את תקציב הבחירות של מפלגתו לאלקין, הרי שהשר יפתח מראש מרוץ עם הרבה יותר כסף מאשר יש לליאון, בעל סיעת יחיד במועצת העיר.
הנה עדות מעניינת שהגיעה לידיי. לא הצלחתי למצוא לה אישור או הכחשה.
באחד מהערבים היותר קרירים, נצפו מגיעים לפגישה כמה דמויות מפתח: ניר ברקת, זאב אלקין, יועציו החרדיים של ניר ברקת ואנשי הפרסום המלווים את הקמפיין של אלקין. האם זה אומר שיועציו החרדיים של ברקת (ולא רק הם, יש עוד יועצים מוכשרים סביב ברקת), הושאלו לניהול הקמפיין של אלקין? טוב, לא ממש. על הניר, הם ממשיכים לעבוד בלשכת ראש העיר ומקבלים משכורת כבימים ימימה. אלא מה? מאחר וברקת תומך בכל מאודו באלקין, אך טבעי הוא שהצוות שלו מסייע לאשר הוא חפץ ביקרו. הם לא צריכים להירשם רשמית כעובדי מטה אלקין לשם כך.
שהרי, עיקר העבודה עבור ברקת תחל כשבליכוד יכריזו על מועד לפריימריז. כל עוד הממשלה לא התפזרה, כל זה לא נראה באופק.
מדוע משתלם לברקת לעבוד עבור אלקין, חוץ מרצון רגשי לראותו על כס ראש העיר?
הנה, למשל, אחת האפשרויות: אלקין ממוקם במקום גבוה ברשימת הליכוד לכנסת? זוכרים שיש לו ארגזי תמיכה בשטח של הליכוד? אם יזכה בתפקיד ראש העיר, הוא מפנה את כיסאו בכנסת, כולל ארגזיו, אותם ואת הדילים הקשורים עמהם, יוכל להעביר למי שהוא חפץ ביקר.? ומה יותר מתאים מלגמול לברקת, שסייע לו בקמפיין?
אז נכון שהכול בגדר ספקולציות, ושאיש לא יאשר לכם דבר וחצי דבר. אבל מה שנראה כמו ברוז, ומגעגע כמו ברווז, לעיתים – הוא הברווז בכבודו ובעצמו.
היועצים של ברקת יעבדו נגדו? קרויזר ואיזאק הריקוד עם ליאון. צילום: יעקב כהן
6.
אני עוד זוכרת את הקולות האופטימיים במחנה ליאון, ערב הבחירות לפני חמש שנים. אחד הבכירים אמר לי אז את הדברים הבאים, השמורים עדיין בפנקסי: “ברגע ש’דגל’, תוך החלטה ברורה של הגראי”ל שטינמן, נתנה תמיכה לליאון, האגף התורני בדתיים לאומיים, הרב יעקב שפירא, הרב צבי ישארל טאו ועוד רשימה ארוכה ייצאו בגלוי בעדו.
“יחד עם הרשימה של שקדי-קינג זה למעלה מ-5000 קול. בירושלים יש כ-90 אלף חרדים, כארבעת אלפים לתקומה ולציבור הדתי-לאומי, ועוד 124 אלף לחילונים. ליאון לוקח ב-53%”.
זה לא קרה.
שבועות אחדים לפני הבחירות עוד דשדש כל צד באפילה באשר לתמיכה החרדית.
אני זוכרת אסיפה משמעותית שנערכה אז בכנסת. השתתפו בה ח”כי דגל התורה משה גפני ויעקב אשר, ויו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. בהמשך הגיע גם יו”ר שלומי אמונים, מאיר פרוש, להשתתף. הבחירות בבירה היו חלק מהנושאים שעלו באותה פגישה. במטה ברקת מיהרו להיאחז בעובדה שהח”כים מאגו”י – ליצמן (גור), איכלר (בעלזא) ומוזס (ויז’ניץ) – לא השתתפו בפגישה. במטה ליאון מיהרו להשיב שהפגישה לא תוכננה לעסוק בנושאי בחירות, וכי מלכתחילה הח”כים האגודאיים לא הוזמנו.
או שכן, או שלא, טענתי אז, והתעקשתי שיש חסידויות שנעולות עם בטון יצוק מול ברקת. אחר כך נערך אירוע נוסף, פתיחת מטה ‘יהדות התורה’ בהר חוצבים. איכלר ומוזס הגיעו, אבל ליצמן נעדר באופן בולט והפגנתי, לפחות הצהרתית ותקשורתית.
ליצמן עצמו מה הסביר? תירץ תירוצים. האדמו”ר לא החליט עדיין, כך נהג לומר, אפילו ביום הבחירות עצמו. לחסידי גור יש דרכים לקבל את האות באשר לאופן הצבעתם, והם לאו דווקא עוברים דרך אמצעי התקשורת.
אפילו מכינוס מועצת גדולי התורה של ‘דגל’ לא יצא שם מפורש להצבעה.
במטה ברקת נופפו בשמחה בנוסח המעורפל, לפיו יש להצביע למועמד בעל הקרבה הרבה ביותר למסורת. ממש לא נוסח שמריץ אנשים עם פתק ברור ביד לקלפי.
במטה ליאון פטרו את הדברים בניע יד, תוך הדגשה כי ליאון הוא שנכנס בכבוד לבתיהם של גדולי ישראל. לא ניר ברקת.
אבל מכתב ביד איין, צקצקו מקורבי ברקת.
האם ההיסטוריה תחזור על עצמה בדיוק רב, כשהפעם זה יקרה מול אלקין? ימים יגידו.
מה שבטוח, הפעם תהיה סאגה נוספת: דגל למעשה חצויה. יש דגל א’ ודגל ב’. לא הרי החלטתה (הרשמית, או מפה לאוזן) של דגל א’ כהחלטתה (הרשמית, או מפה לאוזן) של דגל ב’.
יהיה מסובך. יהיה מעניין.
תגובות
אין תגובות